מרד אורלוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרד אורלוב (1770) היה מבשרה של מלחמת העצמאות היוונית, במהלכו התקוממו היוונים יושבי הפלופונסוס נגד השלטון התורכי. את המרד הצית הרוזן אלכסיי אורלוב, מפקד הצי הרוסי במלחמת רוסיה-תורכיה. ביוון ידוע המרד בשם "אורלופיקה" (Ορλωφικά, "אירועי אורלוב").
הרוסים, שביקשו להחליש את האימפריה העות'מאנית ולהקים בבלקנים מדינה יוונית פרו-רוסית, שיגרו באמצע שנות השישים של המאה ה-18 שליחים אל חצי האי מאני, כדי לכרות ברית עם המנהיגים המקומיים שייצגו את הכוח הצבאי החזק ביותר ביוון באותה תקופה. ב-1769, במהלך מלחמת רוסיה-תורכיה, הפליג צי בן 14 אוניות מלחמה בפיקוד הרוזן אלכסיי גריגורוביץ' אורלוב (Orlov) מן הים הבלטי אל הים התיכון. הצי הגיע למאני בפברואר 1770, ועודד את המניאטים להניף את נס המרד. 50 חיילים רוסים נותרו במקום כדי לסייע ללחימה ביבשה, ואילו האוניות הפליגו אל הים האגאי.
בתחילה צלחה דרכו של הצבא היווני ובתוך זמן קצר הוא שחרר חלקים גדולים של מוריאה, אך המרד לא התפשט לשאר חלקי יוון. בעזרת יושבי האיים היווניים היכה הצי הרוסי את הצי התורכי בקרב צ'שמה (Çeşme), אך לא היה בכך כדי לסייע לצבא היווני במוריאה, ועד מהרה דוכא המרד.
מנקודת מבטה של רוסיה, משימתו של הרוזן אורלוב הושגה, משום שהצליח לפגוע בצי התורכי, להכריח את תורכיה להפנות חיילים דרומה ולתרום לניצחון שהוביל לחתימה על הסכם קוצ'וק קאינרג'ה (Küçük Kaynarca).
מנקודת ראותם של היוונים נחשב מרד אורלוב לכישלון, שעלה במחיר אבידות כבדות בנפש, הן בלחימה הן בפעולות הנקם של התורכים שבאו לאחריו. היוונים נשכחו למעשה בהסכם קוצ'וק קאינרג'ה, וכתוצאה מכך הלכה וגברה חשדנותם כלפי רוסיה. קשרי היוונים עם הרוסים נותרו אמנם איתנים, חלקית משום ההשפעה של אישים יוונים חשובים ברוסיה, אך רבים מקרב הדור הצעיר של המנהיגות היוונית, כמו פטרוביי וקולוקוטרוניס, יפנו מבטם מערבה בחיפוש אחר בעלי ברית.
