ניו אורדר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
ניו אורדר (באנגלית: New Order) היא להקה בריטית המשלבת בין סגנונות האינדי רוק והדאנס האלקטרוני. הלהקה הוקמה בשנת 1980 על ידי החברים הנותרים מלהקת ג'וי דיוויז'ן בעקבות התאבדות סולנה, איאן קרטיס.
תוכן עניינים |
[עריכה] חברי הלהקה
הלהקה כיום עודנה מורכבת משלושת יוצאי ג'וי דיוויז'ן:
- ברנרד סאמנר - שירה, גיטרות.
- פיטר הוק - גיטרת בס.
- סטיבן מוריס - כלי הקשה וקלידים.
כמו כן, לאחרונה צורף ללהקה פיל קאנינגהם המנגן בקלידים וגיטרות. בשנת 2001, עזבה את הלהקה ג'יליאן גילברט, אשתו של סטיבן מוריס שניגנה בקלידים וגיטרות בעקבות מחלה של בתה.
[עריכה] היסטוריה
ניו אורדר יצרו בין 1978 ל-1980 בגלגולם הקודם תחת השם ג'וי דיוויז'ן, ביחד עם הסולן איאן קרטיס והמפיק מרטין האנט, אך קצב עבודתם ירד בעקבות התאבדותו של קרטיס בחודש מאי של 1980. חברי הלהקה החליטו שלא לתת ללהקתם למות ביחד עם קרטיס, ויצאו לסיבוב הופעות, הקליטו עם סולן בשם קווין הוויק וצירפו ללהקה את ג'יליאן גילברט שלקחה את תפקידו של סאמנר כקלידנית הראשית בלהקה.
לאחר שכל אחד מחבר הלהקה ניסה בתורו להיות הסולן, הוחלט לבחור את הסולן לפי הקלות בה אפשר לנגן ולשיר בו זמנית. מכיוון והגיטריסט לא צריך היה לנגן ולשיר בו זמנית, נבחר סאמנר לתפקיד, למרות שהוק שר שני שירים באלבומה הראשון של הלהקה, Movement משנת 1981.
כשעוד נקראו "ג'וי דיוויז'ן", החליטו חברי הלהקה שלא להמשיך לשאת את אותו השם במידה ואחד מהחברים יחליט לעזוב מסיבה כלשהי. האמרגן רוב גרטון, שעבד עם הלהקה במשך יותר מ-20 שנה, היה זה שחשב על השם "ניו אורדר" בעקבות כתבה בעיתון הגארדיאן הבריטי עם הכותרת "הסדר החדש של אנשי קמבודיה". הלהקה אימצה את השם, למרות שבעבר שימש כשם להקתו של רון אשטון, לשעבר מלהקת הסטוג'ס.
ניו אורדר המשיכה במסלולו של גלגולה הקודם עם שירים אפלים ומלודיים, אך בתוספת סינתיסייזרים עדינים באלבום Movement. עם הזמן, פיתחה לעצמה הלהקה סגנון שונה משלה, פחות עגמומי ויותר רקיד, המודגם לראשונה בסינגל Temptation ובאלבום Power, Corruption & Lies. הלהקה המשיכה לצעוד באותו כיוון, והוציאה את הסינגל Blue Monday האלקטרוני שהפך ללהיט מועדונים (ועודנו סינגל ה-12" הנמכר בכל הזמנים) ואת הסינגל Confusion ההיפ הופי. שני סינגלים מצליחים אלה ביססו את מעמדה של הלהקה כחלוצה בסגנון מוזיקת הדאנס, וכמקור השראה בולט לאמנים אחרים מאותו עושר ועד לימינו.
