מצלול (ספרות)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצלול הוא שם כולל לכל האמצעים בשירה ובפרוזה המבוססים בעיקר על צליל של מילה או מלים ולא על משמעותן. מבחינה טכנית, הגדרה זו כוללת גם את תחום החריזה, אך בשל ההתפתחות הנפרדת של החריזה ושל אמצעים צליליים אחרים, רוב העוסקים בתחום אינם כוללים את החריזה כסוג של מצלול.
תוכן עניינים |
[עריכה] סוגים של מצלול
[עריכה] אונומטופיה
ערך מורחב – אונומטופיה
מילה או צירוף מלים שצלילן מחקה את משמעותן. המלה 'זמזום', למשל, דומה בצלילה לזמזום הדבורה אליו היא מתייחסת. דבר זה נכון למלים רבות נוספות, בעיקר (אך לא רק) כאלו המחקות צלילים. בשירה משמשת לעתים מילה אונומטופיאית אחת לחידוד המשמעות של מספר מלים קרובות אליה, המשתמשות באותו צליל.
[עריכה] אליטרציה
- ערך מורחב – אליטרציה
חזרה על צליל או צירוף צלילים במספר מלים קרובות. הצליל החוזר הוא בדרך-כלל עיצור או מספר עיצורים. הצירופים 'חן וחסד' או 'גד גדוד יגודנו' מהווים אליטרציה. האליטרציה היא אמצעי אומנותי המשמש בשירה הקדומה לאותם תפקידים עבורם שימשו מאוחר יותר החריזה והמשקל: להקל על זכירת הטקסט בע"פ, ולהעניק סיפוק אסתטי לשומעים.
[עריכה] אסוננס
- ערך מורחב – אסוננס
חזרה על אותו מבנה תנועות עם עיצורים שונים. הצירוף "טָלֵה רָעֵב" הוא אסוננס, שבו החזרה היא על צמד התנועות a-e. בשירה העברית ניתן למצוא דוגמאות רבות לשימוש באסוננס, למשל אצל מאיר ויזלטיר, שכתב ב"שישה שירי נפש" את השורה "כְּמוֹ שֶׁלֶג חָדַש הַנֶפֶש" המשתמש באסוננס להדגשת הדימוי של הנפש לשלג.
קרוב לאסוננס, אך לא זהה, הוא החרוז האסוננטי המופיע בסוף הטור השירי.
[עריכה] קונסוננס
- ערך מורחב – קונסוננס
חזרה על אותו מבנה עיצורים עם תנועות שונות. הצירוף "חֶרֶשׁ חָרַשׁ הַחוֹרֵשׁ" הוא קונסוננס, שבו יש חזרה על העיצורים ח-ר-ש. הקונסוננס אינו אמצעי נפוץ בשירה העברית, ומוכר יותר בשירה האנגלית או בתרגומים ממנה. המשורר וילפרד אוון השתמש רבות בקונסוננס כדי להדגיש את תחושת השבירה והשסע בשיריו על מלחמת העולם הראשונה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- שמעון זנדבנק, "מַזֶּשִׁיר", כתר, ירושלים, 2002
