סכיזופרניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סכיזופרניה (עברית: שסעת) היא מחלת נפש קשה ונפוצה השייכת לקבוצת המחלות הפסיכוטיות. המחלה פוגעת ברוב תחומי התפקוד המנטלי והחברתי; במצב הרוח, התחושות והאפקט, בתפיסה, בחשיבה (תוכן והלך), וכן בתפקודים קוגניטיבים. הסכיזופרניה היא מחלה דגנרטיבית - מחלה עם מהלך מתקדם (מחמיר). אבחנתה תעשה בציר הראשון של האבחון הפסיכיאטרי.
למרות הסברה השגויה הרווחת בציבור, סכיזופרניה היא לא הפרעת זהות דיסוציאטיבית (פיצול אישיות).
תוכן עניינים |
[עריכה] אפידמיולוגיה
שכיחות הסכיזופרניה באוכלוסייה הכללית היא 1% - 1.5%, כאשר השונות בין אזורים שונים בעולם היא קטנה יחסית. השכיחות בין המינים שווה, אך קיימים הבדלים בהופעתה ובמאפייניה. בגברים, שיא הופעת המחלה הוא בגיל 15 - 25, ויש להם סיכון רב יותר לפתח תסמינים שליליים. בנשים, שיא הופעת המחלה הוא בגיל 25 - 35 ולהן סיכון רב יותר לפתח תסמינים "חיוביים".
הוצעו מספר גורמים נוספים, אשר אוששו במחקר. נמצא שעונת הלידה משפיעה של שיעורי המחלה, אנשים שנולדו בחורף או בתחילת האביב נוטים יותר לסכיזופרניה. ההסבר שהוצע לתאוריה זו הוא זיהומים נגיפיים ששכיחים יותר בעונות אלו, או שינויי דיאטה על פי העונות. גיאוגרפיה; נמצא שבאזורים מסוימים יש שכיחות גבוהה של סכיזופרניה (לדוגמה; אירלנד), וגם כאן, ההסבר שהוצע הוא גורם זיהומי (נגיף).
[עריכה] אטיולוגיה
במהלך השנים הוצעו מספר תאוריות שניסו להסביר את סיבת התפתחות המחלה.
- השערת הדחק - נטייה (Stress - Diathesis Hypothesis): תאוריה זו גורסת כי אנשים הנוטים לכך מראש יחלו בתגובה למצב דחק. הנטייה הראשונית יכולה להיות ביולוגית, גנטית או נרכשת (שימוש בחומרים; ראו בהמשך). הדחק עשוי להיות ביולוגי, כמו מחלה או פציעה, או פסיכולוגי (לדוגמה, מצב פסיכו-סוציאלי, מוות של אדם משמעותי או טראומה).
- גורמים ביולוגים: בשנים האחרונות הצטברו עדויות רבות על פתולוגיות באזורי מוח שונים בסכיזופרניה, ביניהם: המערכת הלימבית, הקורטקס הפרונטלי, וגרעיני הבסיס. הסיבה לפתולוגיה זו היא כפי הנראה בעיה בהתפתחות המוח (בשלב נדידת תאי העצב בהתפתחות העוברית) או בניוון של תאי עצב לאחר התפתחותם. מחקרים שהשתמשו בסריקות הדמאה (דימות תהודה מגנטית, טומוגרפיה ממוחשבת) מצאו בין השאר כי בחולי סכיזופרניה קיימת הגדלה של חדרי המוח הלטרלים, וירידה בנפח של הקורטקס. בנוסף, נמצאה התאמה בין חומרת ממצאי ההדמאה לחומרת המחלה.
- תיאורית הדופמין - תאוריה זו גורסת כי סכיזופרניה קשורה בעודף פעילות של הנוירוטרנסמיטור דופמין ומתבססת על שני ממצאים:
מחקרים שונים הראו שרמות גבוהות של תוצרי הפירוק של דופמין בדם (מטבוליטים) נמצאות ביחס ישר למידת התסמינים הפסיכוטיים ולמידת התגובה לטיפול. עם זאת, לא ברור עדיין באיזה מנגנון משפיע הדופמין על הפסיכוזה. נוירוטרנסמיטורים וחומרים אחרים שנמצאו כקשורים לפסיכוזה ולסכיזופרניה הם: סרוטונין, נוראדרנלין וחומצות אמינו שונות.
