סנדק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סנדק, ביהדות, הינו האיש המחזיק על ברכיו את הרך הנולד בעת שמבצעים בו את המילה.
בנוסף לתפקיד המעשי בעת טקס הברית מילה, הסנדק נתפש כנותן חסות (פטרון) של בן סנדקאותו. בתלמוד הירושלמי נאמר שהסנדק הינו בחזקת שליח בית דין ונטען שהאב עצמו צריך להחזיק בילד ולא שליח. הסנדק מכונה גם "בעל הברית" והאמונה העממית אומרת שסנדקאות מביאה לעושר, לכן לא נותנים לאותו אדם להיות סנדק שוב ושוב, אלא מחלקים את הכבוד בין אנשים שונים (להביא לחלוקת העושר). יש קהילות בהן בוחרים שני סנדקים, האחד מביא את הילד מידי הנשים אל השני, זה שמחזיק אותו בשעת המילה. יש גם מקומות בהם הכבוד מחולק בין גברים רבים שמעבירים את הילד מיד ליד.
לפי המנהג, הסנדק אמור לתת מתנות ליולדת ולילד בהגיע הילד לגיל שנה.
[עריכה] סנדק בנצרות
לפי המסורת הנוצרית, סנדק הוא האיש המקבל על עצמו את האחריות לחינוכו הדתי של תינוק המוטבל בכנסייה ואת הדאגה לגידולו במקרה שיתייתם מהוריו. כיום מקובלת ביותר חובה שנייה זו כמשימה המוטלת על סנדק או סנדקית, והתפקיד איננו נושא עוד, במקרים רבים, שום קונוטציות דתיות. ההגדרה המודרנית של סנדק או סנדקית היא אדם שנבחר על ידי הורי התינוק לגלות עניין קבוע בילד ולתרום לגידולו לאדם שלם יותר. עם זאת, סנדקאות איננה מהווה מעמד חוקי כמו אפוטרופסות ואם הורים מתכוונים בכובד ראש לייעד את הסנדקים לשמש כאומנים או מאמצים לילד במקרה של מותם, הם חייבים לציין את הדבר באמצעים המקובלים (כגון צוואה).
בכנסייה האנגליקנית חובה על סנדקים לעתיד לעבור לפחות הטבלה לנצרות כדי שיוכלו לקבל עליהם אחריות זו. הכנסייה הקתולית דורשת גם שהסנדקים המיועדים יעברו את טקס הקונפירמציה.
במקרים רבים ביקשו הורי הילדים להעניק את כבוד הסנדקות לאדם רב השפעה ו/או עשיר, כדי שהילד יהנה מהשפעתו/עושרו של הסנדק. אחת התולדות הייתה מתן כבוד הסנדקות לראשי מאפיה וכך עבר הכינוי סנדק והפך לכינוי מקובל של ראשי המאפיה האיטלקית, הן באיטליה והן בארצות הברית. הסופר מריו פוזו כתב ספר, שהיה גם לסרט, בשם הסנדק.
סנדק יכול, אך איננו חייב, להיות קרוב משפחה של הילד. ילד יכול שיהיה לו יותר מסנדק אחד.
[עריכה] הכנסייה הקתולית
בכנסייה הקתולית, רק קתולים יכולים להתקבל כסנדקים. נוצרי שאינו קתולי איננו יכול להיות סנדק, אבל הוא מוכר כעד נוצרי, הנושא בעיקר תפקידו הרגיל של סנדק. מי שאינם נוצרים אינם באים כלל בחשבון לשום תפקיד דתי שהכנסייה רואה כרשמי, עקב חלקה של רוח הקודש באירוע ההטבלה, לפי תפיסת הכנסייה הקתולית.
