קטמון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קטמון (או גונן בשמה העברי שלא נקלט) היא שכונה בדרום מערב ירושלים, אשר בתיה הראשונים הוקמו סמוך למנזר סן סימון. בקרב ירושלמים מקובל גם לכנותה קטמון הישנה, להבדילה מרצף שכונות הלוויין שלה "הקטמונים" (או "גוננים" - גונן א'-ט') שניבנו בשנות ה-50 מדרום-מערב לקטמון כשיכונים לעולים חדשים, והתפתחו לשכונות מצוקה. השם "קטמון הישנה" נועד לייחד את שכונת קטמון המקורית וההיסטורית, הנבדלת מן "הקטמונים" גאוגרפית, היסטורית, אדריכלית וסוציו-אקונומית.
ישנן כמה גרסאות למקור השם "קטמון". במדריך ירושלים המקורי של זאב וילנאי משנת 1946, השם קטמון (القطمون) הוא ערבי ונגזר מהמילה "קאטמה" – היינו לשבור, רמז למחצבות בסביבה שבהן שברו וחצבו אבנים לבניין. הגרסה השנייה היא הצעתו של דוד קרויאנקר, כי מקור השם במילה היוונית "קאטאמונאס", שפירושה אדם העובד את האל ומתבודד. הגרסה הרווחת כיום לפירוש השם קטמון היא בצירוף "קאטו מונאסטירי" שפירושו ביוונית "סמוך למנזר", הוא מנזר סן סימון.
המנזר תוחם אותה ממערב, מצפון לה שכונת טלביה, ממזרח המושבה היוונית והמושבה הגרמנית ומדרום ודרום מערב שכונת גוננים או קטמונים. שני הרחובות המרכזיים בה הם רחוב רחל אמנו המחבר אותה עם רחוב עמק רפאים ורחוב כובשי קטמון המחבר אותה אל רחוב הפלמ"ח שבצפון.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] בניית השכונה ופיתוחה
קטמון התחילה להתפתח כשכונה ערבית החל משנת 1900 בערך, על אדמות שהיו שייכות בעבר לפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית. הריחוק של השכונה מן העיר קסם לפלסטינים, שנענו למודעות שהציעו להם לגור בסביבה עם "אויר נקי" ושאליה ניתן להגיע "בכביש עגלה" (כלומר: דרך סלולה).
אחרי מלחמת העולם הראשונה התפתחה וצמחה השכונה, שלפני המלחמה הספיקו להיבנות בה רק בתים בודדים. רבים מהבתים שנבנו הם בתים מפוארים מאוד וברובם גרו משפחות ערביות-נוצריות. היא נחשבה כשכונה של החברה הפלסטינית-נוצרית הגבוהה, בה התגוררו פקידים שעבדו בשירות המנהל והצבא הבריטי. נציגויות דיפלומטיות זרות התמקמו בה ובהן מדינות ערביות כמו עיראק סוריה ולבנון. פעלו בה גם מספר בתי מלון קטנים ובהם סמיראמיס אשר פוצץ בתחילת 1948 על ידי ההגנה. בשכונה היה גם בסיס ומועדון ספורט בריטי, שבחלקו הפך לאחר קום המדינה למגרש קטמון של קבוצת הפועל ירשלים. לימים הוקמו במקום בתי דירות. אחד התושבים הידועים בשכונה היה ח'ליל אל-סכאכיני, סופר, מחנך, ומנהיג לציבור הערבי-נוצרי.
[עריכה] קטמון במלחמת השיחרור ואחריה
בשנת 1948 עמדה השכונה כחיץ בין השכונות העבריות שבדרום העיר מקור חיים תלפיות וארנונה לבין רחביה ומרכז העיר ולכן הוטל על ההגנה לכבוש את מנזר סן סימון החולש עליה ממערב.
ב-26 באפריל-27 באפריל ניסה "גדוד הפורצים" של חטיבת הראל לכבוש את המנזר לראשונה, אך נכשל. ב-29 באפריל-30 באפריל שוב הסתער הגדוד וכבש את המקום, אך נתקל בהתקפות נגד חוזרות ונשנות, ובמקום הייתה מלחמת התשה בלתי פוסקת. לבסוף נסוגו הערבים, ובעקבות כיבוש המנזר נטשו רוב תושביה הפלסטינים של השכונה את בתיהם.
