קיפודן נמלים אוסטרלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קיפודן נמלים אוסטרלי | |
|---|---|
 |
|
| מצב שימור | |
מצב שימור: אין חשש (LC) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | בעלי ביב |
| משפחה: | קיפודן נמליים |
| סוג: | קיפודן נמלים אוסטרלי |
| מין: | קיפודן נמלים אוסטרלי |
| שם מדעי | |
 Tachyglossus aculeatus(שאו, 1792) |
|
קיפודן נמלים אוסטרלי (שם מדעי: Tachyglossus aculeatus) הוא מין של קיפודן נמליים המשתייך יחד עם הברווזן לסדרת בעלי הביב המכילה את היונקים הפרמיטיבים ביותר כיום והיחידים שמטילים ביצים.
מבחינה טקסונומית, קיפודן הנמליים משתייך למשפחת קיפודן נמליים בה חברים כיום, בנוסף לו, ארבעה מינים, והוא היחיד בסוגו (Tachyglossus). שמו של הקיפודן בא לו מצורתו (דומה לקיפוד), מאזור תפוצתו העיקרי (אוסטרליה) ומתזונתו (נמלים). גופו של קיפודן הנמלים האוסטרלי מכוסה בפרווה ובקוצים, והוא בעל חוטם ארוך במיוחד. לשונו דביקה, חזקה וארוכה כדי למלא את תפקידה ולשלות את החרקים שאוכל הקיפודן ממחילותיהם. בדומה ליתר בעלי הביב החיים, קיפודן הנמלים האוסטרלי מטיל ביצים; בעלי הביב הם קבוצת היונקים היחידה שנוהגת כן.
מין זה נפוץ ברחבי אוסטרליה, וכן באזורים החופיים וההרריים בדרום מערב גינאה החדשה. באוסטרליה הוא המין האנדמי הנפוץ ביותר כיום. המין אינו נתון בסכנת הכחדה, אולם פעילות אנושית כגון ציד, הרס בתי גידול והחדרת מינים פולשים המזיקים לקיפודן, הביאו לירידה בתפוצתו באוסטרליה.
תוכן עניינים |
[עריכה] טקסונומיה
קיפודן הנמלים תואר לראשונה על-ידי ג'ורג' שאו (George Shaw) ב-1792. הוא כינה אותו בשם "Myrmecophaga aculeata", בחושבו כי הוא קשור לדוב הנמלים הדרום אמריקאי. מאז הכינוי שהעניק שאו, שמו של הקיפודן השתנה ארבע פעמים: מ-"M. aculeata" ל-"Ornithorhynchus hystrix", אחרי כן ל-"Echidna aculeata" ולבסוף הוא קיבל את השם המקובל כיום, "Tachyglossus aculeatus" [1]. שמו של הסוג, "Tachyglossus", משמעו "לשון זריזה", והוא מתייחס למהירות הרבה בה הקיפודן משתמש בלשונו על מנת ללכוד נמלים וטרמיטים. שמו הספציפי של המין, "aculeatus", משמעו "קוצני" או "בעל קוצים".
קיפודן הנמלים הוא המין היחידי בסוגו, והוא חולק את משפחת ה"קיפודן נמליים" יחד עם שלושה מינים חיים הנמצאים בסוג קיפודן חרטומני (Zaglossus) ונפוצים בגינאה החדשה. כל מיני הקיפודן החרטומני גדולים יותר מקיפודן הנמלים, ותזונתם מורכבת בעיקר מתולעים ומזחלים ופחות מנמלים ומטרמיטים. מיני משפחת הקיפודן נמליים הם יונקים מטילי ביצים; יחד עם מיני משפחת הברווזניים, הם מהווים את בעלי הביב היחידים החיים כיום בעולם.
קיימים חמישה תת-מינים לקיפודן הנמלים, השונים בתפוצתם הגיאוגרפית, במידת שעירותם, באורך קוציהם, ברוחבם וכן בגודל הטפרים הנמצאים על רגליהם האחוריות.
