זהרה לביטוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זהרה לביטוב (20 באוקטובר 1927 - 3 באוגוסט 1948), לוחמת פלמ"ח וטייסת בחיל האוויר הישראלי. התפרסמה לאחר מותה עם פרסום יומניה האישיים, המכילים את רשמי ילדותה ונעוריה וכן את חליפת המכתבים בינה ובין שמואל קופמן אהובה, שנפל לפניה.

תוכן עניינים 1 פרשת חייה 2 סיפור חייה בספרות ובאמנות 3 לקריאה נוספת 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] פרשת חייה

זהרה לביטוב נולדה בתל אביב, ובגיל שנה עברה לקיבוץ קרית ענבים עם הוריה זיתה ויהודה לביטוב, שנמנו עם מייסדי הקיבוץ. בגיל 9 עקרה עם הוריה לתל אביב. בגיל 12 עברה עם הוריה להתגורר ברחובות, אך את לימודיה התיכוניים סיימה בבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב.

עם סיום לימודיה הצטרפה זהרה לפלמ"ח. בתחילה נשלחה לפלוגת הפלמ"ח בקיבוץ תל יוסף שם חלקה אוהל עם לאה שלוסברג (לימים לאה רבין) ומאוחר יותר עברה לפלוגה אחרת בקיבוץ עין חרוד. במהלך שירותה השתתפה במבצע ליל הגשרים בפעולת פיצוץ גשר א-זיו. הפעולה שבה נטלה זהרה חלק הסתבכה, ארבעה עשר לוחמים נהרגו והיא נפצעה בעיניה. לאחר החלמתה שבה לעין חרוד.

מעט מאוחר יותר התרחשה השבת השחורה, שבעקבותיה החליט ידידה שמואל קופמן לחזור לשירות נוסף בפלוגת הפלמ"ח בעין חרוד, על אף שסיים את שירותו בפלמ"ח זה מכבר והתכונן לקראת לימודיו באנגליה. עם שובו לעין חרוד נפגשו השניים בשנית וידידותם, שהחלה במהלך תקופת שירותו הראשונה של שמוליק, הפכה לאהבה גדולה. מעט לאחר שובו של שמוליק לפלמ"ח נשלחו השניים לקורס מפקדי כיתות ובסיומו הוצבו כמפקדי כיתות בפלוגת הפלמ"ח בעין חרוד. לאחר מספר חודשים התארסו השניים והחליטו להשתחרר מן הפלמ"ח, להתחתן ולנסוע יחדיו ללימודים בארצות הברית. ביום שיחרורם מהפלמ"ח, ב-2 במאי 1947, נקרא שמוליק להחליף מפקד כיתה אחר באימון השלכת רימוני נפץ חיים. במהלך האימון התפוצץ רימון בידי אחד הלוחמים, ושמוליק ושני לוחמים נוספים נהרגו.

לאחר מותו ובתום תקופת האבל נסעה זהרה לפילדלפיה בארצות הברית לבית אחותו של שמוליק, ברוריה. בפילידלפיה החלה בלימודי רפואה, ולאחר זמן-מה עברה לאוניברסיטת קולומביה בניו יורק והמשיכה את לימודיה שם. עם פרוץ מלחמת השחרור עזבה את לימודיה והצטרפה לקורס טיס של חיל האוויר שנערך בבייקרספילד, קליפורניה. ביוני 1948 סיימה את קורס הטיס ושבה לארץ כטייסת בחיל האוויר הישראלי. תפקידה כטייסת תובלה היה להחזיק קשר עם הנגב, ירושלים הנצורה וכל הנקודות המבודדות אליהן לא הייתה גישה אלא בדרך האוויר.

ב-3 באוגוסט 1948, במהלך טיסה שגרתית בין ירושלים לתל אביב, התרסק המטוס בו נסעה בעקבות תקלה טכנית. המטוס המריא ממנחת רחביה והתנגש בקיר החומה של מנזר המצלבה. זהרה והטייס שהטיס את המטוס, עמנואל רוטשטיין, נהרגו. הצוות הרפואי שהגיע ראשון אל המטוס המרוסק כלל את האחיות ראומה ורות לבית שוורץ (לימים ראומה ויצמן ורות דיין)

[עריכה] סיפור חייה בספרות ובאמנות

קודם למותה הספיקה זהרה להשתתף בעריכת ספר זיכרון לשמוליק קופמן הכולל את כתביו, אולם נהרגה קודם ליציאתו לאור. לאחר מותה יצא לאור ספר זיכרון לזכרה, בעריכת אביה יהודה לביטוב ואביו של שמוליק, יהודה קופמן, ספר שזכה למהדורות רבות.

את סיפור אהבתם ומותם הטרגי של זהרה לביטוב ושמוליק קופמן מתארת הסופרת דבורה עומר בספרה "לאהוב עד מוות", שיצא לאור בשנת 1980 בהוצאת הספרים יוסף שרברק.

המחזה "שמוליק של זהרה", שנכתב בעקבות פרסום יומניהם של שמוליק וזהרה הועלה באוקטובר 1981 על בימת התיאטרון לילדים ולנוער, בבימויה של חגית הרכבי ובכיכובם של השחקנים חיה פיק ועמי טראוב.

[עריכה] לקריאה נוספת

• עופר רגב (עורך), כזוהר הרקיע, הוצאת פורת, 2003. הדפסה מחודשת וערוכה של מכתבי שמוליק וזהרה בצירוף מבוא מעמיק ונרחב העוסק בדמות גיבורי הסיפור, על רקע תקופתם.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• סיפור חייה של זהרה לביטוב, באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון
• זהרה לביטוב - חייה וכתביה, באתר אורט
• סיפור חייה באתר "לחיות את ההיסטוריה".