פרויקט הלביא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

האבטיפוס של הלביא B-2

פרויקט הלביא היה פרויקט ישראלי שאפתני לייצור מטוס קרב חד-מנועי, רב משימתי, מודרני וזול. הפרויקט עבר את כל שלבי התכנון והגיע לחמישה אבות טיפוס, מהם שניים שטסו בשמי הארץ. בשלב זה החליטה ממשלת ישראל על הפסקת הפרויקט. בספטמבר 1989, כשנתיים לאחר ביטול הפרויקט, השלימה התעשייה האווירית את בנייתו של אב טיפוס שלישי, שהוטס במשך מספר שנים כמדגים טכנולוגיות (לביא TD) ונועד לבחון מערכות שנועדו במקור למטוסי הלביא, ולהציגן בטיסה בפני לקוחות פוטנציאליים.

[עריכה] ההחלטה על תחילת הפרויקט

הולדתו של הפרויקט הייתה בהצעתו של שר הביטחון דאז עזר ויצמן, שהיה בעבר מפקד חיל האוויר, לפתח ולייצר בישראל מטוס קרב, במימון עיקרי של ארצות הברית. ב-20 בפברואר 1980, אושרה הצעה זו בוועדת השרים לענייני ביטחון. קדמה לכך המלצה לאשר את הפרויקט שנתנה ועדת המשנה לרכש בטחוני של ועדת החוץ והביטחון, בראשותו של פרופ' משה ארנס, מהנדס אווירונאוטיקה במקצועו.

קודם לפרויקט זה צברה התעשייה האווירית, שבה התבצע הפרויקט, ניסיון בפיתוח וייצור של מטוס הקרב כפיר, אלא שמטוס זה התבסס במידה רבה על מטוס הקרב הצרפתי מיראז' 5, ואילו הלביא היה תכנון ישראלי מקורי.

[עריכה] מאפייני המטוס

על פי יצרניו של המטוס, יחודו של הלביא היה בשילוב המיוחד של מטוס בעל גודל פיזי קטן, המכיל מערכות מתוחכמות ועתירות תוכנה. תצורה אווירודינמית חדישה, הקנתה למטוס כושר תימרון מעולה, ומערכות אוויוניקה פורצות דרך, שילבו ציוד בדיקה אוטומטי להקלת תחזוקת המטוס. הלביא נועד להחליף את מטוס הסקייהוק שהתיישן, את הכפיר ואת חלק ממטוסי הקורנס (פאנטום) ולעסוק בעיקר במשימות פיטרול בשמי הארץ.

[עריכה] שיקולי תכנון וקבלת החלטות

התפיסה הראשונית, שאופיינה על ידי שר הביטחון עזר ויצמן ואשר אושרה על ידי ועדת השרים לענייני ביטחון, בפברואר 1980, הגדירה מטוסים חד-מנועים זולים, שיהיו זמינים בסוף שנות השמונים. ההערכות הכלכליות התיחסו למטוס שמשקלו יהיה כ 66% ממשקל מטוס F-16A. למטוס מעין זה, שיכול היה להתאים למרבית דרישות הביצועים של חיל האוויר, אך לא לכולן, יכול היה להתאים מנוע של חברת ג'נרל אלקטריק (GE) מדגם F-404TB. על פי הערכות כלכליות שבוצעו בתעשיה האווירית (תע"א) והוגשו למשרד הביטחון במרס 1980, מטוס הלביא, הכולל את המנוע לעיל, אמור היה להיות זול עד כדי 70% ממטוס F-16 של חברת ג'נרל דיינמיקס.

תפיסתם של חלק מחברי ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, תמכה בהצגת אתגר טכנולוגי לתעשייה הישראלית, פיתוח מטוס גדול ויקר יותר, בעל אוויוניקה מתקדמת, העשוי להתמודד עם מיטב האיומים בשדה הקרב ולהתחרות בביצועיו עם מטוסים מערביים כגון F-16 ו-F-18, גם אם תהא עלותו גבוהה מעלות רכש.

על פי בדיקות חיל האוויר, המנוע לעיל לא עמד בכל דרישות הביצועים. מנוע אחר P.W.1120 של חברת פרט אנד וויטני, שעדיין היה בשלבי פיתוח, ענה לדרישות. התעשיה האווירית תמכה עד סוף 1980 בבחירת מנוע משופר מדגם F-404TB של חברת ג'נרל אלקטריק, ולא במנוע P.W.1120 של חברת פרט אנד וויטני. התמיכה התבססה על שיקולים שונים, ובעיקר על השיקול כי עלות מחזור החיים של מטוס עם מנוע F-404 תהיה נמוכה יותר. שיקול זה, שפירושו מטוס זול יחסית, תאם טוב יותר את התפיסה של עזר ויצמן מההיבטים של סך הכול עלות התפעול של חיל האוויר, ושל לוח זמנים להצטיידות. לקראת הדיון הסופי בשאלת המנוע השתנתה הגישה, בעיקר לנוכח העדפות חיל האוויר והחשש מפני דחית הפרויקט. בעת הדיון הסופי שערך שר הביטחון מנחם בגין בסוגיית המנוע תמכה התע"א במנוע P.W1120, שעליו המליץ חיל האוויר.

