מרואן ברגותי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרואן ברגותי (ערבית: مروان البرغوثي, תעתיק מדויק: מרואן אלברע'ות'י) (נולד 6 ביוני 1958) הינו מנהיג פלסטיני, אשר נדון לעונש של חמישה מאסרי עולם מצטברים ו־40 שנות מאסר על מעשי טרור בהם נהרגו ונפצעו ישראלים.
ברגותי נולד ברמאללה והפך לפעיל בתנועת הפת"ח בהיותו בן 15. בשנת 1976 בעת שהיה ברגותי בן 18 נעצר לראשונה על ידי ישראל בשל פעילות עוינת ובכלא למד את השפה העברית. לאחר שחרורו שב לגדה המערבית והפך לנשיא התאחדות הסטודנטים באוניברסיטת ביר זית, שם קיבל תואר ראשון בהיסטוריה ובמדעי המדינה, ותואר שני ביחסים בינלאומיים.
ברגותי היה אחד המנהיגים באינתיפאדה הראשונה ב־1987, והוביל את הפלסטינים בעצרות ענק כנגד שלטון ישראל בשטחים. במהלך ההתקוממות נעצר על ידי ישראל וגורש לירדן שם שהה שבע שנים עד שהותרה חזרתו במסגרת הסכמי אוסלו בשנת 1994. בשנת 1996 נבחר למועצה המחוקקת הפלסטינית, ושם תמך בשלום עם ישראל, ולעתים הגיע לקונפליקט עם יאסר ערפאת. תפקידו הרשמי של ברגותי היה המזכיר הכללי של ארגון הפתח בגדה, על אף שהפסיד בבחירות לתפקיד בשנת 2000
בקיץ 2000 היו ערפאת וברגותי ביחסים לא תקינים, כאשר ברגותי האשים את ערפאת בשחיתות ובהפרת זכויות האדם על ידי מערכת הביטחון הפלסטינית, וערפאת תכנן לפטרו מתפקידו.
עם תחילת אינתיפאדת אל אקצה בשנת 2000 הפך ברגותי למנהיג פופולרי כאשר הנהיג את ארגון התנזים, מעין מיליציה עממית, האחראית לפיגועים רבים כנגד ישראלים. תחת הנהגתו הפך התנזים לארגון הדומה יותר לארגוני טרור כגון החמאס או הג'יהאד האיסלמי, והארגון התמחה בירי במכוניות ישראליות מן המארב, וכן בפיגועי התאבדות שבוצעו תחת השם גדודי חללי אל אקצה.
תפקידו כמנהיג "חללי אל אקצה" הפך אותו למבוקש בכיר. הוא התחמק מנסיון לערוך בו סיכול ממוקד בשנת 2001. במהלך מבצע חומת מגן נתפס ברגותי על ידי כח של לוחמי סיירת דובדבן, ב־15 באפריל 2002. הוא הובא בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב ושם הואשם ברציחות שבוצעו על ידי אנשיו.
במהלך משפטו טען ברגותי כי המדובר במשפט פוליטי, וכי אין לבית המשפט סמכות לשפוט אותו, וכן כי הינו שבוי מלחמה. טענות אלו נדחו על ידי בית המשפט. ברגותי נקט באמצעים כגון סירוב להתגלח או להתרחץ לתקופה ארוכה, אך משפטו נמשך, כאשר הוא אינו מביא כל הגנה לגופו של עניין.
ב־20 במאי 2004 הורשע ברגותי בחמש רציחות, ובנסיון לרצח. ברגותי זוכה מ־21 האשמות ברצח ו־33 אישומים אחרים. ב־6 ביוני 2004 נדון ברגותי לחמישה מאסרי עולם מצטברים על חמש הרציחות בהן הורשע, ול־40 שנות מאסר עבור הנסיון לרצח.
ברגותי נחשב עדיין לאחד מחשובי המנהיגים הפלסטינים, והתעמולה הפלסטינית מנסה להשוותו לנלסון מנדלה. מנדלה אף הביע רצון לבוא למשפטו ולהשתתף בו כמשקיף. סמכותו של ברגותי כלפי הארגונים וכלפי האסירים הבטחוניים הינה רבה, וכאשר שבתו האסירים הבטחוניים שביתת רעב בחודש אוגוסט 2004, היה אחד האמצעים שהשתמש בהם השב"ס על מנת לדכא את השביתה, פרסום תמונתו של ברגותי כשהוא אוכל בגניבה.
שמו של ברגותי הועלה כמועמד להנהגה הפלסטינית פעמיים מאז מעצרו, בפעם הראשונה בספטמבר-אוקטובר 2002, אז הוזכר שמו על ידי גדודי חללי אל אקצה כמי שמינויו לראש הממשלה הפלסטינית יביך את ישראל; ובדצמבר 2004-ינואר 2005 אז הוזכר על ידי התנזים כמי שיורץ מול אבו מאזן במקרה שלא יענו דרישותיהם. בדצמבר 2005 הודיע ברגותי על פרישתו מהפת"ח והקמת מפלגה חדשה בשם "העתיד", אך ויתר בסופו של דבר והתמודד במסגרת רשימת פת"ח. ב2006 יזם את מסמך האסירים, שנועד לקדם הסכמה פנימית פלסטינית. במסמך המקורי אותו יזם נכללה אף הכרה בישראל.
