ספר האגדה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ספר האגדה הוא לקט אגדות מספרי ארון הספרים היהודי, שלוקטו, נערכו וסודרו על ידי חיים נחמן ביאליק וי"ח רבניצקי בין השנים 1920-1910.
המקורות לספר האגדה כוללים: משנה, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, אבות דרבי נתן, מכילתא, ספרא, ספרי, תוספתא, מדרש רבה, מדרש תנחומא, ספר יצירה, ילקוט שמעוני ועוד.
בהקדמה לספר מציגים יוצריו מניע מרכזי ליצירתו:
- בימינו לא כל אדם מצוי אצל ספרים עתיקים ולא כל אדם יכול ורוצה לחטט בתוך תלי-תלים שנצברו כהררים במשך כמה דורות - על מנת למצוא מרגליות תחתם. וכל שכן שלא כל אדם יכול לצרף קרעים וטלאים לטלית שלמה, ושברי אבנים מפוזרות לבנין. האגדה, כמקצוע חופשי של יצירה, הייתה כל ימיה כעין שדה של הפקר וחורשה עזובה, שגידולי-הבר והספיחים פרים ורבים בהם מאליהם. ואדם בן זמננו שרגיל לבקש סדר, שטה ושלמות אפשרית בתלמודו, כשיכנס לתוך חורשה עזובה זו - לא ימצא בה את ידיו ואת רגליו ולעולם תהא יגיעתו מרובה משכרה.