סרט מוזיקלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סרט מוזיקלי ("מיוזיקל"), הינו ז'אנר של סרטים בהם משולבים שירים המושרים על ידי השחקנים. בדרך כלל השירים משמשים לקידום העלילה או לפיתוח הדמויות בסרט. תת-ז'אנר של הסרט המוזיקלי הוא הקומדיה המוזיקלית שכוללת גם הומור בנוסף למוזיקה, ריקודים וסיפור העלילה. ישנו סוג נוסף של סרטים מוזיקליים הנקרא אופרת רוק, בהם אין לרוב סאונד של דיבורים והעלילה מסופרת באמצעות שירי רוק.
הסרט המוזיקלי קשור למעבר מהסרט האילם לסרטים עם פס-קול, לקולנוע, במהלך ההתפתחות של תעשיית הסרטים. הפופולריות של סרטים גדלה במהירות בתקופת הזוהר של הסרטים האילמים, אבל הרעיון של "תמונות מדברות" נחשב בעיני האולפנים הגדולים בהוליווד להשקעה בעייתית, עד אשר האולפנים של וורנר ברוס לקחו סיכון והפיקו את הסרט זמר הג'אז, בכיכובו של אל ג'ולסון. שירו של ג'ולסון אימא'לה בסרט שינה לנצח את אופיים של הסרטים, והזניק את הוליווד לתקופת הסרטים המדברים. בזמן שהוליווד מתרגלת לקולנוע, הסרטים המוזיקליים היו חלק חשוב מיבול הסרטים של אותה התקופה, יחד עם המערבונים, הדרמות והקומדיות.
כוכבי הסרטים המוזיקליים, כמו פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס, היו אישים מאוד פופולריים ומוערכים בהוליווד. שחקנים דרמתיים השתתפו בשימחה בסרטים מוזיקליים כדרך לפרוץ החוצה מתפקידי האופי שמילאו בדרך כלל. לדוגמה, ג'יימס קגני שהתפרסם על הבמה כזמר ורקדן, היה מוכשר מאוד. אולם התפקידים של "הבחור הקשוח" וסרטי הגנסטרים לא נתנו לו הרבה הזדמנויות להראות את כישרון השירה והריקוד שלו. קגני זכה באוסקר על משחקו בסרט ינקי דודל דנדי (Yankee Doodle Dandy), שם התאפשר לו לשיר ולרקוד והוא מחשיב אותו כאחד מרגעי השיא שלו.
קומדיות רבות (ומעט דרמות) כללו מספר קטעים מוזיקליים. סרטי האחים מרקס כללו כמה קטעי מוזיקה כמעט בכל סרט, מה שאיפשר לאחים מרקס להפגין את הכישורים המוזיקליים שלהם.
המוזיקה בסרטים הייתה המשך ישיר למחזות-זמר. באופן צפוי ההבדל העיקרי בין הסרטים המוזיקליים לבין מחזות-הזמר הוא עושרה של התפאורה בסרטים לעומת המחזות. סרטים מוזיקליים רבים, כמו אוקלהומה!, צלילי המוזיקה ושיער הועברו ישירות ממחזות-זמר מצליחים. אחרים, כמו מולאן רוז' (Moulin Rouge), נכתבו במיוחד לקולנוע, וכמה כמו שיר אשיר בגשם (Singin' in the Rain), עברו מהגרסה הקולנועית המקורית למחזמר מצליח, בשלב מאוחר יותר.
בתעשיית הסרטים המודרנית לא מקובל לעשות "סרט מוזיקלי" כשלעצמו, אלא להשתמש בהרבה מוזיקת רקע המושרת על ידי להקות רוק או פופ פופולריות בתקווה למכור את פס-הקול למעריצים. ישנם יוצאים מהכלל, נעשו סרטים מצליחים על שחקנים, זמרים או רקדנים כסרטים מוזיקליים מודרנים מצליחים, עם מוזיקה כחלק בלתי ניפרד מהעלילה. יוצא מהכלל נוסף הינם סירטי אנימציה לילדים. סרטים אילו כוללים כמעט תמיד כמה קטעים מוזיקליים, וחלקם, כמו היפה והחיה, נעשו להפקות בימתיות מלאות.
