נזעי חשמל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טיפול בנזעי חשמל (Electro-convulsive therapy, ECT), הידוע גם בשם טיפול בשוק חשמלי, הוא הליך טיפולי רפואי המתערב בפעילות העצבית החשמלית במערכת העצבים המרכזית של המטופל, על ידי העברת זרם חשמלי קצר ומבוקר לרקמותיו. חולים במספר אבחנות של מחלות נפש מפגינים בדרך כלל סימני שיפור משמעותיים בטווח הקצר שלאחר הטיפול.

רוב הפסיכיאטרים רואים בטיפול מוצא אחרון לאחר כישלונן של שיטות טיפול אחרות. יש פסיכיאטרים ומטופלים-לשעבר ששוללים את הטיפול ורואים בו התעללות. בעבר הטיפול היה אכן כרוך בסבל לא-מבוטל (ראו להלן), אולם כיום הוא נעשה בהרדמה מלאה ותוך הזרקת חומר המשתק באופן זמני את השרירים, כך שהסבל למטופלים מזערי. כיום נהוג לבצע סדרה של טיפולים במשך כמה שבועות. כל פרק של הטיפול כרוך באשפוז קצר בבית חולים, שלאחריו משוחרר המטופל לביתו עד למועד הפרק הבא.

טיפול בנזעי חשמל הוצע לראשונה בשנות השלושים של המאה העשרים כטיפול לסכיזופרניה. פסיכיאטרים הבחינו בכך שמטופלים הסובלים גם מאפילפסיה בנוסף לסכיזופרניה, מתאוששים מהתקפים פסיכוטיים לאחר התקף אפילפטי. למעשה, מכת החשמל המועברת למוח יוצרת התקף אפילפטי מלאכותי, כדי לקטוע התקף פסיכוטי או דיכאון עמוק. תוך זמן קצר הפך לטיפול מקובל לשורה ארוכה של מחלות נפש. הטיפול עורר התנגדות עקב תופעות הלוואי שלו: העברת הזרם החשמלי גורמת באופן רגעי לפרכוסים בשריריו של המטופל, מה שגורם לתחושה לא-נעימה ועלול לגרום למטופל לפגוע בעצמו עקב אי שליטה זמנית בשרירים. כדי למנוע את הפגיעה העצמית נהגו לקשור את ידיו של המטופל, אך בכך גבר סבלו של המטופל. צילומים של פרכוסים כאלה ושל קשירת המטופלים תרמו לתדמית הציבורית השלילית של הטיפול. היום השימוש בנזעי חשמל ללא הרדמה הוא בלתי חוקי במדינות רבות. בדרך הטיפול המקובלת היום, המטופל מקבל סם מרדים בטרם הטיפול. בנוסף ניתן סם הגורם לשיתוק זמני של השרירים ובכך מופחת במידה רבה הסיכון לפציעה במהלך מתן ההלם החשמלי.

עד לסוף המאה העשרים היה הטיפול בנזעי חשמל מקובל ונפוץ, אולם ככל שפותחו תרופות פסיכיאטריות יעילות יותר, הלך ופחת הצורך לשימוש בנזעי חשמל לרוב מחלות הנפש. היום עיקר המטופלים בנזעי חשמל הם חולי נפש הלוקים בדיכאון קשה ביותר שאינו מגיב לטיפול תרופתי וכן אלה הלוקים בדכאון כחלק מהפרעה דו-קוטבית. כאשר הטיפול בנזעי חשמל היה עדיין נפוץ, אירעו מקרים לא מעטים שבהם צוותים טיפוליים במוסדות לטיפול בחולי נפש עשו שימוש בטיפול זה באופן בלתי מוסרי, לעתים כעונש לחולים שקשה להשתלט על התנהגותם. דעת הקהל פנתה כנגד הליך טיפולי זה לאחר שטיפול בנזעי חשמל תואר באופן בלתי אוהד במספר ספרים וסרטים.

[עריכה] תופעות הלוואי השכיחות בטיפול

בדרך כלל לאחר הטיפול המטופלים חשים בלבול, כאבי ראש וחוסר זיכרון, ברוב המקרים זהו מצב זמני, שחולף תוך ימים אחדים, אך הוא עלול להימשך כמה שבועות. העובדה כי לעתים קרובות המטופלים אינם זוכרים את הטיפול עצמו נחשבת ליתרון, אולם קיים חשש לאובדן זיכרון רחב יותר באופן קבוע. אובדן זיכרון כזה נחשב לאחד מהסיכונים העיקריים של הטיפול. לאחר הטיפול מופיע כאב ראש קל, שאפשר להקל עליו באמצעות משככי כאבים רגילים.

ככל שהצטבר ניסיון, התגבשו המלצות מדויקות לגבי הכנת המטופל לקראת הטיפול, עוצמות הזרם הנדרשות, וכיוצא באלה. בשנת 2000 פרסמה קבוצת פסיכיאטרים מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, בראשות הרולד זקהיים, המלצות מקיפות בנוגע לטיפול בנזעי חשמל^[1]. הטיפול נחשב בטוח יחסית לטיפולים רפואיים אחרים, כל עוד נשמרות ההמלצות.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ Sackheim, H.A., J. Prudic, D.P. Devanand, M.S. Nobler, S.H. Lisanby, et al. (2000). "A prospective, randomized, double-blind comparison of bilateral and right unilateral electroconvulsive therapy at different stimulus intensities", Archive of General Psychiatry 57, pp. 425-434.

[עריכה] ראו גם

• שוק חשמלי