- T. a. multiaculeatus - מצוי בקנגרו איילנד (אי קנגרו, Kangaroo Island);
- T. a. setosus - מצוי בטסמניה ובמספר איים במצר בס;
- T. a. acanthion - מצוי בטריטוריה הצפונית ובאוסטרליה המערבית;
- T. a. aculeatus - מצוי בקווינסלנד, בניו סאות' ויילס, באוסטרליה הדרומית ובויקטוריה;
- T. a. lawesii -מצוי באזורי החוף ובאזורים הרריים בגינאה החדשה, וייתכן כי גם ביערות הגשם שבצפון - מזרח קווינסלנד [2].
[עריכה] מאפיינים פיזיים
אורכו הממוצע של קיפודן נמלים נע בין 30 ל-45 סנטימטרים, אורך חוטמו 7.5 סנטימטרים ומשקלו נע בין שניים לחמישה קילוגרמים. תת-המין הטסמני T. a. setosus גדול יותר מקרוביו החיים ביבשת האוסטרלית. הצוואר קצר וקשה להבחין בו, ולכן נראה שהראש מחוברת ישירות לגוף. אוזני הקיפודן מצויות בשני צדי הראש והן חסרות אפרכסת חיצונית. עיניו קטנות ומצויות בבסיס חוטם שצורתו משולש, ואילו הנחיריים והפה מצויים בקצה החוטם. הקיפודן אינו מסוגל לפתוח את פיו לרוחב העולה על 5 סנטימטרים [3]. מרבית גופו של הקיפודן מכוסה בקוצים בצבע קרם. האזורים שאינם מכוסים בקוצים הם צדו התחתון, הפנים והרגליים. הקוצים עשויים בעיקר מקרטין ואורכם יכול להגיע לכחמישה סנטימטרים. בין הקוצים יש פרווה שגוון צבעה יכול להיות דבש, אדמדם-חום כהה ואף שחור; גם צדו התחתון של הקיפודן וזנבו מכוסים בפרווה. גווני הפרווה והקוצים משתנים בהתאם לאזור הגיאוגרפי בו נמצא הקיפודן.
גפיו של הקיפודן מותאמות לחפירה מהירה - הן קצרות ובקציהן טפרים חזקים. הטפרים שברגליים האחוריות ארוכים ומעוקלים לאחור, ומבנה זה מאפשר לקיפודן לנקות ולטפח את קוציו. בדומה לברווזן, גם לקיפודן טמפרטורת גוף נמוכה יחסית ליונקים הנעה בין 30 ל-32 מעלות צלזיוס, אולם בשונה מהברווזן, אשר חום גופו נמוך מהרגיל בזמן תרדמת חורף, טמפרטורת הגוף של הקיפודן יכולה לרדת אף לרמה של חמש מעלות צלזיוס בלבד [4]. הקיפודן אינו מאבד חום על ידי נשיפה או הזעה, ולכן בשעות החום הוא אינו מצוי בדרך כלל באזורים חשופים לשמש.
בסתיו ובחורף הקיפודן נכנס לעתים לתרדמת חורף עמוקה או למצב של נמנום (האטה במטבוליזם; Torpor). בגלל טמפרטורת הגוף הנמוכה שלו, הקיפודן הופך לעצל ואיטי במזג אוויר חם מאוד או קר מאוד. בדומה לבעלי ביב אחרים, לקיפודן פתח יחיד הנקרא ביב (Cloaca), המשמש הן להוצאת צואה ושתן והן לאיברי הרבייה. לזכרים יש אשכים פנימיים, ללא שק אשכים חיצוני, והפין שלהם יוצא דופן בשל ארבע הבליטות שבקצהו. בגופה של נקבה הרה מתפתח כיס בצדו התחתון של הגוף ובו היא מגדלת את הוולדות.
מערכת השרירים של קיפודן נמלים כוללת מספר היבטים בלתי רגילים. לקיפודן שריר גדול הנמצא מתחת לעור. הוא יכול לשנות את צורתו על ידי כיווץ אזורים מסוימים בשריר זה. כך למשל, כאשר הקיפודן חש מאוים הוא מתכווץ לצורה של כדור. צורת הכדור מאפשרת לקיפודן להגן על בטנו בעזרת מערך הקוצים החדים שלו. לקיפודן אחד מחוטי השדרה הקצרים ביותר בקרב מחלקת היונקים - הוא מגיע עד לבית החזה בלבד [5].
