אבות דרבי נתן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבות דרבי נתן (בקיצור אדר"נ) היא תוספת תנאית למסכת אבות, שנכתבה במאה ה-3 לספירה. היא מיוחסת לר' נתן הבבלי, על אף שאין תמימות דעים האם הוא אכן כותבו האמיתי.
זהו חיבור מגוון, הכולל עניינים רבים: אמונות ודעות, דרך ארץ, מעשי חכמים ומדרשים. המסכת נחלקת לשניים: מאמרי החכמים עד ראשוני האמוראים (א-כט או לב) ומאמרים מאוחרים יותר. לתנא ש"יצא לתרבות רעה" אלישע בן אבויה ('אחר') מוקדש פרק שלם.
לאבות דרבי נתן שתי נוסחאות: נוסח א' ונוסח ב'. לשתי הנוסחאות אין כתבי יד מהימנים, והם פורסמו על סמך מקורות שונים וחלקיים ששרדו.
במהדורות התלמוד פורסם אבות דרבי נתן בין המסכתות הקטנות, והוא מצורף לסדר נזיקין. בשנת תרמ"ז פרסם שלמה זלמן שכטר מהדורה מדעית של אבות דרבי נתן, כאשר את הנוסח המופיע בדפוסי התלמוד קרא נוסח א', ובמקביל לו פרסם נוסח חדש, שהיה בלתי ידוע עד זמנו, שקרא לו נוסח ב'.
מהדורה מחודשת של "אבות דרבי נתן מהדורת ש"ז שכטר" יצאה לאור בשנת 1997 על ידי מנחם קיסטר, בהוצאת בית המדרש לרבנים באמריקה. מהדורה זו כוללת את צילום עבודתו של שכטר, והרחבות וציוני מקורות.
