פקודת העיתונות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: התמקדות בטפל. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
פקודת העיתונות המנדטורית נחקקה בשנת 1933 על ידי השלטון המנדטורי בארץ, במטרה לתת לו מכשיר פיקוח יעיל על העיתונות היהודית והערבית כאחת ובכך לדכא גילויים של מחאה ומרי נגדם. פקודה זו מהווה את אחת הפגיעות הקשות בחופש הביטוי ובחופש העיתונות.
פקודת העיתונות קובעת כי על מנת להוציא עיתון נדרש רשיון מהממשל. בנוסף, פקודת העיתונות העניקה לשלטון את הסמכות לסגור עיתון, אם פורסם בו חומר כלשהו, העלול לדעתו "לסכן את שלום הציבור", וכן את בית הדפוס שבו הודפס העיתון. עם הקמת מדינת ישראל אומצה פקודת העיתונות בספר החוקים הישראלי והיא בתוקפה עד היום, הסמכות למתן רישיונות או לסגירת עיתונים נמסרה לידי שר הפנים.
תקנות ההגנה (שעת חירום) שנחקקו בשנת 1945 על ידי השלטון הבריטי מחזקות את עוד יותר את הפיקוח של הממשל. גם הן, כמו פקודת העיתונות, חייבו הגשה לביקורת מוקדמת של הצנזורה הצבאית של כל פרסום בכתב, בין עיתון ובין ספר. סעיף 78 בתקנות קובע כי "הצנזור רשאי לאסור בצו, בדרך כלל או במיוחד, לפרסם חומר שפרסומו היה עשוי, או עלול להיות עשוי לפגוע, לדעתו, בהגנתה של ישראל או בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי". בסעיף שלאחריו, סעיף 88 נאמר: "הצנזור רשאי לאסור בצו לייבא או לייצא, להדפיס או לפרסם, כל פרסום ... שיבואו או יצואו, הדפסתו או פרסומו היו, או עלולים להיות או להיעשות, פוגעים, לדעתו, בהגנתה של ישראל, בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי.
[עריכה] הפעלת הסמכות לסגירת עיתון
- בשנת 1953 פרסם עיתון "הארץ" ידיעה לפיה מדינת ישראל עומדת להעמיד 200 אלף חיילים לרשותה של ארצות הברית להילחם במלחמת קוריאה. הידיעה הייתה משוללת יסוד, והממשלה הכחישה אותה, ואולם בינתיים שימשה הידיעה בסיס למאמר ביקורת חריף בעיתון "קול העם", שהיה ביטאונה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. במאמר נכתב, בין היתר, שהממשלה מחרחרת מלחמה "ומספסרת בדם הנוער הישראלי". שר הפנים, ישראל רוקח, החליט לסגור את העיתון ל-15 ימים, וזאת מתוך שימוש בסמכותו לפי פקודת העיתונות. העיתון עתר לבג"ץ בטענה שנפגע חופש הביטוי. נשיא בית המשפט העליון, השופט שמעון אגרנט קיבל את עתירת העיתון בהתבססו על מגילת העצמאות, ובפסק הדין ארוך ומנומק (בג"ץ קול העם) ביסס את חופש הביטוי כזכות עילאית במשפט החוקתי בישראל.
הציבורי". בסעיף שלאחריו, סעיף 88 נאמר: "הצנזור רשאי לאסור בצו לייבא או לייצא, להדפיס או לפרסם, כל פרסום ... שיבואו או יצואו, הדפסתו או פרסומו היו, או עלולים להיות או להיעשות, פוגעים, לדעתו, בהגנתה של ישראל, בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי.