שרירי הפנים, הלסת והלשון של הקיפודן מותאמים לציד של הטרף שלו. לשונו של קיפודן הנמלים היא דרכו היחידה לתפוס את החרקים המהווים את מזונו, והיא יכולה להישלף למרחק של 18 סנטימטרים מחוץ לחוטם. הלשון מכוסה בריר העשיר בחלבון בשם גליקופרוטאין. חלבון זה הופך את הלשון לדביקה, ולכך שני יתרונות: מהירות הלשון גבוהה יותר בגלל שהלשון חלקה, ונוכחות החלבון גורמת להדבקת הנמלים והטרמיטים ללשון. הוצאת הלשון נעשית על-ידי כיווץ שרירים טבעתיים המשנים את צורתה של הלשון ודוחפים אותה החוצה. זרם הדם המהיר בלשון זמן יציאתה החוצה מקשיח אותה, ומשום כך לשון הקיפודן יכולה לחדור לאדמה קשה או דרך עץ. נסיגת הלשון חזרה לחוטם נעשית בעזרת כיווץ של שני שרירים פנימיים ואורכיים. הלשון נעה במהירות רבה, ובמדידה נמצא כי היא נעה החוצה ופנימה 100 פעמים בדקה [6].
מספר התאמות פיזיולוגיות מסייעות לקיפודן הנמלים באורח חייו. מכיוון שהקיפודן חי במחילות, הוא עמיד לרמות גבוהות של פחמן דו חמצני, ואף יישאר מרצונו במקומות בהם רמת הפחמן הדו חמצני גבוהה. אוזניו רגישות לגלי קול בתדירות נמוכה, ובכך הן מותאמות לזיהוי הקולות שמשמיעים הנמלים והטרמיטים. חוטמו של הקיפודן מכוסה בקולטנים מכנים (mechanoreceptor) ובקולטני חום (thermoreceptors), אשר מספקים לו מידע על הסביבה המקיפה אותו [7]. חוש הריח שלו מפותח למדי, ומשמש לזיהוי טרף ובני המין השני. עצב הראייה שלו רגיש מאוד, ונראה כי הוא בעל יכולות אבחנה ויזואלית וזכרון מרחבי, ברמה הדומה לאלו של החולדה [8]. המוח ומערכת העצבים המרכזית שלו נחקרו רבות תוך השוואה אבולוציונית בין הקיפודן ליונקי השליה (Placentalia). לקיפודן הנמלים יש את הקורטקס הקדם-מצחי (קליפת המוח הקדמי; prefrontal cortex) הגדול ביותר ביחס לגודל גופו מבין היונקים והוא מגלה תנועת עיניים מהירה בזמן השינה [9][10].
[עריכה] רבייה
קיפודן הנמלים מחפש אחר בת-זוג בין החודשים מאי וספטמבר. הן הזכרים והן הנקבות מפרישים ניחוח חזק בעת עונת הרבייה. במהלך החיזור, אשר נצפתה לראשונה ב-1989, הזכרים מאתרים ורודפים אחר הנקבות. הזכרים עוקבים אחר נקבה בודדת במשך ארבעה שבועות; גם משך החיזור משתנה בהתאם למיקום הגיאוגרפי [11]. באזורים קרים באזור תפוצתו, כמו בטסמניה, הנקבות עשויות להזדווג עם בני-זוגן בתוך מספר שעות לאחר שהתעוררו מתרדמת החורף [12].
