פשעים ועבירות קלות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פשעים ועבירות קלות (Crimes and Misdemeanors) הינו סרטו של וודי אלן אשר יצא לאקרנים בשנת 1989. הסרט יצא בתקופה בה היה אלן בשיאו כיוצר ונחשב לאחד החשובים והעמוקים בסרטיו.

תוכן עניינים 1 רקע 2 עלילת הסרט, והשאלות העולות ממנו 3 פרטים טכניים, פרסים וביקורות 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] רקע

בשנת 1989 היה אלן לאחר מספר הצלחות קופתיות וביקורתיות גדולות, ביניהן הסרטים "חנה ואחיותיה" ו"שושנת קהיר הסגולה". ימי הקומדיות הקלילות שלו נוסח "ישנוני", "אהבה ומלחמה", ו"בננות" חלפו עברו,ויחד עמם גם הקומדיות הרומנטיות ה"ניו יורקיות", נוסח "מנהטן" ו"הרומן שלי עם אנני". "חנה ואחיותיה" סימן תפנית לכיוון עיסוק בנושאים רציניים יותר. ההומור האלני הפך להיות קודר ומריר יותר, והסגנון הקולנועי חד יותר ו"אלני" מובהק. הנטייה (המודעת או הלא מודעת) לחקות במאים אירופים כאינגמר ברגמן פינתה את מקומה לקולנוע שהיה יותר וודי אלן - יהודי, ניו יורקי, חוקר ומוטרד. רק בדיעבד הסתברה תפנית זו ביצירתו. אלן עמד במשבר של ממש בחייו האישיים. נישואיו למיה פארו הגיעו אל קיצם, והוא התאהב בבתו החורגת - סון יי פרווין. בסרט זה, ובסרטו בעלים ונשים (אשר הביא מגמות אלו לקיצוניות, תוך שימוש בחומרים מחייו האישיים של אלן וסגנון קולנועי קופץ ובועט, מעין תיעודי), בולט משבר גיל העמידה של אלן. אלן שואל את עצמו את השאלה עתיקת היומין - "צדיק ורע לו - רשע וטוב לו", אשר הטרידה את האנושות מאז ימי ספר איוב. שלא בדומה לאיוב, אין אלן מצליח לתת כאן תשובה כלשהי.

[עריכה] עלילת הסרט, והשאלות העולות ממנו

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

בסרט ישנן שתי עלילות, השזורות זו בזו. בעלילה הראשונה ה"קומית" משחק וודי אלן במאי סרטי תעודה בשם קליף סטרן. קליף כושל בכל מעשיו, נישואיו מתפוררים, והוא עסוק מזה שנים בהכנת סרט תיעודי על פילוסוף בשם לואיס לוי, סרט בו איש אינו חפץ לצפות. כצעד אחרון להצלת הקריירה שלו ונישואיו, קליף מקבל את הצעתו של גיסו, במאי קומדיות לטלוויזיה בשם לסטר (בגילומו של אלן אלדה), לעשות עליו סרט תיעודי. במהלך הכנת הסרט מתאהב קליף בתחקירנית של לסטר, האלי (המגולמת על ידי מיה פארו). דמותו של לסטר מתגלה כעריץ צר מוחין, בור גס וקטנוני, הסרט שמכין עליו קליף חושף אותו במערומיו, וקליף מפוטר. בה בעת מודיעה לו האלי כי אינה יכולה להמשיך ביחסים עמו, וכי בכוונתה לצאת ללונדון. בסיומה של העלילה קורס עולמו של קליף - מסתבר שהאלי מאוהבת בלסטר והתארסה לו, אשתו משליכה אותו לטובת גבר זר, והפרופסור לוי, שעליו הכין את הסרט התיעודי, התאבד.

בעלילה ה"כבדה", מגיעים חייו של רופא עיניים מצליח בשם יהודה רוזנטל (בגילומו של מרטין לנדאו) למשבר. פילגשו, בגילומה של אנג'ליקה יוסטון מאיימת לחשוף את יחסיה עמו, וכן את העובדה כי מעל בכספי המרפאה בה הוא עובד. על מנת להציל את הקריירה שלו ואת נישואיו, פונה יהודה לאחיו המאפיונר (בגילומו של ג'רי אורבך), ומזמין את רציחתה של האישה. בליל הרצח הוא חומק לדירתה, ומחלץ משם מכתבים אישיים על מנת להסיר מעליו את החשד. שם הוא נתקל בגוויתה, לאחר שנחנקה על ידי הרוצח ששכר אחיו. רוזנטל מוכה רגשי אשם ויגון, נזכר בחייו ובילדותו, ובערכים היהודיים שקיבל מאביו. הוא מחכה למשטרה שתתדפק על דלתו, שוקל להתוודות על פשעיו, אך לבסוף מחליט שלא לעשות כן.

