קית' מון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קית' ג'ון מון (ה 23 באוגוסט 1946 - 7 בספטמבר 1978) היה המתופף של להקת הרוק המי.
מתופפים ונגני כלי-הקשה רבים בני ימינו יכולים להעיד שהוא השפיע עליהם רבות, ביניהם: ניל פירט, מיץ' מיצ'ל וג'ון בונהם. מון עצמו למד לתופף אצל אחד המתופפים הרועשים ביותר באותו הזמן, קרלו ליטל. השפעתו המתמשכת נוכחת גם בסגנון המודרני של מתופפים כמו ג'רמיה גרין, וסגנון נגינתו החיוני, המתגלגל, אנארכיסטי, שוטף באופן זורם אך עם זאת מחוץ לשליטה, משפיעה על המוזיקה הפופולרית עוד בימים אלו.
תוכן עניינים |
[עריכה] תפקיד בהמי
מון ניגן בהתחלה בסגנון של מתופפים אמריקאים של Surf Rock ורית'ם אנד בלוז, מנצל את המקצבים והמוטיבים של אותם ז'אנרים, אך מנגן אותם חזק הרבה יותר ועם סמכות רבה יותר. הוא גם הושפע רבות ממתופף הג'אז וחברו להופעות ג'ן קרופה.
מון התחיל לנגן על סטים בני ארבע-חמש תופים, אך עבר לערכה בריטית בעלת תוף בס כפול בסוף שנת 1965. סיבת מעבר זה הייתה שיחה עם ג'ינג'ר בייקר, שסיפר למון שהוא הזמין מאמריקה סט כפול של בס. מון החליט לקחת שני תופי בס ולצרף אותם יחד, ובכך נעשה למתופף הרוק הראשון שהשתמש בסט כפול של תופי בס. ציוד חדש זה הרחיב את את הנגינה של מון בכמה דרגות. הוא נטש כמעט לחלוטין את מצילות ההייאט שלו, והתחיל לבסס את הקצב שלו יותר על נגינה חוזרת ונשנית של מקצבי שמונה שמיניות, ועל קירות של רעש לבן שנוצרו על ידי הכאה על מצילות הקראש או הרייד. סגנון נגינה זה יהפוך לסימנו המסחרי של מון, ויכול להשמע במיטבו באלבומים Live at Leeds ו Who's Next.
מון החליף את המתופף דוג סנדום, שהיה חבר בלהקה למשך תקופה קצרה. בתוך הלהקה, הגיטריסט פיט טאונסנד היה אחראי על חטיבת הקצב, מפיק צלילים קצביים וריפיים מהגיטרה, בזמן שמון ונגן הבס ג'ון אנטוויסטל השתלבו באופן חופשי על בסיס זה. מון בדרך כלל שיחק עם הקצב של קו השירה, במקום להנעל על קצב קבוע יחד עם גיטרת הבס (כמו שבדרך כלל מצופה ממתופפים). יצירותיו של טאונסנד קיבלו בדרך-כלל חיים חדשים לגמרי משל עצמן אחרי שהן הוצגו למון ואנטוויסטל, מי שימירו אותן למשהו חדש ובלתי צפוי עם גישתם המיוחדת והשונה כלפי נגינה.
מוקדם בקריירה של המי, הלהקה פיתחה את הקונספט של "השמדה עצמית", מה שגרם להם להשמיד את הציוד שלהם בהופעות היותר המוניות בהן הופיעו. מון גילה להיטות יוצאת דופן לתחביב זה, בועט בפראות ומוחץ את התופים שלו. במשך הופעה אצל האחים סמות'רס בטלוויזיה, הוא טען תוף שלו בחומרי נפץ אותם הוא פוצץ בסיומו של השיר My Generation, מה שגרם לפי האגדה לבעיות שמיעה קבועות לחבר הלהקה פיט טאונסנד ולבט דיוויס להתעלף. מון עצמו נפצע אחרי שחתיכה ממצילה נחתה על זרועו. בפעם אחרת, הוא מילא את התופים שלו לחלוטין במים, שם בתוכם דגי זהב - וכך ניגן עליהם בהופעה. כאשר אדם מהקהל שאל אותו למה הוא עושה זאת, מון ענה: "אפילו המתופפים הטובים ביותר נעשים רעבים." כל חבריו כינו אותו במהרה "Moon the Loon" (בתרגום חופשי: "מון המג'נון"), שם שהוא לא אהב.
מכיוון שהוא לא היה זמר מוצלח, מון היה מגורש מהאולפן כאשר היה מקליטים את הקולות. דבר זה הוביל למשחק מתמשך עם טאונסנד, שבו מון היה מנסה להתגנב לתוך החדר לשיר עם כולם. בסוף השיר Happy Jack ניתן לשמוע את טאונסנד קורא: "ראיתי'תך!" בזמן שהוא מבחין במון מנסה להכנס בגניבה פעם נוספת אל האולפן. למרות זאת מון יכול להשמע שר במספר משירי המי, בין היתר Bell Boy ו Barbara Ann מהאלבום Quadrophenia של 1973.
[עריכה] מוניטין של מחריב
מון השיג במהירות מוניטין בשל היותו הרסני ביותר. הוא היה ידוע בכך שהשמיד חדרים במלונות, בתים של חברים, ואפילו את הבית של עצמו, נוהג לזרוק לעתים קרובות רהיטים מהחלונות ולהרוס את הצנרת עם פצצות. פעולות אלו תודלקו לעתים קרובות בסמים ו/או אלכוהול, אבל ברוב הזמן מון פשוט חי את האישיות הגדולה מהחיים שלו.