התקופה בה מזדווגים הקיפודנים היא בחודשים יולי ואוגוסט. לפני ההזדווגות, הזכר מריח את הנקבה, ומסב תשומת לב מיוחדת לביב (פתח המין אשר ממנו מופרשים גם השתן והצואה; Cloaca). הזכר לעתים קרובות נצפה מגלגל את הנקבה על צידה, ואז הוא מתגלגל בעצמו על צידו, כך שבטנו של זה מופנית לבטנה של זו. בכל תטולה קיימת ביצה אחת בלבד. ההפריה נעשית בחצוצרת הרחם. לזכר אין כיס אשכים, שכן אשכיו הם פנימיים. משך ההריון נע בין 21 ל-28 ימים, תקופה שבמהלכה הנקבה בונה מחילה לוולדיה. בסוף תקופה זו, מוטלת ביצה יחידה שקוטרה נע בין 13 ל-17 מילימטרים לתוך כיס קטן שהתפתח בבטן האם. לאחר עשרה ימים יבקע הוולד מתוך הביצה. העובר מפתח "שן ביצה" במהלך תקופת הדגירה, ובסופה הוא משתמש בשן זו על מנת להבקיע את הביצה; שן זו נעלמת זמן קצר לאחר הבקיעה.
מיד לאחר בקיעתם, אורכם של הקיפודנים הקטנים הוא 1.5 סנטימטרים, ומשקלו נע בין 0.3 ל-0.4 גרמים [13]. הוולדות מחברים עצמם להילת החלב של אמם, אזור מיוחד וקטן על עורה של האם ואשר מפריש חלב (לבעלי ביב אין פטמות). הקיפודנים הקטנים יוצאים מהכיס בגיל שניים עד שלושה חודשים, וזאת בשל הגדילה המתמדת בגודל הקוצים שלהם. תדירות ההנקה יורדת בהדרגה, עד שהקיפודנים נגמלים מהיניקה בסביבות גיל חצי שנה. לאחר שהם יוצאים מכיס האם, הקיפודנים הקטנים חיים במחילה שבנתה האם, ושם הם נשארים גם כאשר האם יוצאת לחפש מזון. מדי פעם האם חוזרת למחילה על מנת להניק את צאצאיה.
הגיל בו מגיעים הקיפודנים לבגרות מינית אינו ידוע לאשורו, אך מוערך כי הוא נע בין ארבע לחמש שנים. מחקר שנערך במשך 12 שנים ופורסם ב-2003 מצא כי קיפודן הנמלים מגיע לבגרות מינית בין הגילים 5 ו-12, וכי תדירות הרבייה יורדת מאחת לשנתיים לאחת לשש שנים [13]. תוחלת חייו של קיפודן הנמלים היא 45 שנים בטבע, ועשויה להגיע ל-50 שנים בשבי.
[עריכה] אקולוגיה והתנהגות
על קיפודן הנמלים האוסטרלי לא נערך מעולם מחקר אקולוגי; עם זאת, נערכו מספר מחקרים בנוגע לכמה היבטים בהתנהגות האקולוגית שלהם. קיפודני נמלים אוסטרלים חיים בבדידות ובנפרד מהמאורה שיצרו עבור צאצאיהם; אין להם מחסה קבוע. הם פעילים בעיקר ביום, אף על פי שהם אינם מצויידים כראוי בהתגוננות מפני החום - אין להם בלוטות זיעה והם אינם מתנשפים. מסיבה זו הם משנים את דפוס הפעילות שלהם במזג אוויר חם והופכים לפעילים בשעות הערב או בלילה. הם מסוגלים לעמוד במזג אוויר קר, ואבאזורים קרים במיוחד הם נכנסים לתרדמת חורף [14].
קיפודן הנמלים האוסטרלי יכול להתקיים בכל מקום שבו נמצאת אספקה שוטפת של מזון. הם מאתרים את מזונם באמצעות חוש הריח והחיישנים שבקצה חוטמם. עיקר מזונם הוא נמלים וטרמיטים. על מנת להוציא את טרפם מהאדמה ולארגן לעצמם מחסה הם משתמשים בטפרים שבכפות רגליהם הקדמיות, ואם הם חשים מאוימים ואין מחסה קרוב, ייתכן שיתחפרו באדמה במהירות. במהלך התחפרות זו, הם מכניסים את בטנם לחור קטן באדמה שהם יצרו, ומשנים את צורתם לצורת כדור. צורה זו משמשת להם להגנה תקיפה כנגד טורפים.