ובכל זאת, הלהקה לא קיבעה את עצמה בסצינת הדאנס. במקום זאת, היא ניהלה חיים מקבילים, ולעתים חופפים, פעם כלהקת גיטרות ופעם כלהקה אלקטרונית. בשנת 1984 הם הוציאו את הסינגל רווי הסינטיסייזרים Thieves Like Us וישר לאחריו את Murder בעל הגיטרות הרועשות. אלבומם מ-1985, Low Life, שילב בין שני הסגנונות, בעוד Brotherhood מ־1986 הפריד את שני הסגנונות לשני צדי תקליט שונים. אלבום האוסף Substance שיצא ב-1987 (ובעקבותיו Substance של ג'וי דיוויז'ן ב-1988) הציג את התפתחות הסינגלים של הלהקה מנגינה מבוססת-גיטרות בעיקרה ועד לטכנו-פופ חלקלק. האלבום Technique מ-1989 הציג השפעת אסיד האוס כבדה על חלק מהשירים, וצליל אינדי רוק עדין על אחרים.
האיכות והחדשניות שבעבודותיה של הלהקה זיכתה אותה במעמד של סמל בחוגים האלטרנטיביים, מעמד ששרד זמן רב. הם היו מההשפעות הגדולות על מוזיקת הטכנו, והושפעו מעצמם מלהקות כמו קראפטוורק, קברט וולטייר ודונה סאמר.
באופן לא טיפוסי ללהקה בסדר גודל כשלה, ניו אורדר מעולם לא החזיקו בחוזה אמיתי עם חברת התקליטים שלה. למעשה, עקרון זה היה מרכזי במשנתו של מנהל החברה, טוני ווילסון, שלא הסכים להחתים באופן רשמי אף אח מהלהקות שבחברתו עד אמצע שנות ה-80. כתוצאה מכך, הלהקה, ולא פאקטורי רקורדס, החזיקה באופן כללי בכל החומר המוקלט שלה.
כל אחד מחברי הלהקה היה מעורב בשלב כלשהו עם להקה אחרת: סאמנר שיתף פעולה עם נגן הסמית'ס לשעבר, ג'וני מאר, בלהקה אלקטרוניק ועם הכמיקל בראדרס בשיר מאלבומם Surrender. הוק הקים את הלהקות Revenge ו-Monaco. מוריס וגילברט מצידם הקימו להקה בשם ההולם The Other Two (השניים האחרים).
בשנים האחרונות נראה כי ניו אורדר נהיו נינוחים יותר עם עברם כג'וי דיוויז'ן, ואף החלו לנגן בהופעות שירים של הלהקה כגון Transmission ו-Isolation. שתי הלהקות מוצגות בסרט הקולנוע אנשי המסיבות המספר את סיפור עלייתה ונפילתה של חברת התקליטים פקטורי, עם בעליה ולהקותיה.
אלבומה האחרון של הלהקה יצא ב-27 במרץ, 2005, בשם Waiting For The Sirens' Call לביקורות טובות מהתקשורת. לפי פיטר הוק, בזמן הקלטת האלבום האחרון הספיקה הלהקה לכתוב ולהקליט מספיק חומרים לאלבום נוסף.
בטקס פרסי ה-NME של 2005, זכתה ניו אורדר בפרס "גאונים אלוהיים", השווה ערך לפרס על מפעל חיים. בין האמנים האחרים שזכו בפרס בעבר נמצאים הקלאש, אוזי אוסבורן וההאפי מאנדייס.
[עריכה] הפסדי הסינגל Blue Monday
בשנת 1983 הוציאה ניו אורדר את הסינגל Blue Monday. הלהקה החליטה להוציא את הסינגל אך ורק בגרסת 12" בעטיפה מיוחדת בצורת דיסקט מחשב ענקי. הסינגל היה להצלחה גדולה, והפך לאחר זמן קצר לסינגל ה-12" הנמכר ביותר בכל הזמנים. אך בשל ניהולה הכושל של חברת התקליטים פקטורי, עלות ייצור העטיפה הייתה גבוהה מהמחיר בו נמכר הסינגל; דבר שיצר הפסד של כ-£0.20 על כל תקליט שנמכר. כתוצאה מכך, נוצר מצב האירוני בו ככל שהסינגל הצליח ונמכר ביותר עותקים, כך הפסידה הלהקה והחברה יותר כסף והגיעה לסף פשיטת רגל.
