עיטם לבן זנב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| עיטם לבן זנב | |
|---|---|
 |
|
| מצב שימור | |
מצב שימור: אין חשש (LC) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי יום |
| משפחה: | נציים |
| סוג: | עיטם |
| מין: | עיטם לבן זנב |
| שם מדעי | |
 Haliaeetus albicilla |
|
| תחום תפוצה | |
 |
|
עיטם לבן זנב (שם מדעי: Haliaeetus albicilla), מין עוף דורס גדול גוף בסוג עיט שבמשפחת הנציים. השם "עיטם" הוא הלחם של המילים "עיט" ו"ים" המצביעות על מקום חיותו של העוף - בקרבת מקווי מים גדולים. שם המין נובע מזנבו הלבן כליל.
[עריכה] מראה
תכונתו הבולטת ביותר של לבן הזנב היא גודלו, 76-92 סנטימטרים אורך, וכן מוטת הכנפיים שלו; 190-240 סנטימטרים. מאפיינים בולטים נוספים של לבן הזנב הם: כנפיים רחבות, ראש גדול יחסית לעופות אחרים, צוואר עבה ומקור גדול בצורת סכין, בעזרתו הוא תופס את טרפו. צבע העיט הבוגר הוא ברובו חום, למעט הראש והצוואר שהינם בהירים, הרגליים והמקור שהינם צהובים וכמובן הזנב הלבן. בפרטים צעירים הזנב והמקור כהים יותר, וכחלק מתהליך ההתבגרות הזנב מתבהר חוץ מטבעת חומה שנשארת בסופו. הנקבות גדולות מהזכרים באופן ניכר.
[עריכה] התנהגות
ניזון מעיקר מדגים אך גם מעופות מים כגון אגמיות, צוללים, ברווזים, מרגונים ושחפים. כאשר אינו בקרבת מים ניזון מפגרים ולעתים אף ממכרסמים. לעיטם לבן הזנב חשיבות גדולה למערכת האקולוגית בהיותו אויב טבעי של בעלי חיים שחלקם נחשבים כמזיקים לאדם (בחולה הוא אימת הקורמורנים הידועים כמזיקים קשים לענף המדגה). הקן הינו בליל גדול של ענפים וזרדים, ממוקם במצוקים על החוף או בצמרות עצים, ובדרך כלל משמש כקן במשך מספר דורות. בעונת הנדידה עוברים העיטמים, כמו דורסים אחרים, מרחקים גדולים. בעיקר פרטים צעירים הנחשבים למשוטטים במשך שנים ספורות עד הגעתם לבגרות מינית, בגיל 4-5 שנים. תופעה נפוצה בשבועיים הראשונים לחיי הגוזלים היא שהגוזל הגדול יותר מציק לקטן. התופעה נקראת "קיניזם", על שם קנאתו של קין בהבל אחיו.
[עריכה] תפוצה ושימור
לבן הזנב, מקנן בטבע בצפון אירופה ואסיה. לאחר שנכחד באזורים רבים הוחזר לטבע בהצלחה באיים המערביים של סקוטלנד, ולאחרונה גם בבריטניה ובהולנד. האוכלוסייה הגדולה באירופה היא לאורך חופי נורבגיה.
האוכלוסייה העולמית של העיט לבן הזנב מוערכת בכ- 7,000 זוגות והוא נמצא בסכנת הכחדה חמורה במרבית תחום תפוצתו. עיטמים בכל העולם נפגעו מאוד עקב פעילות בני האדם. כמו עופות אחרים, העיטמים סובלים מהרס בתי הגידול, הרעלות, איסוף ביצים על ידי אספנים ומציד. רבים לקו בעקרות כתוצאה מחשיפה ל-DDT ולכספית שהצטברו בגופם לאחר שהתגלגלו במעלה שרשרת המזון. אחת המחלות הקשות ביותר לגוזלי עופות היא וירוס ה-Pox, הגורם לפצעים בגוף הגוזל וברוב המקרים הפרט הנגוע לא שורד.
בעקבות ההכחדות המסיביות, נעשה מאמץ במקומות רבים בעולם לנסות להחזיר את העיטם לטבע. השיטה כוללת הסרה של גוזלים עודפים מקינים בטבע וגידולם בקופסאות מיוחדות בצמרות עצים, כך שהציפור אינה רואה את בני האדם המאכילים אותה. החזרה מוצלחת במיוחד מתבצעת במערב סקוטלנד שם כבר מספר שנים מקננים בטבע לבני זנב באיים מול, סקי, לואיס ובחופי ווסטר רוס. ב-2006 הוכרז כי זוג לבני זנב מתרבים בחופשיות בשמורת טבע בהולנד וגם באנגליה ישנם זוגות ספורים של פרטים בטבע.
בישראל, שהינה קצה גבול תפוצתו הדרומי של לבן הזנב, היו שני קנונים ידועים של מין זה בשנות ה-50: בעמק החולה, שם נעלם ב-1957 עם ייבוש הימה, ובעמק בית שאן שם נעלם בעקבות הרעלה. בשנות ה-70 החלו הניסיונות להשיב את לבן הזנב לטבע בישראל. 12 זוגות הובאו לשמורת החולה ו-2 לעמק בית שאן. הגוזלים שוחררו לאחר תקופת אקלום של מספר שבועות בקן מלאכותי, וסומנו במשדרים שאפשרו מעקב בזמן אמת. גוזלים משוחררים אלה מאכלסים מאז את עמק החולה, חלקם אף בגרו ותפסו טריטוריות. בשנת 2000 התגלה הקינון הראשון של לבן הזנב בחורשת האקליפטוס של שמורת החולה. במסגרת פרויקט "פורשים כנף על הנשרים והדורסים", אותו יזם פרופסור היינריך מנדלסון בתחילת שנות השמונים, המשותף לרשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע וחברת החשמל (שעזרו בהגנה מפני התחשמלות העופות) הובאו לארץ 3 גוזלים מהולנד ושוחררו בעמק חרוד, שם מקווים לחזור על ההצלחה החלקית של עמק החולה. המקום היחיד שהצליח להרבות פריטים בארץ הוא הספארי ברמת-גן שיש לו זוג עיטמים המתרבה בהצלחה כבר שלוש שנים ברציפות. על פי נתוני רשות הטבע והגנים, בארץ, משוחררים לטבע סה"כ כ-10 זוגות עיטמים בשנה.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עיטם לבן זנב |