באוסטרליה, קיפודן הנמלים נפוץ בעיקר באזורים מיוערים השופעים ביצורים מהם הוא ניזון. באזורים חלקאיים ניתן למצוא אותם בעיקר בסביבת סבך שיחים נמוכים. כמו כן, ניתן למצוא אותם גם באדמת מרעה, אזורים צחיחים ובפאתי פרברים של ערים גדולות וקטנות. מעט ידוע לגבי תפוצתם בגינאה החדשה, אף שהם נתגלו בדרום גינאה החדשה באזורים מיוערים [15].
[עריכה] מצב שימור
בית הגידול האופייני לקיפודן הנמלים הוא בעל אקלים ממוזג. הוא נפוץ באוסטרליה ובשפלה של גינאה החדשה, והוא אינו נמצא בסכנת הכחדה. מספר הקיפודנים באוסטרליה הושפע פחות מבירוא יערות מאשר מינים אחרים כיוון שקיפודן הנמלים אינו זקוק למקום מחייה מיוחד מעבר להיצע טוב של נמלים וטרמיטים. על אף קוציו, את מקיפודן הנמלים ניזונים עופות, שדים טסמניים, חתולים, שועלים וכלבים, כדוגמת הדינגו האוסטרלי. כמו-כן, הם נאכלו על ידי האבוריג'ינים והמתיישבים האירופאים הראשונים באוסטרליה. הסכנות הגדולות ביותר לקיפודן באוסטרליה הם כלי רכב והרס בתי הגידול שלהם, אשר הובילו להכחדות מקומיות. בנוסף, זיהום הנגרם על ידי הטפיל Spirometra erinaceieuropaei הוא קטלני במיוחד עבור הקיפודן.
הקיפודן ממעט להתרבות בשבי, בין היתר בגלל מחזור הרבייה הנדיר שלו. חמישה גני חיות הצליחו להרבות את קיפודן הנמלים בשבי, אולם כל הקיפודנים שנולדו בשבי לא הגיעו לבגרות.
[עריכה] איזכורים בתרבות
קיפודני נמלים אוסטרליים מוצגים בתרבות האנימיסטית של הילידים באוסטרליה, בין היתר באמנות החזותית ובסיפורים שלהם. הקיפודן היה למושא הערצה של מספר קבוצות, כמו הנונגאר (Noongar) ממערב אוסטרליה, אשר קראו לקיפודן בשם Nyingarn. כמה מיתוסים התפתחו בנוגע לקיפודן הנמלים האוסטרלי. כך למשל, אחד מהם מסביר כי קיפודן הנמלים האוסטרלי נוצר כאשר קבוצה של גברים צעירים ורעבים יצאו בלילה על מנת למצוא מזון. בדרכם הם נתקלו בוומבט, והחלו לזרוק עליו את חניתותיהם, אולם לא הצליחו לתפוס אותו בשל החשיכה. הוומבט אימץ את החניתות לעצמו בתור כלי הגנתי והפך לקיפודן נמלים [16]. במיתוס אחר, הוומבט היה אדם שהחביא אוכל מאנשי שבטו, אלו זרקו עליו את חניתותיהם, ואלו הפכו לקוציו של האדם שהפך לקיפודן.
קיפודן הנמלים האוסטרלי הוא בעל חיים מוכר מאוד באוסטרליה של ימינו ומהווה את אחד מסמליה. באופן בולט, הוא מופיע על המטבע האוסטרלי של חמישה סנט (המטבע בעל הערך הקטן ביותר באוסטרליה; ראו תמונה מטה), וכן על שטר מיוחד של 200 דולרים אוסטרליים שהונפק בשנת 1992. כמו-כן, הוא הופיע על מספר פרסומים של הדואר באוסטרליה: הוא היה אחד מארבעה מינים אנדמיים לאוסטרליה שהופיע על על בולי דואר אוסטרליים ב-1974; על בול בשווי 37 סנט ב-1987; ועל בול בשווי של 35 סנט ב-1992. בנוסף, דמות קיפודן נמלים מואנשת בשם מילי (Millie) הייתה לאחד מהקמיעים באלימפיאדת סידני בשנת 2000.