- גורמים גנטיים: קיימים מרכיבים גנטיים לסכיזופרניה. תאום זהה לחולה נמצא בסיכון הגדול פי 47 מן האוכלוסייה הכללית ללקות בסכיזופרניה. ילד לשני הורים חולים נמצא בסיכון פי 40, ולעומתו, אחים לחולה נמצאים בסיכון פי שמונה.
- גורמים פסיכו-סוציאליים: אף על פי ששנים רבות עסקו תאוריות שונות בקשר שבין הסביבה המשפחתית והחברתית למחלה, קשר זה לא אושש מחקרית בצורה משביעת רצון. אף שהסביבה המשפחתית והחברתית של חולים רבים היא קשה מאוד, כך גם גדלים אנשים רבים אחרים אך אינם מפתחים סכיזופרניה. שנים רבות כעסו משפחות החולים על הקהילייה הפסיכיאטרית שהטילה בהן את האשם למחלה. כיום לא מקובל להתייחס למשפחה או לסביבה כאל גורמים סיבתיים למחלה. עם זאת, הסביבה עשויה להחמיר את העקה ולשנות את עיתוי הופעת המחלה. בנוסף, גם לאחר שפרצה המחלה, מערכות התמיכה של החולה חשובות ביותר, ונמצא קשר בין הגורמים המשפחתיים והסביבתיים לבין אורך וכמות האשפוזים של החולים.
[עריכה] מאפייני המחלה - קליניקה
חשוב להבין כי הסכיזופרניה היא מחלה רחבה, וכוללת "סל" של אבחנות, וכי אף סימן או תסמין אינו ייחודי לה, כלומר, ניתן למצוא אותם בהפרעות פסיכיאטריות ונוירולוגיות אחרות. חשוב גם להבין כי התסמינים של החולה עשויים להשתנות עם הזמן. לדוגמה, הזיות יכולות להופיע ולהעלם.
פעמים רבות ישנם סימנים ותסמינים הקיימים לפני תחילת תהליך המחלה. חולים בסכיזופרניה מתוארים לעתים קרובות כילדים שהיו שקטים, פסיביים ומופנמים; כילדים לא היו להם חברים רבים; וכבני נוער שנמנעים מפעילות חברתית ומעדיפים למשל צפייה בטלוויזיה או האזנה למוזיקה (אין הדבר בא לומר שכל, או אפילו רוב, הילדים והמתבגרים המתאימים לתיאור זה ילקו בסכיזופרניה).
הסימנים והתסמינים המקדימים את האשפוז הראשון עשויים להופיע חודשים עד שנים לפניו וכוללים: תלונות גופניות שונות, בעיות בתפקוד במישור התעסוקתי והחברתי, עניין חדש ברעיונות מופשטים, בפילוסופיה, במיסטיקה ובדת, התנהגות מוזרה, אפקט אבנורמלי, שינוי בדיבור, רעיונות ביזאריים וחוויות תפיסתיות מוזרות. תקופה זו שלפני התפרצות המחלה נקראת תקופת הפרודרום.
[עריכה] תסמינים חיוביים ושליליים
ב-1980 הציע ט.ג. קרוא מיון של חולים סכיזופרנים לסוגים I ו-II על בסיס המצאות או העדר תסמינים חיוביים ושליליים. אף על פי שהסיווג לא נכנס ל-DSM, זוהי חלוקה חשובה שהשפיעה רבות על הפסיכיאטריה.
תסמינים חיוביים: כוללים דלוזיות (אמונות שווא) והזיות (הלוצינציות). דלוזיה יכולה למשל להיות אמונותיו של אדם שהוא המשיח, או, לדוגמה, שהשב"כ רודף אחריו (דלוזיה מסוג פרנואידי). הזיות יכולות להיות הזיות ראיה - החולה רואה דברים שאינם קיימים במציאות, או, סוג נפוץ יותר, הזיות שמיעה, החולה שומע קולות שמדברים אליו. קיימות גם הזיות ריח ומגע. חשוב לציין שבמקרה של הזיות ריח רצוי לערוך בירור נוירולוגי מקיף, מאחר שקיים סיכוי משמעותי שמדובר בבעיה נוירולוגית ראשונית.
תסמינים שליליים: כוללים השטחה או הקהיה רגשית, דיבור או שפה "עניים" בצורה או בתוכן, חסימה (בדיבור), הזנחה אישית (הגיינה ירודה, לבוש מרושל), חוסר מוטיבציה, חוסר הנאה כללי (אנהדוניה) ונסיגה חברתית.
