פרנסואה ויון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנסואה ויון, François Villon, (בסביבות 1431 - 1474 לערך) היה משורר צרפתי, רוצח, גנב ונווד. יצירותיו הנודעות הן Ballade des Pendus ו-Testaments שנכתבו בעת שהייתו בכלא. שמו האמיתי הוא:François de Montcorbier או François Des Loges והשם François Villon הנו שם בדוי. יש סברה כי מת באפריל 1463.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
ויון נולד ב-1431 לערך בפריס. קרוב לודאי כי נולד לחברה ענייה וכי אביו מת בצעירותו לעומת אימו אשר חיה עד היותו בן 30 לפחות ועליה כתב את אחת הבלאדות המפורסמות שלו. נראה כי ויון היה אדם של חיי הוללות, ביחוד בזמן תקופת לימודיו באוניברסיטת פריס. נראה כי ויון קיבל אימץ את שם משפחתו מאחד הפרופסורים לחוק קאנוני אשר לקח אותו תחת חסותו ושיכן אותו בביתו.
המשורר היה לסטודנט לאומנות, בגיל מוקדם ללא ספק, ייתכן כשהיה כבן שתים עשרה. הוא סיים תואר ב.א ב-1449 ותואר מאסטר ב-1452. אחד האירועים המרכזיים בחייו אירע ב-5 ביוני 1455, כאשר הרג כומר בעת קטטה ברחוב. עונשו של ויון אשר נמלט מפני החוק נקבע כהגלייה, אשר נמחלה לו מאוחר יותר. ב-1456 נקלע לצרה נוספת בקטטה בה נחבל קשות, שבעקבותיה נמלט לצפון צרפת. לפני עזיבתו את צרפת חיבר את Petit testament או Lais, המבטא מרירות פנימית על חיים מבוזבזים, כפי שבא לידי ביטוי ביצירה החשובה ממנה שאחריה, Grand testament.
במרץ 1457 החלה חקירה על גניבת 500 כתרי זהב אשר הובילה בסופה של חקירת חברי כנופיות סטודנטים, אל ויון אשר עמד בראש כנופיית הפורצים. ויון גורש מהאזור ובמשך ארבע שנים היה למשוטט והיה חלק מכנופיית גנבים תועים. מקיץ 1461 עד אוקטובר אותה שנה ישב בכלא על שוד כנסייה.
ב-1461, בהיותו בן שלושים, כתב את Grand testament, יצירה אשר הקנתה לו זכרון נצח. שנה לאחר מכן שב להסתבך עם החוק, עד שנאסר ונשפט לתליה, שהומרה לגירוש.
[עריכה] עבודתו
גדולתו של ויון הייתה בחידושיו במוטיבים השיריים. הוא הבין היטב את המוסר הביניימי, אך לעתים בחר לכתוב נגד האצולה, בהופכו את הערכים המקובלים כשהוא מהלל את האנשים הבזויים בעיני החברה שנידונו לגרדום, בנופלו בשמחה לבדיחות גסות ובחדשו תמידית את השפה בה הוא משתמש. אך עדיין, שיריו עוסקים ברובם בחייו שלו, ולא היו אלה חיים מאושרים. עבודתו הגדולה, ה-Grand Testament מ-1461, מהווה במידת מה המשך ל-Petit Testament מ-1456. על 2023 חרוזיה נטבע מראה המוות בידי תליין. עם אמביוולנטיות יוצאת מגדר הרגיל, ויון מערבב את השתקפות הזמן החולף, הלעג המריר ולהט דתי. הטון המעורבל של כנות אומללה עומדת בניגוד לזו של משוררים בני זמנו. ויון לא היה נודע ביצירתיו בימי חייו, והן נתגלו מחדש במאה ה-16.
[עריכה] כתבי ויון בעברית
- הצוואה הגדולה , שירים, ציורים - דיבו, מצרפתית - צבי הרמן, דביר, תל אביב, 1989.
- מחול מות , משירי פרנסוא ויון, עברית - ראובן צור, כתב גד אולמן, ציור - דוד קלינמן, עקד, תל אביב, 1960.
- הבלדה החותמת, מתוך "הצוואה הגדולה", עברית: דורי מנור, בתוך: "מיעוט", שירים ותרגומי שירה, הקיבוץ המאוחד 2001.
[עריכה] לקריאה נוספת
- צבי הרמן, פרנסואה ויון, ספריית פועלים 1988
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יצירותיו של ויון, בצרפתית ובנוסף תרגומים לאנגלית.
- ניתוח של חלק משיר של ויון, Les Regrets de la Belle Heaulmiere, כחלק ממאמר על הגוף בשירה.
