עקרון החזרה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיקרון החזרה - מעיקרי היסוד של הספרות, השירה, הפזמון, והיום גם הפרסום והפרסומת. אמצעי סגנוני לשוני שעיקרו חזרה על מלים, על מקצב, על משפטים, על שמות, על פסקאות, כמה וכמה פעמים, כדי לגרום לקורא או למאזין להבין באופן עמוק יותר את הנאמר, כדי לשכלל את זכרונו וכדי לגרום לו הנאה.
החזרה כאמצעי ספרותי היא קדומה, וליוותה את שלב הספרות שבעל פה, עד המצאת הדפוס. לאחר המצאת הדפוס צורת החזרות השתנתה, והיא היום מותאמת לטקסטים נדפסים, בכל צורה של דפוס. יחד עם זאת, בתחום ספרי הילדים למשל, ובתחומים נוספים, יש עדיין חשיבות רבה לחזרה בצורתה הקדומה, הדיבורית, כיוון שהיא פועלת גם על אזנו של המאזין, ולא רק על עיני הקורא.
החזרה מעצימה ומדגישה את כוונת המחבר, המשורר, הפזמונאי, המספר והפרסומאי. ויש בה כדי לפעול על הקורא והמאזין בדרך הרצוייה למחבר הטקסט. אם לגרום לו התרגשות והזדהות בשיר, אם לצרפו אל הקהל המזמר בפזמון, ואם לגרום לו לרוץ לחנות ולרכוש את המוצר בפרסום. החזרה כאמצעי לשוני סגנוני מצויה בכל ספרויות העולם. דוגמאות ראשונות של חזרה בספרות העברית אפשר למצוא בתנ"ך, ואחר כך בפיוט, בתפילה, בשירת ספרד ובשירה העברית המודרנית.
בספרות המודרנית, המבוססת על דפוס ולא על מסירה בעל פה, חל צמצום משמעותי בשימוש בחזרה כאמצעי סגנוני לשוני, כדי שלא להכביד על הקורא וכדי שלא לשעממו. לעומת זאת בתחום הפרסום והפרסומת, חלה התפתחות מהירה ורבה בשימוש בחזרה כאמצעי ללכידת תשומת לבו של המאזין והקורא. עיקרון החזרה קיים גם באמנויות אחרות, במוזיקה, באמנות הפלסטית, ובאמנויות הבמה.