החולה מסוג I: בחולה זה יהיו בעיקר תסמינים חיוביים, מבנים מוחיים תקינים בסריקות הדמאה ותגובה טובה יחסית לטיפול.
החולה מסוג II: בחולה זה יהיו בעיקר תסמינים שליליים, אבנורמליות מוחיות בסריקות מוחיות ותגובה ירודה לטיפול.
סוג נוסף שהוצע הוא הבלתי מאורגן - סוג III - בלתי מאורגן (disorganized): בחולה זה יהיו דיבור בלתי מאורגן (הפרעת חשיבה), התנהגות בלתי מאורגנת, ליקויים קוגניטיביים והפרעת קשב.
[עריכה] הפרעות בסכיזופרניה
מצב רוח, תחושות ואפקט: דיכאון יכול להיות תסמין ראשוני של פסיכוזה חריפה, ויכול להופיע בסיומה של אפיזודה פסיכוטית. הדיכאון יתואר כמשני לסכיזופרניה. תסמינים נוספים הם בלבול, אימה ותחושת בדידות או אמביוולנטיות.
תסמינים אפקטיביים שכיחים בסכיזופרניה הם תגובתיות רגשית מופחתת עד לחוסר הנאה כללי (אנהדוניה) ורגשות קיצוניים שאינם תואמי מציאות, של זעם, שמחה או חרדה. אפקט קיצוני קשור פעמים רבות גם לתחושה של אומניפוטנטיות (כל יכולות), אקסטזה דתית, פחד מפני התפוררות נפשית או חרדה משתקת. אפקט שטוח או קהה (טווח רגשות מצומצם, קושי להרגיש ולהביע רגש) יכול להיות תסמין של המחלה (תסמין שלילי) או תופעת לוואי של התרופות.
הפרעות בתפישה: ההפרעות השכיחות כוללות הזיות (הלוזינציות) - בעיקר שמיעתיות; קולות מאיימים, מאשימים או מעליבים; וכן הזיות ראייה ואשליות (אילוזיות), שהן עיוותים של דימויים או תחושות אמיתיים, כלומר תפיסה של גירוי קיים כמשהו שאינו. לדוגמה, החולה עשוי לשמוע את הרוח נושבת כילד בוכה.
הפרעות חשיבה
אלו הם תסמיני הליבה של הסכיזופרניה: תוכן החשיבה: הפרעות של תוכן החשיבה כוללות מחשבות שווא (דלוזיות) מסוגים שונים; של רדיפה, גדלות, יחס, דת, קנאה, אהבה או מסוג סומטי (גופני). מחשבת שווא של רדיפה עשויה להיות למשל האמונה שהשב"כ מחפש אחר החולה: במצב זה הוא עשוי ללכת ברחוב ולהיות בטוח שכל אדם שהולך אחריו הוא סוכן. מחשבות שווא של גדלות עשויות להתבטא בכך שהחולה חושב שהוא המשיח, והוא עשוי, לדוגמה, לשכור חמור ולרכוב עליו בואכה ירושלים. מחשבות יחס עשויות להתבטא בכך שהחולה יאמין שהשדרנים בטלוויזיה פונים אליו אישית. מחשבות שווא מסוג קנאה עלולות להביא את החולה לקנא לבן זוגו באופן קיצוני, לחשוד שבן הזוג בוגד או מתכנן לעזוב ולאסור עליו לקיים קשרים חברתיים - כל זאת על סמך פרטים חסרי משמעות. במחשבות שווא של אהבה החולה מאמין שאדם מסוים אוהב אותו, פעמים רבות האוהב המדומה הוא אדם מפורסם או חזק (כמו הרופא המטפל). מחשבות שווא מסוג סומטי עשויות להיות אמונות גופניות ביזאריות: לדוגמה, החולה עשוי להאמין שישנם חייזרים השוכנים באשכיו והורסים את פיריונו. חולים עשויים להאמין שאנשים אחרים שולטים במחשבותיהם ו"משדרים" להם מחשבות, או לחילופין שהם עצמם שולטים באירועים חיצוניים בצורה על טבעית (יכולים לגרום לשמש לזרוח או לשקוע, לגרום לרעידת אדמה).
המושג "איבוד גבולות האגו" מתאר העדר תחושה ברורה של גבולות הגוף והנפש, המותיר את החולה בערבוביה עם סביבתו, במצב בו הוא אינו יודע מתי מסתיים "אני" ומתחיל "האחר" או "העולם".