[עריכה] גלריית תמונות
 קיפודן נמלים אוסטרלי בגומה שחפר |
 קיפודן נמלים אוסטרלי מחפש מזון |
 קיפודן נמלים אוסטרלי מאוים מציג את קוציו |
 קיפודן נמלים אוסטרלי החי בשבי, בגן חיות אוסטרלי |
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Iredale, T. and Troughton, E. 1934. A checklist of mammals recorded from Australia. Memoirs of the Australian Museum 6: i–xii, 1–122
- ^ Griffiths, M.E. 1978. The Biology of Monotremes. Academic Press : New York ISBN 0-12-303850-2
- ^ Murray, P.F. 1981. A unique jaw mechanism in the echidna, Tachglossus aculeatus (Monotremata). Australian Journal of Zoology 29: 1–5
- ^ Dawson, T.J., Grant, T.R. and Fanning, D. 1979. Standard metabolism of monotremes and the evolution of homeothermy. Australian Journal of Zoology 27:511 - 515
- ^ Hassiotis, M., Paxinos, G., and Ashwell, K.W.S. 2004. Anatomy of the central nervous system of the Australian echidna. Proceedings of the Linnean Society of New South Wales 125:287-300
- ^ Doran, G.A. and Baggett, H. 1970. The vascular stiffening mechanism in the tongue of the echidna (Tachyglossus aculeatus). Anatomical Record 167: 197–204
- ^ Iggo, A., McIntyre, A.K. & Proske, U. (1985). Responses of mechanoreceptors and thermoreceptors in skin of the snout of the echidna Tachyglossus aculeatus. Proceedings of the Royal Society of London B 223: 261–277
- ^ Burke, D. 2002. Win-shift and win-stay learning in the short-beaked echidna (Tachyglossus aculeatus). Animal Cognition 5:79 - 84
- ^ Nicol, S.C., et al. 2000. The echidna manifests typical characteristics of rapid eye movement sleep. Neuroscience Letters 283:49-52
- ^ Ashwell, K.W.S., Hardman, C.D., and Paxinos, G. 2004. The claustrum is not missing from all monotreme brains. Brain Behaviour and Evolution 64:223-241 PMID 15319553
- ^ Rismiller, P.D., Seymour, R.S., 1991. The echidna. Scientific American 264, 96-103.
- ^ Nicol, S.C., Andersen, N.A., and Jones, S.M., 2005. Seasonal variations in reproductive hormones of free-ranging echidnas (Tachyglossus aculeatus): interaction between reproduction and hibernation. General and Comparative Endocrinology 144: 204–210
- ^ 13.0 13.1 Rismiller, P.D. and McKelvey, M.W. 2003. Body mass, age and sexual maturity in short-beaked echidnas, Tachyglossus aculeatus. Comparative Biochemistry and Physiology. A, Molecular & Integrative Physiology 136:851-865
- ^ Grigg, G.C., Beard, L.A., and Augee, M.L. 1989. Hibernation in a monotreme, the echidna (Tachyglossus aculeatus). Comparative Biochemistry and Physiology. A, Comparative Physiology 92:609-612 PMID 2566425
- ^ Rismiller, P.D. and McKelvey, M.W. 2000. Frequency of breeding recruitment in the Short-beaked Echidna, Tachyglossus aculeatus. Journal of Mammalogy 81:1-17
- ^ Robinson, R. 1966. Aboriginal Myths and Legends. Sun Books, Melbourne
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קיפודן נמלים אוסטרלי |
||
 טקסונומיה בוויקימינים: Tachyglossus aculeatus |
- קיפודן הנמלים האוסטרלי באתר ה-IUCN
- מידע רב על קיפודן הנמלים האוסטרלי באתר אוסטרלי
- קיפודן הנמלים האוסטרלי באתר הנוגע ליונקים אוסטרליים
