על העיוורון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
על העיוורון הוא ספר מאת הסופר הפורטוגזי ז'וזה סאראמאגו.
 |
פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
[עריכה] עלילה
ראשית הסיפור בנהג שמתעוור באופן פתאומי. אין זה עיוורון רגיל, אלא עיוורון מיוחד - הנהג רואה לבן בלבד למול עיניו. עובר אורח מתנדב להסיע את הנהג לביתו, אך לאחר מכן מנצל את עיוורונו וגונב את רכבו. העיוור הראשון פונה לרופא עיניים, אולם הרופא אינו מוצא כל פגם בעיניו.
לאט לאט מסתבר שהעיוורון עובר מאדם לאדם; כאשר עיוור (נשא) "מביט" באדם אחר, גם האדם האחר מתעוור. כך נדבקים עובר האורח שגנב את רכב העיוור הראשון, האנשים בחדר ההמתנה של הרופא והרופא עצמו. רק אדם אחד נשאר מחוסן מפני העיוורון - אשת הרופא. כאשר מגפת העיוורון ממשיכה להתפשט מכריזים השלטונות על מצב חירום, ומכניסים את כל העיוורים להסגר בבית משוגעים נטוש. אשת הרופא, שנשארה רואה, מתחזה לעיוורת ומצטרפת לבעלה בהסגר. התנאים במקום קשים למחיה - אין מזון, אין מים, תנאי התברואה בלתי-אפשריים, ואין אף אדם רואה שיכול לפקח על הנעשה. כנופייה של עיוורים משתלטת באלימות על כל הנמצאים במקום, לוקחת לעצמה את המים והמזון ובהמשך אף אונסת את הנשים.
קבוצה של שישה עיוורים מורדת בכנופייה ובורחת מן ההסגר. בקבוצה נמצאים גם העיוור הראשון, רופא העיניים ואשתו. מחוץ לבית המשוגעים הם מגלים שכל תושבי העיר התעוורו והאנדלרמוסיה שולטת בכול. הקבוצה מנסה לשמר חיי חברה תקינים בעולם שאין בו חוק ומשטר, ומתמודדת עם קשיי החיים שנוצרו ועם הצורך לחפש מזון ומים.
[עריכה] משמעות
הספר עוסק בשאלות המוסר והחוק, ובחיים שבהם חוקים כאלה אינם תקפים. אשת הרופא, היחידה שנשארת רואה לאורך כל המגפה, והקבוצה שעמה, מסמלים את הניסיון לשמר את התרבות והחוק; לעומתם עומדים אנשי הכנופייה בבית המשוגעים, שמנצלים את חולשת האנשים שסביבם כדי לקחת בכוח הזרוע טובות הנאה. שתי הקבוצות האלה מזכירות את שתי קבוצות הילדים שבספר בעל זבוב.
מבין דפי הספר בולטת הביקורת החברתית הנוקבת: התנהגות הכלל במצב של אנרכיה ואי סדר, כמתואר בספר, מרמזת על אופי התנהגות החברה כיום. יש הטוענים שלבחירת האשה דווקא, כדמות שנותרה עם חוש הראייה בעוד שכולם מתעוורים, יש משמעות סמלית. הנשים הן מסוגלות להבין את החולשה והמצוקה, ולעזור במידת הצורך. האשה, כאם היא הרגישה, שאולי תוכל לפתור בעתיד את בעיות החברה.