השכונה יושבה בידי יהודים, רבים מהם מפונים מן הרובע היהודי. אחד מבתי הכנסת שלהם, "פליטי תש"ח", שוכן ברחוב חזקיהו המלך, ואחר ברחוב השיירות פינת הגדנ"ע בשם "צעקת הדל". כמו כן יושבו בה עולים ופקידי ממשלה. בגלל מצוקת הדיור חולק השטח המקורי של הבתים למספר דירות קטנות. גם מרפסות נאטמו ונבנו תוספות בניה, וכל זה פגע בחזות הארכיטקטונית של הבתים המקוריים.
מרבית רחובות השכונה נושאים שמות מתקופת המלחמה ותקומת ישראל: "השיירות" (ע"ש השיירות לירושלים), "מחלקי המים" (בתקופה שבה ירושלים הייתה במצור והמים חולקו במשאיות לשכונות), "יורדי הסירה" (על-שם כ"ג יורדי הסירה), "משמר העם", "החי"ש" (על-שם חיל השדה של "ההגנה"), "הפורצים" (ע"ש גדוד של הפלמ"ח), "הפלמ"ח", "הגדוד העברי", "כובשי קטמון", "כ"ט בנובמבר", "החי"מ" (חיל מתנדבים של "ההגנה"), "הל"ה" (ע"ש שיירת הל"ה לגוש עציון), "הגדנ"ע", "חיל נשים", "תל-חי", "בית אשל", "יד מרדכי" ו"נגבה" (שלושה יישובים שעמדו בפני התקפות קשות במלחמת השחרור), "מבצע קדש", ו"נתיב זהרה", על שם זהרה לביטוב.
[עריכה] קטמון כיום
עם השנים, בעיקר מאז שנות ה-70, עלה שוב ערך הבתים, כשמשפחות בעלות אמצעים, רבות מהן של עולים מארצות הרווחה, התחילו לרכוש אותן, בתהליך דומה לתהליך שעבר על בקעה והמושבה היוונית הסמוכות. כיום חלקים נרחבים של קטמון נחשבים שכונת יוקרה. בחלקים מסוימים של השכונה חל תהליך של התחרדות. ישנם בתי כנסת רבים לציבור הציוני הדתי, האנגלו-סאכסי ולעולים הרבים מצרפת, המכנים את שכונת קטמון - הביצה הגדולה.
בתי כנסת ומוסדות חינוכיים בקטמון: השטיבלך, בית כנסת יקר, רמב"ן, אוהל נחמה, ישיבת ערלוי, בית ספר הדתי חורב, בית ספר ממ"ד יהודה הלוי, בית ספר ממלכתי ע"ש הנרייטה סאלד, בית ספר ממלכתי לוריא, תיכון בית-חינוך, התיכון והמכון על שם שלום הרטמן ועוד.
[עריכה] קטמון בספרות
קטמון היא שכונה המרבה להופיע כרקע לספרים לא מעטים. ביניהם ניתן למצוא:
- שפרה הורן - היפה בנשים. ברקע הסיפור - בית המכונה "בית התווים" ברחוב כ"ט בנובמבר פינת בוסתנאי.
- מאיר שלו - יונה ונער. ברקע הספר - הקרב על מנזר סן סימון. גם אירועים בספר "עשו" מתרחשים בחלקם בקטמון.
- אלי עמיר - אהבת שאול. וילה מרשימה ברחוב רחל אמנו משמשת רקע לספר.
[עריכה] לקריאה נוספת
- דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, מדריך טיולים בשכונות ובתים, כתר, 1996.
- דוד קרויאנקר, שכונות ירושלים-טלביה, קטמון והמושבה היוונית, כתר, 2002.
- ח'ליל אל-סכאכיני, כזה אני, רבותי!, כתר, 1990.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- שכונת קטמון - גונן, איציק שוויקי, באתר המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות
- תיאור קרב סן סימון מתוך אתר הפלמ"ח.
