נוצרים התומכים בציונות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תמיכה של נוצרים בציונות היא תופעה דתית הנפוצה בחלקים שונים של העולם הנוצרי, בפרט בקרב נוצרים פרוטסטנטים. התופעה כוללת אמונה של אנשים נוצרים כי עליית יהודים לארץ ישראל והקמת המדינה היהודית בארץ היא חלק הכרחי מתהליך הגאולה הנוצרי. הבסיס לאמונתם הוא תפיסה תאולוגית שעל-פיה שיבתו של ישו אל העולם לא תיתכן אלא אם ישובו היהודים לארץ ישראל, ויחדשו את שלטונם על הארץ, כפי שהיה בימיו של ישו.
התמיכה בציונות ובמדינת ישראל מתבטאת בתרומות כספיות לארגונים ציוניים וישראליים, בתעמולה אוהדת, בהפעלת שדולות למען ישראל בארצות מוצאם, בביקורים תכופים בישראל, ולעתים גם בהקמת בית בישראל. מדינת ישראל משתפת פעולה בדרך כלל עם ארגונים של נוצרים התומכים בציונות, ואף מעודדת ביקורים שלהם בישראל, אך אם הם רוצים להגר לישראל הם עלולים להיתקל בקשיים כיוון שהם אינם כלולים בחוק השבות.
הקצין הבריטי אורד וינגייט, שסייע בשנות ה-40 לארגון הצבאי היהודי ההגנה, היה חבר בכת פרוטסטנטית שהאמינה בשיבת העם היהודי לארצו. השגרירות הנוצרית הבינלאומית היא ארגון המגייס תרומות למען מדינת ישראל. אמונתם היא כי הציונות היא הגשמת חזון כתבי הקודש הנוצריים.
הפעילות הידועה ביותר כיום של נוצרים התומכים בציונות מתקיימת בארצות הברית, ומתרחשת בכנסיות הפונדמנטליסטיות הגדולות המונהגות בידי כמרים מפורסמים כמו ג'רי פולוואל מנהיג "הרוב המוסרי" ופאט רוברטסון ממייסדי "הקואליציה הנוצרית". כנסיות אלה המקיפות עשרות מיליוני מאמינים ומשופעות בכסף רב, חרטו על דיגלן את האהבה לישראל ואת אהדתם לרעיון הציוני. הם מפעילים לובי רחב ממדים היוצר השפעה חזקה על מדיניותה הנוכחית של המימשל הרפובליקני של ג'ורג' בוש, נוצרי פרוטסטנטי אדוק בדתו.
תוכן עניינים |
[עריכה] שורשי התמיכה הנוצרית בציונות
מאז חוללו שליחיו של ישו את הדת הנוצרית, התקיימו יחסי אהבה-שנאה בין הנצרות והיהדות, כאשר בדרך כלל נטתה הכף לחובת היהודים אשר הוקעו כמי שהיו שותפים לצליבתו של ישו. במקרה הטוב שררה האמונה כי בבוא הגאולה יקבלו עליהם היהודים את הנצרות ומי שלא יקבל ייכחד או שמקומו בגיהנום.
במאה ה-12, פרסם האב יואכים מקלבריה חיבור מפורסם אשר בו חילק את ההיסטוריה האנושית לשלוש תקופות של התגלויות אלוהיות: ימי האב, ימי הבן, וימי רוח הקודש. העידן הראשון הוא תקופת העם היהודי לו ניתנה התורה, העידן השני החל עם בואו של ישו והפיכת הגויים לנוצרים אהובי האל. העידן השלישי הוא קץ הימים, ובו יתאחדו שני העמים לעם רוחני אחד לקבל את פני המשיח.
הרעיונות של האב יואכים פתחו פתח לתפיסה דתית חדשה, שנושאי דיגלה היו רבים וחשובים בנצרות וביניהם: פרדריק מברונסוויק אשר במאה ה-14 חזה 1000 שנות שלטון משיח יהודי שבירתו ירושלים, ואיזיק לה-פיירר שבמאה ה-17 כתב כי על הנוצרים והיהודים לבנות בית חדש בפלשתינה. יש האומרים כי הקונסוליה הבריטית בירושלים נפתחה במאה ה-19, בהשפעתו של הרוזן משפטסבורי ( הלורד אשלי ) אשר קרא ל"החזרתם של היהודים לארצם ולחסדו של האל". הרוזן נמנה על מסדר סנט ג'והן אשר פעל בירושלים והקים בה בית חולים ומוסדות אחרים.
[עריכה] התנגדות
הפעילות הנוצרית למען הציונות אינה מקובלת על כל הנוצרים.
רעיונותיו של האב יואכים נדחו בזמנו על ידי ראשי הכנסייה, וגם בדורות שלאחר מכן קמו לה מתנגדים רבים.
בימינו, ראשי הפלגים הנוצריים אינם נוקטים עמדה תאולוגית מסוג זה ונצמדים להשקפה השמרנית בדבר קבלת עול הנצרות על ידי כל הגויים. לעומתם, הכנסייה הפרסביטריאנית, המאגדת תחת כנפיה 5 מיליוני מאמינים, נוקטת עמדה קיצונית ביחסה לציונות ולמדינת ישראל. בוועידותיה האחרונות קראה אף לחרם כלכלי כנגד מדיניותה של ישראל בשטחים.
