עקרונות יסוד (משפט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"עקרונות יסוד" - הם אלמנטים יסודיים העומדים בבסיס שיטה, לאמור האכסיומות של השיטה (ערכית, חברתית, קבוצתית, תרבותית) - ההנחות הבסיסיות של השיטה. הוגים רבים, מתקופות קדומות ועד ימינו, סקרו ובחנו - במסגרת הפילוסופיה של המשפט או תורת המשפט - את הגדרתם ומשמעותם של עקרונות היסוד של המשפט. כאן ענייננו במשמעותם במשפט הישראלי, כפי שהם מכונים בפסיקה - "עקרונות היסוד של השיטה", להם נזקקים בתי המשפט בתוּרם אחר פתרון לסכסוך בפניהם.

בשיטות משפט רבות בעולם קיימת חוקה, המאגדת את עקרונות היסוד של אותה שיטה משפטית, והעומדת בראש הסולם הנורמטיבי של הדין. בישראל טרם נחקקה חוקה. לאחר הקמת המדינה, נמנעה הכנסת מלחוקק חוקה, שתעמוד מעל החוקים הרגילים ותאגד את עקרונות היסוד של השיטה המשפטית שלנו. במקום זאת הוחלט לפעול לחקיקת חוקי-יסוד, שלכשתושלם חקיקתם, תאוגד חוקה למדינת ישראל.

במובן המשפטי, נדרשים ל"עקרונות היסוד של השיטה" בשני מצבים טיפוסיים: מקום שישנה הוראת חוק (חוק רגיל, תקנה, הוראה, צו) אשר סותרת או אינה מתיישבת עם עקרונות יסוד מוכרים בשיטת המשפט והמשטר, או מקום שחלה לקונה (חסר משפטי) בדין (= מושג רחב הכולל, בין היתר, את החוקים התקנות והפסיקה - ראו חוק הפרשנות). בתורת המשפט הישראלית קיים מדרג נורמטיבי בקשר לדין, לפיו פסיקה של בית המשפט העליון מהווה תקדים המחייב את כל בתי המשפט מתחתיו. הפסיקה כפופה להוראות חוק ותקנות, התקנות (כמו גם צווים ודומיהם) כפופות לחוקים, וחוקים כפופים לחוקי-יסוד. בהעדר חוקה בישראל, עולות שאלות בדבר הכרה בעקרונות יסוד, המקור להכרה בהם, מעמדם ביחס לדין וכדומה.

כך למשל, לאחר קום המדינה לא הוסדרו בחוק עקרונות שהם מנשמת אפו של כל משטר דמוקרטי, כגון: עקרון השוויון, עקרון חופש הביטוי, עקרון חופש ההפגנה והתהלוכה ועוד. בסדרה ארוכה של פסקי דין הכיר בית המשפט העליון בזכויות-יסוד-שאינן-עלי-ספר, תוך שהוא משתמש במקורות משפטיים שונים. במסגרת זו היה על בית המשפט, בצד ההכרה בעקרונות-יסוד, אף לנסח את נוסחאות האיזון שיש לנקוט בין עקרונות-יסוד מתנגשים, ובין עקרונות יסוד והוראות דין. כך, הכיר בית המשפט העליון בעקרון חופש הביטוי כחלק משיטתנו המשפטית, הגם שאינו מצוי בדין, עוד בסמוך להקמת המדינה, וכי זו מקודשת עד כדי שרק ודאות קרובה לוודאי לפגיעה בסדר הציבורי תביא לנסיגתה מפני ערכים אחרים (הלכת קול העם). באופן דומה הכיר בית המשפט העליון, כבר בראשית ימי המדינה, בעיקרון של חופש העיסוק (בג"צ 1/49 בז'רנו נ' שר המשטרה). בית המשפט העליון נדרש לקבוע, למרות שלא הייתה מניעה בחוק החרות לאסור על רשימה שחרתה על דגלה "גזענות" מלרוץ בבחירות לכנסת, כי הדבר נגזר מעקרונות היסוד של שיטת המשטר הדמוקרטית שלנו (הלכת רשימת הרב כהנא).

פלוגתא-רבתי חלה בבית המשפט העליון בדבר המקור לשאיבת עקרונות-היסוד של השיטה. היו שהצביעו על מקור לאימוץ עקרונות-יסוד משיטות משטר דומות לשלנו במשפחת העמים הנאורה. היו שפנו למשפט העברי בהשענם על צביונה היסודי של המדינה כמדינה יהודית. הראשונים נתלו, בין השאר, במסמך-המכונן שעומד ביסוד הקמתה של מדינת-ישראל, הלוא הוא מגילת העצמאות, המניח את כוונת דור המייסדים להקמת מדינה חילונית-יהודית-דמוקרטית, המבקשת לחיות במשפט העמים הנאורים. האחרונים שמו יהבם על יסודה היהודי של המדינה וכי המשפט העברי כמורשת ישראל הוא המקור העדיף לערכי היסוד שלה, ובין היתר הצביעו על חוק יסודות המשפט, התש"ם-1980 אשר ביטל את ההיזקקות לסימן 46 לדבר המלך במועצתו (ששימש "צינור-ייבוא" לאימוץ משפט מנדטורי מקום שבמשפט הארץ חלה לקונה), אשר קבע כי במקרים של חסר משפטי בחוק בתקנות או בפסיקה, יפנו בתי המשפט "לעקרונות הצדק והיושר של מורשת ישראל". דיו רבה נשפכה, ומחלוקת איתנים נטושה, בדבר הגישה הראויה לשאיבת עקרונות היסוד לשיטתנו המשפטית - כל אחד לפי תפיסת עולמו - דבר, שלא פעם, מוביל לשוני מהותי בתוצאה משפטית.

