פליקס נוסבאום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פליקס נוסבאום (11 בדצמבר 1904, אוזנבריק - 1944, אושוויץ), צייר יהודי-גרמני.
נולד באוזנבריק, גרמניה. למד ציור בהמבורג, ברלין ורומא. חלק ניכר מיצירותיו עוסק במוראות המלחמה והשמדת היהודים באירופה. במהלך המלחמה ברח לבלגיה בתקווה להינצל מידי הנאצים. בבלגיה המשיך לפעול בזהות מוסתרת במשך כשלוש שנים עד שנתפס בידי הנאצים ונשלח למחנה המעצר סן סיפריאן בצרפת. ב־1944 נשלח למחנה הריכוז אושוויץ שם נרצח. העובדה שנוסבאום פעל במסתור, תוך שהוא מותיר את יצירותיו אצל אנשים שונים בתקופה מלאת תהפוכות הקשתה על משימת האיסוף וההערכה. משנשלמה משימת החיפוש והשחזור של יצירותיו של נוסבאום זכתה עבודתו להכרה רחבה. עבודתיו בתקופה שהייתו במחנה סן סיפריאן מצמררות בישירותן ובעומק האימה שהן משקפות.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] ילדות ונעורים
נוסבאום נולד למשפחה יהודית, בן לפיליפ ורחל. פיליפ נוסבאום ,היה פטריוט גרמני שלחם במלחמת העולם הראשונה. לאחר מלחמת העולם הראשונה עשה חיל בעסקי הפלדה והמתכת כך שהמשפחה נהנתה מרווחה כלכלית. כביטוי לעושרו בנה האב את בית המשפחה במרכז אוזנבריק מתוך רצון שהבית יהווה מוקד תרבותי וחברתי. אביו של נוסבאום היה צייר חובב והייתה בכך משום דחיפה לנוסבאום לעסוק בציור באופן מקצועי. הוריו של נוסאום שאפו להטמע בחברה הגרמנית- אמנם כיהודים אך לא דרך הדגשת היהדות כי אם בטשטושה. אחד מציוריו הראשונים של נוסבאום מתאר שני יהודים בבית כנסת. הציור נקרא "שני יהודים" ומופיעים בו נוסבאום עצמו וחזן בית הכנסת כשברקע מתנהלת תפילת חג.
[עריכה] השפעות מוקדמות
ב־1922 נסע להמבורג מתוך תקווה וצפייה לעסוק יותר בציור עצמו ופחות תפיסות אקדמיות של אומנות הציור. כעבור שנה עבר מהמבורג לברלין שם למד בסטודיו פרטי תוך שהוא משפר את כישוריו בציור ובפיסול. ב־1925 הרגיש נוסבאום שהשלים את הכשרתו הבסיסית והוא נכון לצאת לדרכו כאמן. ציוריו הראשונים (מרבית הציורים אבדו) מלאים בעקבות של השפעות מואן גוך יש דמיון רב במשיכות המכחול ובפלטת הצבעים. לנוסבאום גרסה משלו לציור החמניות המפורסם של ואן גוך ואף לכמה מציורי הדיוקנאות של ואן גוך.
ב־1931 החל לזכות בהכרה יחסית. הציור "הככר הפנטסטית" הפך את נוסבאום לשיחת היום בברלין. נוסבאום תיאר סצינות ברלינאיות טיפוסיות.
[עריכה] התקופה בוילה מאסימו ברומא
ב־1932 זכה נוסבאום במילגת לימוד יוקרתית ונסע לוילה מאיסימו ברומא. וילה מאיסימו הייתה שלוחה של האקדמיה לאומנות של ברלין. נוסבאום וחברתו לחיים פלקה פלטק התכוונו לשהות ברומא כשנתיים, אך עליית הנאצים לשלטון ב־1933 וביקורו של שר התעמולה הגרמני יוזף גבלס הבהירו לנוסבאום שעליו לעזוב בהקדם, מאוחר יותר נשללה מנוסבאום מלגת הלימוד. נוסבאום לא חזר לגרמניה ואת 11 השנים הבאות בילו בני הזוג באיטליה צרפת ובלגיה תוך דאגה וחשש מתמיד לקיומם.
ב1934 עזבה משפחתו של נוסבאום את אוזנבריק ונסעו לפגוש את פליקס באיטליה. נוסבאום תוך שהוא משכלל את סגנונו תיאר את הנופים באיטליה ואת השהות בארץ מלאת השמש. עם עליית הנאצים לשלטון התרבו הצבעים הקודרים ביצירותיו והעיסוק במצבו הארעי מתגבר. בתקופה זו מרבית ציוריו הם דיוקנאות עצמיים ומעט תיאורי נוף. העיסוק ביהדותו עתיד להתגבר אולם בשלב זה אינו עולה.
[עריכה] הפליט
ב־1935 עובר נוסבאום עם בת זוגו לפריס שם הם מבקשים אשרת הגירה לבלגיה. לאחר קשיים מסוימים הם מקבלים את אשרת ההגירה ו ב־1936 הם עוברים לגור בבלגיה. בבלגיה השהות עדייו אינה פשוטה מאחר והשלטונות הבלגיים מנסים לבלום את גלי ההגירה של יהודים. בשנת 1939 צייר את אחד מציוריו המוכרים: "הפליט". התמונה מבטאת באופן פשוט וישיר את המצוקה של הפליט היהודי. בתמונה נראה איש יושב שעון על ידיו כשעל שולחן מרוחק מונח גלובוס. התמונה כאילו מבטאת את תיסכולו ואת חוסר הבית שיש במעמד הפליט. את הציור שלח נוסבאום לאביו שהיגר לשווייץ. אביו החביא את התמונה, יחד עם תמונות נוספות, באמסטרדם שבהולנד.
