ציר רומא-ברלין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציר רומא-ברלין הוא הסכם שילוב הכוחות בין איטליה הפאשיסטית בהנהגת בניטו מוסוליני לבין גרמניה הנאצית בהנהגת אדולף היטלר, שנחתם ב-25 באוקטובר 1936. ברית זו נותרה בתוקף עד לסוף מלחמת העולם השנייה.
בהסכם זה שנחתם לאחר פרישת שתי המדינות מחבר הלאומים, הבטיחה איטליה לעצמה בעל ברית ממשטר טוטליטרי זהה, וגרמניה הבטיחה לעצמה את נכונותה של איטליה לעמוד לצדה לכשתידרש לכך. גרמניה ואיטליה ראו בהסכם זה חזית אחידה מול ברית המועצות ובכך ביטלו למעשה את החלטת חבר הלאומים, לבודד אותם משאר העולם.
במונח "ציר רומא-ברלין" עשה לראשונה שימוש מוסוליני, שבנובמבר 1936 דיבר על "ציר רומא-ברלין", שסביבו יסתובבו שאר מדינות אירופה.
ציר רומא-ברלין היה הבסיס להקמתן של מדינות הציר - בנות בריתה של גרמניה במלחמת העולם השנייה במאי 1939 הפכה ברית זו לברית הפלדה. עם הצטרפות יפן לברית, ב-27 בספטמבר 1940, היא כונתה "ציר רומא-ברלין-טוקיו".