שאלת מעמדם של עקרונות-היסוד ביחס לדין החרות עלתה לא פעם בהקשר פרשנותה של הוראת חוק או תקנה, שנגדה או סתרה, במלואה או בחלקה, עקרונות יסוד מוכרים בשיטה הדמוקרטית. דומה, כי הגישה השלטת - כפי שגם אומצה בחוקי היסוד משנת 1992 - שקנתה לא אחיזה בפסיקה, היא כי עקרונות יסוד משמשים את בית המשפט בפירוש חוקי הכנסת, ועדיפה פרשנות המקיימת אותם על זו הדוחה/מבטלת/מצמצמת אותם.

שאלה אחרת התעוררה בקשר לעדיפותם הנורמטיבית של עקרונות היסוד. באין מעמד של חוקה לעקרונות-היסוד, לא היה בכוחם לדחות/לבטל חוק רגיל. השאלה הוחרפה בשנת 1992 עת נחקקו שני חוקי-יסוד חשובים, חוק יסוד: חופש העיסוק, וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. היו שכינו זאת "מהפכה חוקתית" של ממש. במסגרת חוקי-יסוד אלה עוגנו זכויות יסוד של האדם במדינת ישראל. בהתאם לחוקים אלה הוכרו זכויות יסוד כחופש העיסוק, כחופש ההעסקה, כזכות לכבוד, כזכות הקניין ועוד. בתי המשפט אף קראו לתוך חוקי-יסוד אלה זכויות יסוד נוספות שבליבת הזכויות. מכוח הוראת הפתיחה של חוקי-יסוד אלה, מטרתם העיקרית של חוקי היסוד לבסס את אופיה של המדינה כמדינה "יהודית ודמוקרטית" (וכך נותרה על מכונה הפלוגתא הנ"ל). בהתאם להוראה אחרת בחוקי-היסוד הוטלה החובה הכללית על הכול - לרבות רשויות המדינה ואורגניה - לכבד זכויות יסוד אלה. כך הועלו עקרונות יסוד מוכרים לדרגה של הוראות חוקתיות, לאורם נצטוו בתי המשפט לפרש חוקים קיימים של הכנסת.

כוחן העיקרי של זכויות היסוד נובע מפסקת ההגבלה, המצויה בשני חוקי היסוד, אשר קובעת כי אין לפגוע בזכויות-יסוד מכוח של שני חוקים אלה אלא בחוק של הכנסת, ההולם את ערכי המדינה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש. בפסיקת בתי המשפט נקבעו מבחנים לגבי "המידתיות" הנדרשת. כך נקבעה היררכיית תוקפן החוקתי, ונוסחת האיזון לפגיעה בזכויות יסוד אלה. שאלת עדיפותם של זכויות היסוד מכוח חוקי היסוד עלתה במלוא חריפותה, שעה שהכנסת חוקקה הוראות חוק מאוחרות, שסתרו או נגדו, חזיתית, את העקרונות והזכויות הנובעות מחוקי היסוד - וכי אז נחלקו הדעות אם לבית המשפט, ולאיזו ערכאה, הסמכות להצהיר על בטלות החוק של הכנסת. מספר פעמים הצהיר, בית המשפט העליון, מכוח חוקי היסוד של הכנסת, על בטלות סעיפים בחוקים רגילים שסתרו את חוקי היסוד. במקרה אחד לפחות, עשתה כן גם ערכאה נמוכה יותר (גם בשיטות משפט דמוקרטיות אחרות מקובל כי בית המשפט העליון שבמדינה מוסמך להצהיר על בטלות חוקים הסותרים את החוקה).

יש עקרונות וזכויות יסוד - המוכרות בעולם הנאור כחלק ממגילת האומות המאוחדות או מכוח אמנות בינלאומיות וכיוצ"ב - לגביהם נטושה מחלוקת בישראל, האם ראוי להכיר בהן בגדרי חוקי-היסוד הקיימים או שמא יש לחוקק חוקי-יסוד נוספים ההולמים את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כך למשל, טרם הוכרו בחוק זכויות-יסוד חברתיות וכלכליות. אם כי לאחרונה (2006), הוכרה הזכות לקיום מינימלי בכבוד, בפסיקת בית המשפט העליון כחלק מהזכות לכבוד. זכויות "יסוד" אלה לכדי מעמד חוק-יסוד לא הגיעו. עם זאת, מקובל בבתי המשפט לפרש את חוקי הכנסת לאורם.

חרף הוויכוחים סביב תכולתו של המושג "עקרונות היסוד של השיטה" אין ויכוח על ההזדקקות לו. עמד על כך השופט אהרן ברק:

	תהא תכליתו הספציפית של כל דבר חקיקה אשר תהא, חזקה היא, כי תכליתו הכללית היא להגשים את עקרונות היסוד של השיטה.
-- בג"צ 693/91 ד"ר מיכל אפרת נגד הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, ניתן ב-29.3.93

ממשיכה בדרך זו נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, באומרה:

	מקובל עלינו העקרון כי יש לפרש כל דבר חקיקה בדרך שתעלה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של השיטה, שהרי התכלית הכללית של כל דבר חקיקה היא לשרת את הערכים היסודיים והאינטרסים הבסיסיים של החברה.
-- בג"ץ 10808/04 התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד שרת החינוך והתרבות ואחרים, ניתן ב-11.7.06