משקל סגולי (דקדוק)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המשקל הסגולי הוא משקל מלעילי ונקרא כך על שם תנועת הסגול הכפולה המסיימת את המילים הנמצאות בו. למעשה, הסגול הכפול הוא רק אחת מצורות הניקוד במשקל הסגולי, ולעתים לאחר תמורות דקדוקיות מסוימות מוחלף אחד הסגולים או אף שניהם.
[עריכה] המשקלים הסגוליים השונים
המשקלים הסגוליים בסיסיים הם:
- מילים שנגמרות בסגול סגול - לדוגמה: כֶלֶב, רֶגֶל; מרפֶסֶת, צהֶבֶת.
- מילים שנגמרות בחולם סגול - לדוגמה: אֹכֶל, חֹרֶף; סיבֹלֶת, מכֹלֶת.
- מילים שנגמרות בצירה סגול - לדוגמה: שֵכֶל, עֵמֶק.
כתוצאה מתופעות של כיווץ והרחבה דיפתונג, כיווץ טריפתונג והתמזגות עיצורים זהים נוצרו הצורות הבאות:
- מילים שנגמרות בקמץ סגול - לדוגמה: מָוֶת, תָוֶך.
- מילים שנגמרות בפתח חיריק - לדוגמה: קַיִץ, דַיִש.
- מילים שנגמרות בסגול חיריק - לדוגמה: מֶרִי, לֶחִי.
- וכן צורות כמו "סִיד" (שורש סי"ד), "מַס" (שורש מס"ס), חוֹר (שורש חו"ר), שוּק (שורש שו"ק).
הימצאות אותיות גרוניות במילה משנה חלק מהתנועות, בשל התופעות של הנמכת תנועה והידמות תנועה. עקב כך נוספות הצורות הבאות:
- מילים שנגמרות בפתח פתח (במקום פתח סגול, כשאחרי הפתח באה אות גרונית) - לדוגמה: נַעַר, סַהַר; קדַחַת, צלַחַת.
- מילים שנגמרות בסגול פתח (במקום סגול סגול כשאחרי הסגול השני באה אות גרונית) - לדוגמה: לֶקַח, שֶפַע.
- מילים שנגמרות בחולם פתח (במקום חולם סגול כשאחרי הסגול באה אות גרונית) - לדוגמה: נֹגַה, שֹבַע.
- מילים שנגמרות בחולם פתח (במקום חולם סגול כשאחרי החולם באה אות גרונית) - לדוגמה: טֹהַר, תֹאַר.
בהתאם למשקלים הסגוליים בזכר ישנם גם משקלים סגוליים בנקבה: "מַלְכָּה", "סִפְרָה", "תָּכְנָה" ודומיהן הן דוגמאות למשקלים סגוליים נקביים אלה. גם במשקלים אלה יש השפעה של העיצורים הגרוניים - לכן כותבים "לַעֲנָה"
[עריכה] היווצרות המשקלים הסגוליים
מקורן של כל הצורות הללו בשלושה משקלים פרוטושמיים עתיקים - קִטְל, קַטְל, קֻטְל (השווא הנח נשמר עד היום במשקלים הנקביים). עם הזמן, השווא הנח הראשון הפך לתנועת e - כלומר סגול, והתנועה שבראש כל משקל עברה הידמות בהתאם: הפתח הפך לסגול, החיריק הפך לצירי, הקיבוץ הפך לחולם. בשורשים שהאות האמצעית שלהם הייתה יו"ד או וי"ו התרחשו הרחבה או כיווץ של דיפתונג, וכך נוצרו הצורות מָוֶת (הרחבת דיפתונג) וסוֹד (כיווץ דיפתונג). כתוצאה מהתמזגות עיצורים זהים נוצרו עבור שורשים מגזרת הכפולים צורות כמו "סַם", "גֵץ", "רֹק" וכד'.
לאחר היווצרות המשקלים הסגוליים הבסיסיים של היום - "קֶטֶל", "קֵטֶל" ו"קֹטֶל" - הם החלו להשתנות בהשפעת העיצורים הגרוניים (ה', ח', ע'). אם היה העיצור הגרוני באות האמצעית של השורש, תחילה הונמכה התנועה שלפניו (צורת מעבר "קַטֶל"), ואחר-כך נידמתה לה התנועה שאחריו (אלא אם כן הייתה תנועה זו תנועת חולם) - כך נוצרו מילים כמו "נער", "צעד", "טחב", "מתפכַּחַת" ודומיהן - אבל מאידך גיסא "צֹהַר". אם העיצור הגרוני היה בסוף השורש, התנועה היחידה שהונמכה הייתה זו שלפניו, וכך נוצרו הצורות "מֶצַח", "גֶּזַע", וכן "שִׁבַּח" (ולא "שִׁבֵּחַ" כנהוג כיום), וכד'.
[עריכה] נטיית המשקלים הסגוליים
לסגוליים צורת רבים יוצאת דופן: במקום הוספת הסיומת "ים" הרגילה" כל המילה משתנה: "מְלָכִים" ולא "מֶלֶכִים". כנ"ל במשקלים הנקביים: "מְלָכוֹת" ולא "מַלְכּוֹת" כנהוג.
בנטיית קניין חוזרים לצורה ההיסטורית: "מַלְכִּי" ולא "מֶלֶכִי". הדגש הוא דגש קל, אשר בא לאחר השווא הנח באותיות בג"ד כפ"ת.
בנטיית סמיכות ברבים הצורה נראית כאילו חזרו לצורה ההיסטורית, אולם אין זה כך. האות הראשונה מנוקדת בתנועת-עזר (פתח, חיריק או חולם, בהתאם לתנועה ההיסטורית), האות השנייה מנוקדת בשווא, אך אין זה השווא הנח ההיסטורי כי אם שווא מרחף, ולכן באות השלישית של השורש לא יבוא דגש קל. יוצאי-דופן מהכלל הזה: "כַּסְפֵּי-", "נִסְכֵּי-", "רִשְפֵּי-".