[עריכה] דיסקוגרפיה
[עריכה] אלבומים
- 1981 - Movement (מקום 30 בבריטניה)
- 1983 - Power, Corruption & Lies (מקום 4 בבריטניה)
- 1985 - Low Life (מקום 7 בבריטניה ו-94 בארצות הברית)
- 1986 - Brotherhood (מקום 9 בבריטניה ו-161 בארצות הברית)
- 1989 - Technique (מקום 1 בבריטניה ו-32 בארצות הברית)
- 1993 - Republic (מקום 1 בבריטניה ו-11 בארצות הברית)
- 2001 - Get Ready (מקום 6 בבריטניה ו-41 בארצות הברית)
- 2005 - Waiting for the Sirens' Call (מקום 5 בבריטניה, 15 באוסטרליה ו-19 באירלנד)
[עריכה] סינגלים
- 1981 - Ceremony (מקום 34 בבריטניה)
- 1981 - Procession/Everything's Gone Green (מקום 38 בבריטניה)
- 1982 - Temptation
- 1983 - Blue Monday (מקום 9 בבריטניה)
- 1982 - Confusion (מקום 12 בבריטניה)
- 1984 - Thieves Like Us (מקום 18 בבריטניה)
- 1984 - Murder
- 1985 - The Perfect Kiss (מקום 33 בבריטניה)
- 1985 - Sub-Culture (מקום 63 בבריטניה)
- 1986 - Shellshock (מקום 28 בבריטניה)
- 1986 - State of the Nation (מקום 30 בבריטניה)
- 1986 - Bizarre Love Triangle (מקום 56 בבריטניה ו-98 בארצות הברית)
- 1987 - True Faith (מקום 4 בבריטניה ו-32 בארצות הברית)
- 1987 - Touched by the Hand of God (מקום 18 בבריטניה)
- 1988 - Blue Monday (מקום 3 בבריטניה ו-68 בארצות הברית)
- 1988 - Fine Time (מקום 11 בארצות הברית)
- 1989 - Round & Round (מקום 21 בבריטניה ו-64 בארצות הברית)
- 1989 - Run 2 (מקום 49 בבריטניה)
- 1990 - World in Motion (מקום 1 בבריטניה)
- 1993 - Regret (מקום 4 בבריטניה ו-22 בארצות הברית)
- 1993 - Ruined in a Day (מקום 22 בבריטניה)
- 1993 - (World (The Price of Love (מקום 13 בבריטניה ו-92 בארצות הברית)
- 1993 - Spooky (מקום 22 בבריטניה)
- 1994 - True Faith-94 (מקום 9 בבריטניה)
- 1995 - Nineteen63 (מקום 21 בבריטניה)
- 1995 - Blue Monday-95 (מקום 17 בבריטניה)
- 1997 - Video 5 8 6
- 2001 - Crystal (מקום 8 בבריטניה)
- 2001 - 60 Miles an Hour (מקום 29 בבריטניה)
- 2002 - Here To Stay (מקום 15 בבריטניה)
- 2003 - The Peter Saville Show Soundtrack (הוצאה מוגבלת של 3000 עותקים)
- 2005 - Krafty (מקום 8 בבריטניה ו-26 באירלנד)
- 2005 - Jetstream (מקום 20 בבריטניה ו-30 באירלנד)
- 2005 - Waiting for the Sirens' Call
[עריכה] אוספים
- 1987 - Substance (מקום 1 בבריטניה ו-36 בארצות הברית)
- 1995\1994 - The Best of New Order (מקום 4 בבריטניה ו-78 בארצות הברית)
- 1995 - The Rest of New Order (מקום 4 בבריטניה)
- 2002 - International
- 2002 - Retro
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ""אנשי המסיבות"", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ניו אורדר, באתר MOOMA
- ניו אורדר ב-All Music Guide
