משה מרדכי אפשטיין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב משה מרדכי אפשטיין. כ' אדר תרכ"ו (1866) - י בכסלו תרצ"ד (1933).
מגדולי ישראל בתקופתו, מקים ישיבת חברון, וממקימי העיר חדרה.
נולד בבאקשט (סמוך לוילנה) לאביו - הרב צבי חיים שנודע בישיבת וולוז'ין בכינוי 'העילוי השחור', ואשר שימש כרבה של באקשט, ולאימו - בילא חנה.
על ספריו חתם בשם 'עפשטיין', ומאוחר יותר בארץ ישראל הוחלפה האות ע' בא' - 'אפשטיין'. בנו היחיד - הרב חיים שרגא פייבל - שינה את צורת כתיבת השם, והחליף את האות ט' באות ת' - 'אפשתין'. זאת, כדי ליצור בידול מן השם 'אפשטיין' שהמחזיקים בו היו בדרך כלל לויים.
הרב אפשטיין למד בישיבת וולוז'ין, ונחשב בה לעילוי.
[עריכה] נישואיו
לאחר שנפטר שרגא פייבל פרנק - הגביר מאלקסוט, פרברה של קובנה - , ביקשה גולדה - אלמנתו - למלא את צוואתו, ולהשיא את בנותיהן לתלמידי חכמים מובהקים. היא נסעה לישיבת וולוז'ין כדי למצוא שידוך לבתה הראשונה, ושם ראש הישיבה - הרב נפתלי צבי יהודה ברלין התחבט בין הרב משה מרדכי אפשטיין ובין הרב איסר זלמן מלצר. היא הזמינה את גיסה - בעל אחותה - לבחון את שניהם, אך גם הוא התקשה להכריע. כאשר נסעו היא, גיסה ושני התלמידים לרב יצחק אלחנן ספקטור בקובנה התקשה גם הוא לבחור בין שניהם. לבסוף הוא שאל אם יש לה בבית בת נוספת הצריכה להנשא, ואכן בשנת 1892, נישאה הבת חיה מנוחה לרב משה מרדכי אפשטיין, והבת בילא הינדא נישאה לרב איסר זלמן מלצר.
[עריכה] ישיבת כנסת ישראל
הרב אפשטיין התבקש על ידי מחותנו - הרב נתן צבי פינקל לעמוד בראש הישיבה שייסד - ישיבת כנסת ישראל בסלובודקה, יחד עם גיסו - הרב מלצר. מאוחר יותר עבר הרב מלצר כדי לעמוד בראש ישיבת סלוצק.
עקב גזירת גיוס לתלמידי הישיבה בסלבודקה, הוחל בסוף שנת 1924 להעלות את תלמידי הישיבה לארץ ישראל. חברון נבחרה בשל היותה מקום מרוחק מפוליטיקה ומחלוציות חקלאית. בנוסף, בירושלים גרו אנשי היישוב הישן שהיו שמרנים במיוחד והיה חשש שלא ירצו בקרבתם את הישיבה 'המודרנית'. הישיבה נקראת עד היום על שם העיר - ישיבת חברון. הרב אפשטיין שהה אז בארצות הברית במסע התרמה למען הישיבות, יחד עם הרב קוק והרב שפירא מקובנה. מאוחר יותר הוא עלה לחברון, ושהה בה כשנה. אחר כך חזר לסלבודקה לנהל שם את עניני הישיבה, ושוב חזר לחברון. בפרעות תרפ"ט נרצחו 24 מתלמידי הישיבה, ביניהם אחיינו של הרב אפשטיין, אך הרב אפשטיין ומשפחתו ניצלו. ההטבח בחברון שבר אותו נפשית, והוא חדל כמעט מלתפקד. ההנהגה נמסרה לחתנו הרב יחזקאל סרנא שהקים מחדש את הישיבה בירושלים, בשכונת גאולה. בכסליו תרצ"ד נפטר הרב אפשטיין, ולהנהגת הישיבה צורפו שני חתנים נוספים: הרבנים חברוני וכהן.
את חידושיו פרסם בספרי "לבוש מרדכי" על הש"ס.
[עריכה] פעילותו הציונית וגאולת חדרה
כבר בתקופה שלמד הרב אפשטיין בישיבת וולוז'ין, הוא היה מראשי אגודת סתר ציונית בשם "נס ציונה". מטרת חברי האגודה, שכולם היו בחורי ישיבה, הייתה לעלות לארץ ישראל. מזכיר האגודה היה פסח פרידלנד, גיסו של הרב אפשטיין - הרב איסר זלמן מלצר - היה חבר בה, וחבר נוסף באגודה היה הרב אברהם דב בער הכהן שפירא - הרב האחרון של קובנה שחיבר את הספר המפורסם 'דבר אברהם'. קיומה של האגודה נשמר בסוד, משום שהרוסים אסרו עיסוק בענייני יישוב ארץ ישראל, שהייתה ארץ זרה תחת שלטון תורכי.
לאחר עזיבת וולוזין, ולאחר שכבר היה נשוי ואב לילדים, חבר הרב אפשטיין לשלוש אגודות סתרים נוספות - שאחת מהן באה מאלקסוט, והשנייה באה מריגה. הוא היה חבר במשלחת של חמישה שליחים מטעם אגודות אלה, שיצאו לקנות אדמות בארץ ישראל. בהמלצתו ובתיווכו של יהושע חנקין קנו את אדמות חדרה. זאת לאחר שחנקין התחייב בחוזה כתוב שידאג לייבושן של כל הביצות בסביבה. בסופו של דבר חנקין הונה אותם, לא עמד בהתחייבותו, ואף לקח לעצמו חלק מן הקרקע.
הרב אפשטיין לא עלה עם אנשי האגודות לחדרה, משום שמונה בינתיים להיות ראש ישיבת סלבודקה. רק בשנת 1925 עלה לארץ ישראל בעקבות תלמידי הישיבה.
