משלב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מִשְלָב (לועזית רגיסטר, אנגלית register) הינו מושג בתחום הבלשנות אשר מציין רמות לשון שונות שבהן משתמשים מגזרים שונים באוכלוסייה או דובר יחיד, אשר לעתים יכול לעבור ממשלב למשלב בהתאם לצורך, שנובע מהמסגרת בה הוא נמצא או כורח הנסיבות.
את רמות הדיבור בלשון העברית מקובל לסווג לרמות הבאות:
- לשון מליצית: מזוהה בדרך כלל עם הלשון המקראית, שבזמנו הייתה לשון מדוברת, והשתנתה מאז כישות חיה בפי דובריה. וכי ידבר איש בן הימים האלה לשון מקראית, הלא כל השומע יצחק לו.
- לשון תקנית: הלשון שנקבעה רשמית על-ידי הממסד הלשוני, וכפי שבאה לידי ביטוי בנוסח החדשות בכלי התקשורת.
- לשון מדוברת: הלשון המאפיינת את כלל הציבור, ואשר מתבססת על הלשון התקנית, אך בלי הקפדה על כל כלליה.
- לשון הסלנג: לשון שאינה כפופה לכללים פורמליים, ודובריה עושים בה כטוב בעיניהם. למרות זאת היא יכולה להיות מובנת במסגרת מסוימת של אנשים, במיוחד הדבר בא לידי ביטוי בסלנג הצבאי.
כדוגמה לדובר שבלט בחוסר מיומנותו לעבור ממשלב למשלב, אפשר להביא את הנשיא המנוח זלמן שז"ר. הוא נודע כסופר מליצי ובנאומיו, סגנון שפתו, והתנועות שנלוו לנאומיו. מערכון בתוכנית "לול", שהוקרן בטלוויזיה הישראלית, כלל חיקוי שלו כשהוא מברך את שחקני הכדורגל לפני משחק הגמר על גביע המדינה בכדורגל, והדגים את התופעה המגוחכת של שימוש לשוני לא נכון במקום הלא נכון. במיוחד זכור המשפט הפתאטי, בלווי הנפת יד בצורת "אצבע משולשת": "תחזקנה רגליכם!". מערכון זה מבוסס על המציאות, כשלדוגמה באחד מנאומיו הנשגבים כאשר בגמר הפסידה קבוצת בית"ר ירושלים לאחת מקבוצות הפועל אמר את הדברים המליציים הבאים: "הידד למנצחים, ולמפסידים נאמר 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני' - יום יבוא וגם ירושלים תנצח!"
בספרם של דן בן אמוץ וחיים חפר, "ילקוט הכזבים", מופיעה בדיחה המלמדת על חשיבות השימוש במשלב הנכון:
| פעם טבע בכנרת המורה לעברית של דגניה א'. דווקא באותו זמן ישבו במקום המון חברה מהקורס לספורט של הפלמ"ח, אבל המורה צעק "הושיעו, הושיעו", ואיש לא הבין מה הוא רוצה. | ||