[עריכה] מחול המוות - העבודה האחרונה
ב־1940 עם פלישת הנאצים לבלגיה נתפס נוסבאום ונשלח למחנה סן סיפריאן בדרום צרפת. בתקופה שהייתו במחנה ממשיך נוסבאום לצייר בדחף יתר. הציור "בית הכנסת במחנה" מראה מספר גברים עוטים טליתות שקועים בתפילה בצילו של מבנה פח מכוער. התמונה קודרת מאוד ועמדת בניגוד בולט לטליתות הצחורות שעוטים המתפללים. לאחר תקופה של ארבעה חודשים מצליח נוסבאום להמלט חזרה לבריסל שם הוא מצייר את מרבית ציורי המחנה.
בין השנים 1941 ל־1944 מתחבאים נוסבאום ואשתו (הם נישאו ב־1937) בעליית הגג של בית חבריהם. שני הנושאים העקריים בציוריו בתקופה זו הם טבע דומם, בעיקר חפצים (כנראה חפצים מדירת המסתור) ונושא שני אך מרכזי והוא תאור הבידוד הנפשי שהיה נתון בו יחד עם האימה והחשש הגובר לגורלו.
עבודתו האחרונה של נוסבאום היא "מחול המוות". מחשבותיו של נוסבאום על המוות באות לידי ביטוי ביצירה זו. מעניין לראות שצורת הביטוי כאן היא פשוטה ולא מתחכמת. כאילו ברור לנוסבאום שהקץ קרוב. הוא בוחר שלא לשכלל את צורת הביטוי שלו אלא להשתמש באמצעים פשוטים כדי לתאר את המוות והחידלון. בתמונה נראה תוהו ובוהו של חפצים כאשר בין ההריסות תזמורת של שלדים מנגנת בכלי נשיפה. דמות אחת ישובה במרכז התמונה מביטה בעיניים מושפלות. הדמות היא כנראה דמותו של נוסבאום עצמו, מאחר והתנוחה והזווית מופיעים בהרבה מהדיוקנאות העצמיים שלו, אלא שהפעם המבט מושפל.
ב־21 ביוני 1944, חודש אחד לפני שחרור בלגיה, נעצרו נוסבאום ואשתו כתוצאה מהלשנה, ונשלחו על ידי הנאצים ברכבת האחרונה לאושוויץ.
[עריכה] גילוי מחדש
בשנת 1970 מצאו קרוב למאה מציוריו של נוסבאום את דרכם החוצה ונחשפו לעין הציבור. רוב הציורים היו אצל רופא שיניים מבריסל שאיחסן אותם לאחר שנשלחו אליו על ידי אביו של פליקס נוסבאום. בשל תנאי איחסון לקויים - חלק מהציורים היו במצב של רקבון כתוצאה מלחות. ב-1971 נערכה, בכנסייה מקומית בעיר הולדתו אוזנבריק, תערוכה מציוריו של נוסבאום. התערוכה עודדה אנשים נוספים להמשיך במשימת איתורם של שאר יצירותיו של נוסבאום ואכן לאחר עבודת מחקר ונסיון להתחקות אחר מסלול חייו של נוסבאום, התגלתה קבוצה שנייה מציוריו. בשנים הבאות המשיכו להתגלות קבוצות ציורים נוספות אצל מכרים באירופה ובאמריקה.
בשנת 1983 החליט המוזיאון המקומי באוזנבריק להציב תערוכה קבועה מציוריו של נוסבאום, וב־1994 החלה עיריית אוזנבריק בבניית מוזיאון מיוחד לזכרו של נוסבאום אשר מכיל כמות גדולה מעבודותיו. בתחרות לתכנן את המוזיאון החדש זכה האדריכל דניאל ליבסקינד, שלימים תכנן את מוזיאון היהדות בברלין והגה את תוכנית-העל שעל פיה אמור להיבנות מחדש אזור מתחם מרכז הסחר העולמי בניו-יורק שנהרס בפיגועי ה-11 בספטמבר. המוזיאון לזכרו של נוסבאום היה הפרויקט הראשון שליבסקינד סיים. המוזיאון החדש, שמחובר לבניין בסגנון נאו-קלאסי שבו שוכן מוזיאון אוזנבריק, הוא מבנה מודרני שמורכב משלושה אגפים (עשויים מעץ, מתכת, ובטון) שיוצרים הקף של משולש סגור, תכנון שזיכה את הבניין בתואר "המוזיאון ללא מוצא" משום שהוא בנוי כמסדרון אחד מקיף (ראה תמונה). בכך התכוון ליבסקינד שהמבנה ישקף את התסכול וחוסר התקווה שמאפיינים את ציוריו של נוסבאום. בניית ההרחבה הסתיימה בשנת 1998.
עבודותיו של נוסבאום מוצגות דרך קבע במוזיאונים ברחבי העולם, ביניהם מוזיאון ישראל ומוזיאונים בארצות הברית.
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] ציורים של נוסבאום
- הארורים
- דיוקן עצמי עם זהות יהודית
- סט סיפריין יצירה בלתי גמורה - ארבעת הדמויות סביב השולחן אמורות לסמל את ארבעת הבנים שכנגדם דיברה התורה על פי ההגדה של פסח.
- השלושה
