סיעור מוחות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סיעור מוחות הוא במהותו תהליך של חשיבה קבוצתית, נוהל לגיוס משאביה היצירתיים של הקבוצה לפתרון בעיות ופיתוח רעיונות. קבוצות יכולות להיפגש, לבצע סיעור מוחות, ולהפיק במהירות רעיונות ופתרונות אפשריים לבעיות. את אלה ניתן להעריך, למחוק את הבלתי-שימושיים וללטש וליישם את הרעיונות המבריקים.

את המושג "סיעור מוחות" (Brainstorming) הגה בשנות ה-50 אלכס פ. אוסבורן (Alex F. Osborn) שותף במשרד הפרסום האמריקאי הגדול, "ברטון, דארסטין ואוסבורן", והוא פרסם אותה בשנת 1957 בספרו Applied Imagination.

ארגונים הגיבו בהתלהבות לגישה, בשל צורך גובר ברעיונות חדשניים לזירוז פיתוחם של מוצרים, תהליכים ושירותים חדשים. עבור רבים, גישתו של אוסבורן נראתה כמו מתת שמיים. לא היה עוד צורך להסתמך על ההשראה בחיפוש אחר תשובות. כמו אופנות אחרות בניהול, ההתלהבות מן הגישה מיצתה את עצמה והפופולריות שלה דעכה מעט.

ביצוע נכון של התהליך מחייב הכרה עם שלביו, וניהול נכון של הישיבה. אחרת, קיים סיכוי רב להתבדרות הישיבה ללא תוצאות.

[עריכה] השלבים בנוהל סיעור מוחות

1. חלוקת הבעיה לבעיות משנה.
2. כינוס ישיבה בהנחיית מנחה המתמצא בטכניקת סיעור המוחות, וקבוצת משתתפים המיומנים באופן פעילות זה. לרוב, כדאי להזמין משתתפים בעלי ידע וכישורים רלוונטיים לבעיה הנבחנת.
3. שלב א': רישום של כל ההצעות העולות ללא סינון.
   מקובל להשתמש באמצעים המאפשרים לכל המשתתפים לצפות בהצעות (כגון כן נייר או לוח) וכן ניתן להשתמש ברשמקול כגיבוי להבהרת רישומים לא ברורים. על רושם הרעיונות לבטא את הרעיון העיקרי בצורה מתומצת. שלב זה מסתיים כאשר המנחה סבור כי שמעיין הרעיונות של הקבוצה יבש.
   הנחיות: בשלב זה מצופה ספונטאניות והעלאת רעיונות אסוציאטיביים ללא הגבלות, ללא צנזורה (ובפרט לא צנזורה עצמית). העקרון המנחה בשלב זה הוא ניסיון להשתחרר מכבלי החשיבה הסטנדרטיים כדי להגיע לכיווני חשיבה חדשים. בשלב זה על המנחה צריך לאסור על ביקורת, תגובות שליליות, לגלוג, התחכמויות, הערות מדכאות כגון, "את זה כבר שמענו," "זה לא יעבוד", וכו'. הנחייה אופיינית בשלב זה תהיה: "הרגישו חופשיים לומר כל מה שעולה בדעתכם, ללא צנזורה. אל תדאגו אם הרעיון מרוחק או פראי מדי."
   לכמות הרעיונות הנזרקים לאוויר בשלב זה, קיימת משמעות איכותית מבחינת התהליך. חזרה על רעיונות שהועלו בשינויים קלים, נחשבת להתהליך התפתחותי רצוי, שכן לעתים קרובות דוקא התיקון הקל עשוי להוליד את הרעיון המנצח.
4. שלב ב': סינון והערכה.
   בשלב זה (ורק לאחר שהוכרז על סיום שלב א'), מבוצעים סינון הערכה וביקורת של הרעיונות. תפוקה ממוצעת טובה תיחשב לתפוקה של 5 עד 10 אחוזים רעיונות טובים מתוך כלל הרעיונות שעלו בשלב הראשון. בשלב ניתוח זה מלטשים את הרעיונות באמצעות ניסוח מחדש, הוספה, השמטה או צירוף של רעיונות. בסיכום השלב צפויים להיות רעיון אחד שעימו ממשיכים הלאה, או מספר רעיונות טובים אשר יעברו לשלב נוסף של עיבוד ולבסוף בחירה.
   הנחיות: ההערכה מתבצעת באופן הטוב ביותר בקבוצה קטנה. אפילו אדם אחד המסוגל לנפות את הרעיונות השימושיים מכלל הרעיונות שנאספו.
5. משוב: דווח לקבוצה. הקבוצה צריכה לקבל משוב על תוצאות מאמציה. בפרט כאשר חברי הצוות צפויים לקחת חלק בישיבות דומות בעתיד.