מצב חירום (ישראל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

בחוקי מדינת ישראל, מצב חירום או שעת חירום, שעליהם מכריזות הממשלה או הכנסת, מאפשרים לממשלה להפעיל הסדרים ייחודים תוך קיפוח חירויות יסודיות של הדמוקרטיה.

[עריכה] היסטוריה חקיקתית

ראשיתו של כלי זה בפקודת סדרי השלטון והמשפט, שאושרה במועצת המדינה הזמנית מיד לאחר הקמת המדינה. סעיף 9 לפקודה העניק למועצת המדינה הזמנית סמכות להכריז כי "קיים במדינה מצב של חירום". ולהתקין תקנות לשעת חירום, שכוחן יפה "לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תקפו או לקבוע בו תנאים, וכן להטיל או להגדיל מסים או תשלומי חובה אחרים".

עם חקיקת גרסה שנייה של חוק יסוד: הממשלה, הוחלף סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט בסעיפים 49 ו-50 של חוק יסוד: הממשלה. סעיף 49 העביר לכנסת את הסמכות להכריז על מצב חירום, אך הותיר בידי הממשלה את הסמכות לעשות זאת כאשר יש צורך לעשות זאת קודם לכינוס הכנסת. בסעיף 50 הוגבל מעט כוחן של תקנות שעת חירום, ונקבע כי "אין בכוחן של תקנות שעת חירום למנוע פניה לערכאות, לקבוע ענישה למפרע, או להתיר פגיעה בכבוד האדם". תחולתה של גרסה זו לחוק-יסוד: הממשלה הייתה עתידית, מיום שייכנס לכהונתו ראש הממשלה שייבחר במסגרת הבחירות לכנסת הארבע עשרה, אולם בסעיף 64(א) לחוק זה נחפז המחוקק להכריז שיתקיים מצב חירום ביום תחילת החוק.

בגרסה שלישית של חוק יסוד: הממשלה, שתוקפה מיום תחילת כהונתה של הממשלה שהוקמה לאחר הבחירות לכנסת השש עשרה, עוסקים בנושא זה סעיפים 38 ו-39.

[עריכה] קיומו של מצב חירום

הכרזה על קיומו של מצב חירום ניתנה בשנת 1948, ארבעה ימים לאחר הכרזת המדינה.

תקופת החירום מוארכת בכל פעם לפרק זמן קצר יחסית (שנה או חצי שנה) על ידי הכנסת. בסוף שנות ה-90 קבע בג"ץ כי זה איננו מצב תקין ויש לשנותו, מאז ניתנו למדינה מספר דחיות לטיפול בבעיה אולם מצב החירום עדיין לא בוטל.