הסרט מסתיים בסצנת הנישואין של בתו של רב אורתודוכסי בשם בן (בגילומו של סם ווטרסטון). הרב הוא פציינט ויועץ רוחני של רוזנטל, וכן גיסו של קליף (אחיו של לסטר הבלתי נסבל), ושניהם מוזמנים אל החתונה, מבלי שהם מכירים זה את זה. הרב, שלאורך כל הסרט נחשף כדמות אנושית בעלת ערכים נעלים, איבד במחלה את מאור עיניו, והוא רוקד עם בתו מבלי שיראה אותה. קליף זה עתה גילה כי האלי נישאת ללסטר, והוא מסתתר באחת הפינות, מוכה יגון. שם מוצא אותו רוזנטל ומספר לו על פשעו, כביכול כרעיון לסרט שיביים קליף. רוזנטל מראה לקליף כי הוא פשע את הפשע המוחלט, הרג את אהובתו, וללא תוצאות כלשהן. המשטרה לא תפסה אותו, חיי נישואיו נותרו שלמים, והקריירה שלו פורחת.

המסר הוא ברור - החזק, הבריון, האדם הפועל ללא מעצורים מוסריים, ישגשג. מי שנותן למעצור מוסרי לעמוד בדרכו - ייפגע. הרב יאבד את מאור עיניו. קליף הרגיש והמתייסר יאבד את הבחורה לטובת לסטר הרעשן והגס, ורוזנטל אשר בחר במודע בדרך הרעה, משגשג אל מול הריסות חייהם של הגיבורים ה"חיוביים". השאלה הנצחית, שאלת השכר והעונש, נותרת כאן ללא תשובה. הסרט זועק את המשבר בו מצוי וודי אלן היוצר והאדם, אשר תמיד היה הומניסט, מוסרי ואף רגשני. הסרט הוא בין היהודיים שבסרטיו של אלן. לא רק מבחינה חיצונית (הסרט כולל תיאור של סדר פסח ושל חתונה יהודית), או בגלל היהדות הבולטת של גיבוריו (הנושאים שמות כ"רוזנטל", "לוי" ו"סטרן" ) אלא בגלל בחירתו של הנושא, השאלות היהודיות מאוד שמעלה הסרט, וחיפוש התשובות להן במסורת היהודית (חיפוש שדינו להיכשל, לפי אלן).

ייתכן שהמסר של הסרט חבוי בדבריו של הפרופסור לוי:

"כולנו מתעמתים במהלך חיינו עם החלטות מעציבות, בחירות מוסריות. חלק מהן הן בקנה מידה גדול, אך רובן החלטות קטנות. אנו מגדירים את עצמנו על פי הבחירות שעשינו. אנחנו, למעשה, הסך הכולל של בחירותינו. האירועים מתרחשים באופן כה בלתי צפוי, כה בלתי הוגן, ונראה כי האושר האנושי אינו כלול בתוכניתו של הבורא. רק אנו, ביכולתנו לאהוב, נותנים משמעות ליקום אדיש. ועדיין, רוב האנשים ניחנו ביכולת להמשיך ולנסות, ואפילו לנסות למצוא אושר מדברים פשוטים, כמו המשפחה שלהם, עבודתם, והתקווה שדורות עתידיים יבינו יותר מאתנו".

את הספק במסר זה מבטא אלן בחריפות, כאשר הפרופסור לוי, ניצול השואה, האופטימיסט וההומניסט, מתאבד בקפיצה מחלון. ביצירתו של אלן, זוהי אחת ההתייחסויות היחידות אל השואה, על אף שסרטים רבים שיצר מתרחשים בשנות הארבעים. אין זה מקרה שהתייחסות זו הינה דווקא בסרט זה.

[עריכה] פרטים טכניים, פרסים וביקורות

הסרט צולם בצבע, ואורכו 107 דקות. הוא זכה להצלחה קופתית וביקורתית, והיה מועמד בשנת 1990 לשלושה פרסי אוסקר: פרס הבימאי והתסריטאי לוודי אלן, ופרס שחקן המשנה ללנדאו. הסרט זכה בפרסים רבים: פרס מבקרי הקולנוע בלונדון, פרס מבקרי הקולנוע בארצות הברית, פרס מבקרי הקולנוע בניו יורק, ופרס גילדת הכותבים של אמריקה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• "פשעים ועבירות קלות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)