פ.ג.ט. בורגארד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פייר גוסטב טוטאן דה בורגארד (28 במאי 1818 - 20 בפברואר 1893) היה גנרל בצבא קונפדרציית המדינות של אמריקה, שפרשו מן האיחוד בעת מלחמת האזרחים של ארצות הברית. הוא גם היה סופר, עובד ציבור, פוליטיקאי, וממציא.
בורגארד היה הגנרל הדרומי הבולט הראשון. הוא פיקד על ההתנגשות הראשונה במלחמה, בפורט סאמטר, ב-12 באפריל 1861 - שם הוכנע המבצר, שהוחזק על ידי כוחות הצפון, בידי צבא הדרום שצר עליו. שלושה חודשים מאוחר יותר פיקד בורגארד על צבא הדרום שניצח בקרב בול ראן הראשון, ליד מנאסאס, וירג'יניה.
בורגארד פיקד גם על צבאות בזירה המערבית. הוא היה סגנו של אלברט סידני ג'ונסטון בקרב שילה, ופיקד על צבא הדרום שהיה נצור בקורינת, מיסיסיפי (בורגארד הטעה את צבא הצפון, והצליח למלט את כל החיילים מתוך העיר ללא פגע). הישגו הגדול ביותר היה הצלת העיר פיטרסבורג, וירג'יניה, ב-1864, כאשר צבא הצפון, בפיקוד יוליסס גרנט, שהיה עדיף בהרבה בכוח אדם ובציוד, ניסה לכבשה ולנתק כך את בירת הדרום, ריצ'מונד. עם זאת, השפעתו של בורגארד על האסטרטגיה של מדינות הדרום נפגמה בשל יחסיו המקצועיים הגרועים עם נשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייויס, ועם פקידים וקצינים בכירים בדרום.
[עריכה] תחילת הדרך
בורגארד נולד בחוות מטעים, הסמוכה לניו אורלינס, בן למשפחה קריאולית. הוא למד באקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית, וסט פוינט, וסיים ב-1838 כבוגר מצטיין. הוא הצטיין הן בארטילריה והן כמהנדס צבאי. במלחמת ארצות הברית מקסיקו, 1846, שירת בורגארד כמהנדס, תחת פיקודו של גנרל וינפילד סקוט. הוא הועלה לדרגת סרן במינוי שדה, לאור הישגיו בקרבות, והועלה שוב לדרגת רב סרן בהמשך המלחמה, לאחר שגם נפצע בקרבות בכתף ובירך.
בורגארד נישא ב-1841 למארי לורה וילר, ממשפחת בעלי מטעים בדרום. לזוג נולדו שלושה ילדים. מארי נפטרה ב-1850; עשר שנים לאחר מכן נישא בורגארד בשנית לקרולין דסלונד, גם היא מרקע דומה. בורגארד עסק מעט בפוליטיקה מקומית, והפסיד בשיעור זעום בבחירות לראשות עיריית ניו אורלינס ב-1858. הוא היה המהנדס הראשי בעיר, ועסק בתכנון מערכת הניקוז של ניו אורלינס, ובבניית בית המכס בעיר. לאחר מכן חזר לוסט פוינט, שם התקדם עד לתפקיד מפקד האקדמיה. בורגארד נכנס לתפקידו בינואר 1861, אך פרש ממנו לאחר חמישה ימים בלבד, כאשר לואיזיאנה החליטה על פרישה מארצות הברית.
[עריכה] מלחמת האזרחים
בורגארד הצטרף לצבא הקונפדרציה כבריגדיר גנרל במרץ 1861, וב-21 ביולי הועלה לדרגת גנרל, החמישי משמונה בעלי דרגה זו בצבא הדרום. הוא המליץ להציב כוחות צבא חזקים בניו אורלינס, בשל חשיבותה האסטרטגית הנובעת מהיותה בפתח נהר המיסיסיפי, ואולם המלצתו נדחתה על ידי נשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייויס. מכאן החל החיכוך בין השניים, חיכוך שהלך והעצים עם השנים.
תפקידו הראשון של בורגארד היה פיקוד על הכוחות בצ'ארלסטון, ממנה פיקד על היריות הראשונות במלחמה, שנורו על פורט סאמטר, שהוחזק בידי צבא הצפון. איש לא נהרג בירי זה. בורגארד וגנרל ג'וזף אגלסטון ג'ונסטון מוירג'יניה הובילו את צבא הקונפדרציה לניצחון בקרב הגדול הראשון במלחמה, קרב בול ראן הראשון, בו ניצחו את מייג'ור גנרל אירווין מקדוואל, מפקד צבא הצפון, שהיה בן כיתתו של בורגארד בווסט פוינט. במהלך הקרב השתמש בורגארד בתותחי דמה כדי להטעות את האויב, טכניקה שהפעיל גם בהמשך המלחמה.