בדיון שנערך ביולי 1981, דחה שר הביטחון בקשות של האוצר לבדיקת המשמעויות הכלכליות של הבחירה, שהוגדרו כמשמעויות שהן מעבר לבחירה בין מנועים, אלא בחירה בין מכלול החלופות, לרבות רכש או ייצור מטוס F-16 בישראל במקום ה"לביא". יצור הלביא אושר על פי הגישה ה"מרחיבה" ולרבות הבחירה במנוע P.W1120.

[עריכה] פיתוח

אב הטיפוס של הלביא טס לראשונה ב-31 בדצמבר 1986. את המטוס הטיס טייס הניסוי מנחם שמול. אב-הטיפוס השני היה משופר מהראשון, והותקנו בו בידון גחון, צינור מיוחד לתידלוק אווירי ומספר מערכות אוויוניקה שלא הופעלו בדגם הראשון.

[עריכה] הפסקת הפרויקט

לאחר כשבע שנים וחצי של פיתוח מואץ בהשתתפות אלפי מהנדסים וטכנאים, החליטה ממשלתו של יצחק שמיר (ברוב של 12 נגד 11), ב-30 באוגוסט 1987, בעצתם של שר הביטחון יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס, לעצור את הפרויקט, ולפטר כ-6,000 מהנדסים וטכנאים. ההחלטה התקבלה לאחר שהתברר שישראל לא תוכל לממן את יצורו לבדה, ושהפרויקט מעלה אותה למסלול התנגשות עם האמריקנים, אשר סירבו בתוקף להסב אליו את כספי הסיוע האמריקני, במיוחד לאור העובדה שהוא מתחרה ביצרני המטוסים שלהם. מלבד זאת הפרויקט גרם להתמרמרות רבה בקרב מפקדי כוחות היבשה בצה"ל, שחששו שפרויקט זה ישאב את רוב תקציבי צה"ל בשנים הקרובות על חשבון התקציבים שיועדו להם.

אחד הטיעונים החזקים ביותר למען הפסקת הפרויקט היה כי חיל האוויר הישראלי, הלקוח היחיד של הפרויקט, הודיע כי יזמין מהתעשייה האווירית 75 מטוסים ולא 150 כפי שהוערך מלכתחילה. עובדה זו העלתה משמעותית את עלותו של כל מטוס והפכה את המשך הייצור לפחות כלכלי. למעשה, עד שנת 2000 רכש חיל האוויר 225 מטוסי F16, אותם אמור היה הלביא להחליף. כמו כן רכש חיל-האוויר 25 מטוסי F-15I, "רעם" ו-102 מטוסי F-16I, "סופה".

יש הטוענים שבפרויקט זה ישראל נטלה על עצמה משימה גדולה מכפי כוחה, לנוכח העובדה שמדינות עשירות, חזקות ומבוססות מישראל, לא שקדו על פיתוחו של מטוס קרב מהדור החדש. כנגדם יש המצביעים על היכולת הטכנולוגית המרשימה שישראל הפגינה בתחומים משיקים כתחום ההיי טק, ועל הצלחתו של פרויקט החץ, הדומה מאוד באופיו לפרויקט הלביא. לאחר הפסקת הפרויקט קורקעו שני אבות הטיפוס ואחד מהם (לביא B-02) אף הועבר לתצוגה במוזיאון חיל האוויר בחצרים. מטוס אב הטיפוס השלישי הוסב ל"מדגים טכנולוגיות" (לביא TD) ושימש להדגמת יכולת טיסה ומערכות שונות. מטוס זה קורקע סופית במהלך שנות ה-90. בשנת 1996 נגרטו אב הטיפוס הראשון וכן אבות הטיפוס הרביעי והחמישי (שלא הושלמו מעולם) למטילי אלומיניום.

לישראלים רבים, שהפרויקט היה להם מקור לגאווה לאומית, הפסקתו הפכה לאבל. אף שהפירות לא נקצרו בצורה של פס יצור למטוס, מאמץ טכנולוגי מאסיבי זה קידם את התעשייה האווירית ותעשיות טכנולוגיות רבות בישראל.

יש הטוענים כי ביטול הפרויקט היה בין הגורמים שעודדו את צמיחת מגזר ההיי-טק הישראלי בשנות התשעים. לפי טענה זו המהנדסים שנפלטו מהפרויקט חיפשו אתגרים חדשים ויזמו חברות שהבשילו עם הגאות במגזר ההיי-טק בסוף שנות התשעים. אין ספק שביטול הפרויקט סימן את תחילת מעבר הדגש בתעשייה המקומית מטכנולוגיות צבאיות לאזרחיות.

מקורות זרים (וביניהם ה"ג'יינס דיפנס וויקלי" הנחשב לאמין ורציני) טוענים כי מטוס הקרב הסיני צ'נגדו גי'אן 10 (J-10) מבוסס על תכנון הלביא, ופותח בסיוע ישראלי לאחר ביטול הפרויקט. אין עוררין כי מבחינה חיצונית המטוסים דומים ביותר (במהלך שנות התשעים א חל משבר ביחסי ישראל-ארצות הברית עקב חשדות שמערכות אוויוניות אמריקאיות שפותחו כחלק מפרויקט הלביא הועברו לסין [1])

על מטוס הלביא כתב מאיר גולדברג את השיר "התעשיה האבירית", אותו הלחינה קורין אלאל [2].