תחושה וקוגניטציה: על פי רוב, חולי סכיזופרניה מעורים בזמן, במקום ובדמויות הפועלות. העדר אוריינטציה יחייב בירור נוירולוגי. על פי רוב, הזיכרון יהיה תקין או קרוב לתקין. מבחינת שיפוט ותובנה, בוחן המציאות של החולים עשוי להיות פגום, וכן השיפוט החברתי והאישי. לחולים פעמים רבות תובנה לקויה של המחלה, ועל כן היענותם לטיפול ירודה.
אלימות, רצח והתאבדות: גורמי סיכון להתנהגות אלימה או אימפולסיבית אצל חולים סכיזופרנים הם מחשבות שווא של רדיפה, אירועים קודמים של אלימות וחסרים נוירולוגיים. כ-50% מהסכיזופרנים מבצעים ניסיון אובדני במהלך חייהם, וכ-10-15% מתים בהתאבדות. אחד מן הגורמים העיקריים להתאבדות הוא דיכאון שלא טופל היטב; גורמים אחרים הם תחושת ריקנות והזיות שמיעה הכוללות קולות הפוקדים על החולה להתאבד. חולים הנמצאים בסיכון מוגבר להתאבדות הם בין השאר חולים להם רמת השכלה גבוהה טרם התפרצות המחלה, גברים, צעירים ודיכאוניים.
על פי מחקרים, חולי סכיזופרניה אינם רוצחים יותר מאחרים. במקרה של רצח הסיבה תהיה לרוב ביזארית, מבוססת על מחשבות שווא או על הזיות. גורמים מנבאים לרצח כוללים ניסיון קודם, התנהגות מסוכנת או מחשבות שווא והזיות הכוללת תוכן כזה.
[עריכה] תתי סוגים של סכיזופרניה
הסוג הפרנואידי: סוג זה מתאפיין בהתעסקות מרובה במחשבת שווא אחת או יותר (בעיקר רדיפה או גדלות) או בהזיות שמיעה. מחלה מסוג זה תתפרץ לרוב בשלב מאוחר יחסית בחיים. החולים לרוב חשדניים, מגננתיים ולעתים עוינים ואגרסיביים. לרוב, חולים אלו מתנהגים כראוי בנסיבות חברתיות.
הסוג הבלתי מאורגן: סוג זה מתאפיין בדיבור בלתי מאורגן, בהתנהגות בלתי מאורגנת ובאפקט שטוח או לא מותאם למציאות. מחלה מסוג זה תתפרץ לרוב בשלב מוקדם, לפני גיל 25. החולים לרוב פעילים, אך בצורה חסרת תכלית. בולטת הפרעה משמעותית בהלך החשיבה, והנגיעה שלהם במציאות קלושה. החולים לרוב מוזנחים, ומתקשים להתנהג בצורה מותאמת בנסיבות חברתיות. כך גם התגובות הרגשיות אינן מותאמות לאירועים, והם נוטים להתפרצויות צחוק או זעם בלתי מוסברות.
הסוג הקטטוני: סוג זה מתאפיין בלפחות שניים מהבאים:
- חוסר תנועה - החולים עשויים להישאר בתנוחה בלתי נוחה אחת ולא לזוז ממנה. במידה שאדם אחר ישנה את תנוחתם, הם יישארו בתנוחה בה נותרו.
- יתר פעילות תנועתית - הפעילות תהיה חסרת מטרה, ובלתי מושפעת מגירויים חיצוניים.
- תנועות סטריאוטיפיות, מנייריזם בולט, גיחוך תמידי, תנוחה מוזרה.
- חזרה על צלילים (אקולליה) או על מילים של אדם אחר (אקופרקסיה).
ייתכנו מעברים מהירים מתזזיתיות לחוסר תנועה. כמו כן שכיחה הופעה של אילמות. חולים אלו מצריכים השגחה צמודה על מנת למנוע מהם לפגוע בעצמם או באחרים. בנוסף, ייתכנו תת תזונה, תשישות, חום גבוה ופגיעה עצמית.
הסוג הבלתי מובחן: חולים שהינם סכיזופרנים באופן ברור, אך לא מתאימים להגדרות הנ"ל.
הסוג השאריתי (residual): בדרך כלל מדובר בחולים כרונים. הסוג מתאפיין בעיקר בתסמינים שליליים, בהעדרם של תסמינים חיובים או בקיומם של תסמינים חיוביים קלים יחסית.
