פדיון שבויים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מצוות פדיון שבויים הינה מצווה בעלת חשיבות רבה על פי ההלכה היהודית. מטרתה של מצווה זו שהיא חלק ממצוות הצדקה והמובחרת שבה, ^[1] היא הבאה לשחרורם של בני עם ישראל הנתונים בשבי הגויים. למצווה זו ערך הומני רב, במסגרת חיי קהילה תקינים.

[עריכה] מקור

הרמב"ם כותב:

	פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו, הרי זה עובר על "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך" (דברים טו, ז), ועל "לא תעמד על דם רעֶך" (ויקרא יט, טז), ועל "לא יִרדנו בפרך לעיניך" (שם כה, נג), ובטל מצות "פתח תפתח את ידך לו" (דברים טו, ח), ומצות "וחי אחיך עמָך" (ויקרא כה, לו), "ואהבת לרעך כמוך" (שם יט, יח), ו"הצל לקוחים למות" (משלי כד, יא) והרבה דברים כאלו. ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים.
-- רמב"ם, הלכות מתנות עניים, פרק ח, הלכה י

ומוסיף השו"ע וכותב :

	כל רגע שמאחר לפדות השבויים, היכא דאפשר להקדים הוי כאילו שופך דמים
-- שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רנב, סעיף ג.

[עריכה] סייגים למצווה

חרף חשיבותה של מצווה זו, קבעו לה חכמים מספר סייגים, שהבולט בהם הוא:

	אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם"
-- משנה, גיטין ד, ו

אחת ממטרתיו של סייג זה היא כדי למנוע עידוד החוטפים או השבאים לעשיית רווח כלכלי על-ידי שביית שבויים מקהל ישראל ודרישת כופר בעבורם ביודעם עד כמה רגישים עם ישראל להצלת השבויים בכל מחיר. ישנם מקרים מסוימים בהם לא חל סייג זה, כמו במקרה שבו האדם רוצה לשלם עבור עצמו מחיר מופרז, או כאשר כאשר מדובר בתלמיד חכם ואפילו תלמיד חריף או אדם גדול. ^[2]

אחת הדוגמאות הבולטות לסוגיה זו היא פרשת מאסרו של המהר"ם מרוטנבורג גדול רבני אשכנז במאה ה-13 אשר אסר לפדות אותו מהכלא מפני הסייג הנ"ל, אף שעל פי ההלכה היה מותר לבזבז עליו כספים רבים.

סייג אחר הוא כשאדם גורם לעצמו להיות שבוי פעם אחר פעם, בפעם השלישית אין חובה לפדותו. בהלכה מדובר כאשר מכר את עצמו או שנלקח לכלא עקב גניבה, חוב או כל פשיעה שביצע בכוונה. דבר זה אמור כאשר אינו בסכנת חיים, אבל במקרה ששוביו רוצים להורגו והוא נמצא בסכנת חיים, חובה לפדותו אפילו אחרי כמה פעמים. ^[3]

[עריכה] ראו גם

חילופי שבויים

[עריכה] לקריאה נוספת

תחומין, כרך ד', "שחרור שבויים תמורת בני ערובה", הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, עמ' 116
תחומין, כרך ו', (עמ' 305 ), "לא תיקחו כופר נפש למחבל", דר' איתמר ורהפטיג.
תחומין, כרך יג', (עמ' 257), "החזרת מחבלים תמורת חטוף יהודי", הרב נתן אורטנר.
תורת המדינה, (עמ' 434-436) , הרב שלמה גורן.
שו"ת חוות בנימין, סימן טז' עמ' קכג' אות ז', הרב שאול ישראלי.