פרסי ביש שלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרסי ביש שלי (4 באוגוסט 1792 - 8 ביולי 1822), משורר אנגלי, מחשובי המשוררים בתקופה הרומנטית.
[עריכה] תולדות חייו
פרסי ביש שלי נולד בסאסקס אנגליה למשפחה עשירה, הוא היה הבכור מבין שישה ילדים. האב טימותי שלי היה בעל אחוזה וירש את תואר ה"ברונט" המשפחתי אחרי מות אביו סיר ביש שלי.
שלי חונך באופן פרטי בביתו, אחר כך בבית הספר "Sion House Academy" ובקולג' "איטון". ב-1810 התחיל ללמוד באוניברסיטת אוקספורד. פרסומו הראשון היה רומן גותי "Zastrozzi" שבו ביטא דעות אתאיסטיות. שלי ואחותו אליזבת פרסמו יחד אוסף שירים בשם "Original Poetry by Victor and Cazire". ב-1811 הוא סולק מהאוניברסיטה, יחד עם חברו תומס ג'פרסון הוג, כשכתב כתב פלסתר בשם "הצורך באתאיזם". הוא סירב לדרישת אביו לחזור בו מדעותיו שכללו אתאיזם, צמחונות, אהבה חופשית ורדיקליזם. כתוצאה מכך התנכר אליו אביו. הנתק מאביו היה סופי כששלי ברח לסקוטלנד כדי להתחתן עם הארייט ווסטברוק, בתו בת ה-16 של בעל בית-קפה.
שלי נסע לאירלנד לקדם רפורמות פוליטיות, שירו "המלכה מֶבּ" ("Queen Mab: A Philosophical Poem") יצא לאור ב-1813. בשיר מובעים דעותיו הרדיקליות של הפילוסוף ויליאם גודווין. שלי ביקר את גודווין בלונדון, שם פגש את בתו מרי והתאהב בה. ביולי 1814 ברחו שלי ומרי לשווייץ בלווית ג'יין קלירמונט, אחותה החורגת של מרי (מאוחר יותר שינתה את שמה לקלייר).
אחרי שישה שבועות חזרו השלושה לאנגליה מרוששים. אביה של מרי סרב לדבר אתה או עם שלי. הם התיישבו בלונדון, מנסים להתחמק מנושים. שלי כתב אז את שירו "אלסטור, או רוח הבדידות" ("Alastor, or The Spirit of Solitude"), השיר לא עורר אז תשומת לב מרובה, אך נחשב לאחר מכן כשירו החשוב הראשון.
ב-1815 ירש שלי מסבו סכום של 1,000 פאונד לשנה, שהקל על מצבו הכלכלי. בשלב זה היו לו בת ובן שילדה אשתו הארייט. מרי שחייתה אתו ילדה בת שמתה ימים אחדים אחרי הלידה, ובן, ויליאם, שמת בגיל 3.
ב-1816 פרסי, מרי וקלייר אחותה של מרי נסעו שוב לג'נבה. הם פגשו שם את לורד ביירון ואת ידידו ג'ון פולידורי. תחרות חיבור סיפור אימה שערכו הארבעה ביניהם הוליד את הרומן הידוע של מרי שלי "פרנקנשטיין". לביירון הייתה השפעה על כתיבתו של שלי, שיחות שניהלו וסיורים שערכו היוו השראה לשיריו. גם שלי השפיע על כתיבתו של ביירון באותה עת.
חזרתם של מרי ושלי לאנגליה לוותה בטרגדיה. פאני, אחותה למחצה של מרי, התאבדה. זמן קצר אחר כך אשתו של שלי, הארייט, הטביעה את עצמה. מרי ופרסי שלי התחתנו בדצמבר 1816, שלי קווה לקבל משמורת על ילדיו, אך לא הצליח בכך והם נשארו עם משפחתה של הארייט.
מרי ושלי התגוררו במרלו, שלי היה שייך לחוגים ספרותיים שסביב לי האנט, ובתקופה זו הכיר את המשורר ג'ון קיטס. הוא כתב את "Laon and Cythna", שיר עלילה ארוך התוקף את הדת, אשר נערך מחדש ופורסם בשם "מרד האסלאם" ("The Revolt of Islam"). שלי כתב גם מאמרים פוליטיים מהפכניים בשם העט "הנזיר ממרלו".
ב-1818 בני הזוג שלי עזבו את אנגליה לאיטליה, שם נולד בנם ויליאם פלורנס. שלי פגש את ביירון שהתגורר בונציה, ושוב כתב שירים בעידודו של ביירון. שלי כתב באיטליה את עיקר יצירתו, ב-1819 פרסם את הטרגדיה "The Cenci". ב-1820 השלים את שירו "פרומתאוס המשוחרר" ("Prometheus Unbound"). אחרי מותו של קיטס כתב לזכרו את האלגיה "אדוניס" ("Adonais").
ב-8 ביולי 1822, כחודש לפני יום הולדתו ה-30, פרסי שלי טבע בים, כשחזר מהפלגה וספינתו נקלעה לסערה. גופתו, פרט ללב, נשרפה ואפרו נטמן בבית קברות ברומא. מרי שמרה את לבו עד למותה.
אחרי מותו ערכה מרי שלי אוספי שירים של בעלה, כתבה להם הקדמות ופרסמה אותם תחת השם "post-humous Poems".
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה | ||
---|---|---|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרסי ביש שלי |
- מיצירתו של פרסי ביש שלי בפרויקט גוטנברג (אנגלית)
- The Percy Bysshe Shelley Resource Page על חייו ויצירתו (אנגלית)