אחרי הקרב, המליץ בורגארד לעבור לשימוש בדגל הקרב של הקונפדרציה, כדי למנוע בלבול: בעת הקרב העריכו המפקדים הבכירים היכן נמצאים כוחותיהם לפי הדגלים שהניפו, והסתבר שהדגל של חיילי הקונפדרציה דומה מדי לדגל של צבא הצפון. יחד עם ג'ונסטון עסק ביצירת הדגל החדש והכנסתו לשימוש, וכך נוצר אחד הסמלים הפופולריים ביותר של הקונפדרציה.
בורגארד הועבר לטנסי, כסגנו של אלברט סידני ג'ונסטון, ולאחר שהאחרון נהרג בקרב שילה, ב-6 באפריל 1862, נטל בורגארד את הפיקוד על כוחות הדרום בקרב. בורגארד הואשם בכך שהפסיק את התקפת הדרום מוקדם מדי, מכיוון שהניח שצבא הצפון הובס. למחרת נאלץ לסגת מול התקפת הנגד של צבא הצפון, בפיקוד מייג'ור גנרל יוליסס סימפסון גרנט, שתוגבר בשעות הלילה. מאוחר יותר, נאלץ בורגארד לסגת גם מבסיס האספקה שלו בקורינת, מיסיסיפי, בלחצם של כוחות צבא הצפון, בפיקוד מייג'ור גנרל הנרי האלק. למרות הצורך לסגת, הצליח בורגארד לחלץ את חייליו ללא פגע, לאחר שהטעה את כוחות הצפון וגרם להם לחשוב שכוחו גדול בהרבה. לאחר הנסיגה מקורינת העביר את הפיקוד לגנרל ברקסטו בראג מאלבמה.
בורגארד קיבל עליו את הפיקוד על הגנת חופי גורג'יה ודרום קרולינה. הוא הגן על העיר צ'ארלסטון, עיר נמל ומסחר חשובה בדרום קרולינה, בהצלחה במשך שנתיים, מ-1862 עד 1864. העיר הייתה מרכז לספינות הדרום שניסו להבקיע את המצור הימי שהטיל הצפון, ולכן חשיבותה לשני הצדדים הייתה רבה. ב1864 סייע בורגארד לרוברט אי. לי בהגנת ריצ'מונד, וכחלק מקרבות אלה הביס כוחות גדולים בהרבה משלו, גם בעזרת הימור נכון על כוונות מפקדי הצפון.
לקראת סוף המלחמה מונה בורגארד כמפקד כל כוחות הקונפדרציה במערב. ואולם, כל הכוחות שעמדו לרשותו היו קטנים, והועסקו בחזיתות שונות; לא היו לו די כוחות כדי לבלום את צבאו של שרמן, במסעו מאטלנטה אל האוקינוס האטלנטי, מסע שנקרא "הצעדה אל הים" (The March to the Sea). בורגארד והגנרל ג'וזף אי. ג'ונסטון נכנעו לשרמן באפריל 1865.
[עריכה] אחרי המלחמה
אחרי המלחמה תמך בורגארד במתן זכויות אזרח וזכויות הצבעה לעבדים המשוחררים, דעה יוצאת דופן בקרב בכירי הקונפדרציה. בורגארד היה חבר במפלגה הדמוקרטית, שפעלה לסיים את שלטון המפלגה הרפובליקנית בזמן השיקום (Reconstruction) מחדש של מדינות הדרום, לאחר המלחמה.
בורגארד כתב ופרסם מספר ספרים ומאמרים בנושאים צבאיים, במהלך ולאחר המלחמה. חלקם עוסקים בנושאים צבאיים כלליים, וחלקם מנתחים מערכות במלחמת האזרחים עצמה, שבהן השתתף בורגארד. בורגארד ודייויס פרסמו סדרה של מאמרים שבהם התנגחו זה בזה והאשימו איש את רעהו בתבוסת הדרום.
גנרל בורגארד דחה הצעות להתמנות כמפקד הצבא ברומניה (1866) ובמצרים (1869). הוא ניהל חברות רכבת, ושימש גם כמהנדס יועץ, בדרום ארצות הברית; כנשיא חברת הרכבות של ניו אורלינס וקרולטון, מ-1866 עד 1876, המציא סוג של רכבת קלה שהונעה בעזרת כבלים.
בורגארד שירת במימשל לואיזיאנה, ראשית כשליש ראשי של המיליציה של לואיזיאנה (שהפכה ברבות הימים למשמר הלאומי), ולאחר מכן, בהצלחה פחותה, כמנהל מפעל ההגרלות של לואיזיאנה, מעין מפעל הפיס, שהיה אמור להיות מפעל ההימורים החוקיים היחיד במדינה, אך הואשם ברמאות ושוחד. בורגארד עצמו לא הואשם בחוסר יושר, ונחשב אדם אמין, אך הוא לא הצליח למנוע את השחיתות. ב-1888 נבחר בורגארד כנציב העבודות הציבוריות בניו אורלינס.
בורגארד נפטר בניו אורלינס ב-20 בפברואר 1893 ונקבר בה.