[עריכה] אבחנה
ה-DSM מציע מספר קריטריונים לאבחנת סכיזופרניה, ביניהם:
- חייבים להופיע שניים או יותר מהבאים:
- מחשבות שווא.
- הזיות.
- דיבור בלתי מאורגן.
- התנהגות בלתי מאורגנת או קטטונית.
- תסמינים שליליים (אפקט שטוח)
- בעיות בתפקוד החברתי או התעסוקתי למשך תקופה ניכרת הנמשכת מאז הופעת התסמינים.
- התסמינים קיימים במשך חצי שנה לכל הפחות, בה לפחות חודש אחד של תסמינים מקבוצה 1.
- . נשללו הפרעות אחרות שמסבירות את המצב
- נשלל שימוש בחומרים או בתרופות שעשויים להסביר את המצב
- נשללה הפרעה התפתחותית (לדוגמה: אוטיזם)
[עריכה] טיפול
אשפוז: הוראות האשפוז ייעשו על פי המטרות הבאות: צורך בהסתכלות על מנת לבסס את האבחנה, ייצוב תרופתי של החולה, כוונות אובדניות או כוונה לפגוע באחרים וחוסר יכולת של החולה לדאוג לצרכיו הבסיסיים.
מחקרים הראו כי אשפוזים קצרי טווח, בני 4 - 6 שבועות, הם יעילים במידה דומה לאשפוזים ארוכי טווח, וכי מוסדות המשלבים בטיפול שיטות התנהגותיות מגיעים לתוצאות טובות יותר.
ברוב בתי החולים הפסיכיאטרים הטיפול בחולה ייעשה על ידי צוות רב תחומי, הכולל פסיכיאטרים, פסיכולוגים, אחים, עובדים סוציאלים, מרפאים בתחומים שונים (עיסוק, אומנות, תנועה ועוד) ומדריכים חברתיים.
רצוי כי הטיפול בבית החולים יהיה מכוון למטרות מוגדרות - שיפור האחזקה העצמית של החולה, איכות חיים, תעסוקה ויחסים חברתיים. במהלך האשפוז (ובמיוחד באשפוז הראשון) יש צורך למצוא לחולה פתרונות ארוכי טווח בתחום הדיור והתעסוקה (לדוגמה, דיור מוגן, הוסטל, עבודה במסגרת מוגנת)
טיפול תרופתי: הטיפול התרופתי בסכיזופרניה מתבסס קודם כל על שימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות. כ-20% מהחולים יגיעו לנסיגה (רמיסיה) מלאה של המחלה. עם זאת, ברוב החולים תהיה תגובה חלקית, וחלק מן התסמינים ייוותרו. לרוב, התרופות משפיעות בצורה יעילה יותר על התסמינים החיוביים מאשר על השליליים.
לאחר אפיזודה של פסיכוזה, המשך הטיפול יוריד באופן משמעותי את הסיכון לחזרתה - חזרה של אפיזודה פסיכוטית תופיע ב-30% מן המטופלים בתרופות, כאשר בחולים הבלתי מטופלים תופיע חזרה ב-80%. בנוסף, יש מקום להוסיף טיפול תרופתי על פי הפרעות נוספות - בחולים רבים מופיעים דיכאון וחרדה המצריכים טיפול בנוגדי חרדה ודיכאון.
[עריכה] סכיזופרניה בתרבות
ישנם מספר ספרים וסרטים העוסקים בסכיזופרניה באופן ישיר ועקיף, ביניהם:
- הספר נפלאות התבונה, העוסק בסיפור חייו של ג'ון נאש, מדען החולה בסכיזופרניה שקיבל פרס נובל לכלכלה (הפרס הוענק לו על הישגיו קודם להתפרצות המחלה). הסרט שצולם על פי ספר זה זכה לשבחים רבים ועזר מאוד להעלות את המודעות לסכיזופרניה בציבור הרחב.
- הסרט דוני דארקו, העוסק בילד הלוקה בהזיות פסיכוטיות, מהווה דוגמה טובה למחלה, שכן הוא מראה אותה "מתוך ראשו" של החולה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, ninth edition.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- נפש שסועה, מאמרו של טוני דייג'ר בכתב העת "גלילאו"
- פיצול האישיות של הסכיזופרניה, מאמרה של ביבי קננגיסר, באתר "האייל הקורא"
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