אחת מהתקריות הכי מפורסמות מספרת עליו שהוא נהג מכונית רולס-רויס לתוך בריכת שחייה - זה שנוי במחלוקת האם אירוע זה אכן התרחש, כאשר הביוגרף שלו טוני פלצ'ר מכחיש זאת, ואילו רוג'ר דלטריי טוען שראה את החשבון בן 50,000 הדולרים כתוצאה מהאירוע. לפי מה שידוע על התנהגותו, לא קשה לראות שסיפור כזה יכל לקרות. אם לשפוט על-פי המסמכים התיעודיים הרבים על חייו, נדמה שהסיפור מזויף. כנראה שסיפור זה הוא מיזוג של שני סיפורים נפרדים. בזמן שהיה בפלינט, מישיגן, קית' ערך מסיבה אחרי הופעה של המי; לאחר מכן, מנהל הלהקה בא אליו עם תלונות מאורחים אחרים. כשהמנהל בא לחדרו של קית' וראה את כל האלכוהול והסיגריות, הוא דרש שהמסיבה תעצר ושקית' יעזוב אותה. עוד לפני שהוא סיים לדבר, קית' לקח עוגה ומרח אותה על הפנים שלו, והמנהל זרק בתגובה את מון מהחדר. כשהיה במצב של קהות-חושים השתמש במטף לכיבוי אש על רכבים רנדומליים, ואז קפץ לתוך בריכת השחייה שהייתה ריקה ממים. הוא שבר לחלוטין את אחת משיניו והדביק אותה בחזרה מאוחר יותר. הסיפור האחר שמדבר על מון זורק את הרכב לתוך בריכת השחייה בא בוודאות מהסיפור בו היה למון וויכוח עם אשתו בביתם, וכאשר הוויכוח התחמם מון טען שהוא יתאבד. הוא נכנס עם הרולס-רויס אל תוך הבריכה הביתית שלהם, ויצא מהמים צוחק.
התנהגותו, למרות שהייתה לעתים קרובות מזעזעת ושערורייתית, הייתה הומוריסטית יותר בחברתו של ידידו הטוב ויויאן סטאנשל, מלהקת כלבי הבונזו. כשויויאן קיבל לידיו את תוכנית הרדיו של ג'ון פיל לזמן מה, מון הופיע כלמי בסאגה המתמשכת של ויויאן על קולונל נאט, בלש הרפתקן אידיוט. מון גם הפיק את הקאבר של ויואין לשירו של אלביס פרסלי Suspicion.
ב-1970, מון היה מעורב בתאונת דרכים מחוץ לפאב בלונדון שבה חברו הטוב ושומר ראשו קורנליוס "ניל" בולנד, נדרס ונהרג. למרות שהפתולוג אמר שהמוות של בולנד היה כתוצאה מתאונה, ולמון ניתן מאוחר יותר פטור מוחלט מאשמה אחרי שהואשם בנהיגה מסוכנת, אלו שהיו קרובים למון אמרו שהתאונה רדפה אותו למשך שארית חייו. בכל מקרה, בתו של בולאנד ניסתה מאוחר יותר לחקור את התאונה, ודווחה שלא יכול להיות שמון הוא זה שנהג.
החיבה של מון לחיים פרועים הזיקה לו, באופן טבעי, ופגעה ביכולתו לתופף ובאמינות שלו כחבר להקה. הנגינה שלו התדרדרה ככול ששנות השבעים התקדמו, ולעתים קרובות הוא היה נדרש לשבועיים או שלושה כדי ללמוד איך "לנגן כמו קית' מון" שוב, בשל שימוש באלכוהול וסמים כבדים. ב-1978 הוא היה רק צל של מה שהיה בעבר.
[עריכה] עבודה מחוץ להמי
למרות שהעבודה של מון עם המי שלטה על הקריירה שלו, הוא השתתף במספר פרויקטים צדדיים שוליים. ב-1966, הוא הצטרף אל הגיטריסט ג'ף בק, ניקי הופקינס וחבריה לעתיד של לד זפלין ג'ימי פייג' וג'ון פול ג'ונס כדי להקליט קטע אינסטרומנטלי, Beck's Bolero, ששוחרר כסינגל מאוחר יותר באותה השנה.
ב-1971 הוא נתן הופעת אורח בסרטו של פרנק זאפה 200 מוטלים. הוא שיחק נזירה שפוחדת למות ממנת יתר של גלולות. הוא גם הופיא כ"דוד ארני" בסרטו של קן ראסל מ-1975 "טומי", המבוסס על אלבומם של המי מ-1969. ב-1976, הוא כיסה את שירם של החיפושיות When I'm Sixty-Four, לסרט התיעודי כל זה ומלחמת העולם השנייה.
ב-1974 הוא שיחרר את אלבום הסולו היחיד שלו, אוסף של שירי פופ שכונו שני הצדדים של המון (על משקל הצד האפל של הירח - The Dark Side of The Moon, אלבום הקונספט המפורסם של פינק פלויד). באופן עקשני משהו, למרות שהאלבום הציג את השירה המזעזעת של מון, רוב התיפוף הושאר לאומנים אחרים, ביניהם רינגו סטאר.
[עריכה] מוות
הלילה האחרון של קית' מון היה כאורח של פול מקרטני בסרט סיפורו של באדי הולי ב-7 בספטמבר 1978. אחרי שמון, וחברתו אניטה וולטר-לקס, סעדו עם פול ולינדה מקרטני, הם עזבו את המסיבה וחזרו לדירה השכורה בארמון קורזון, ששכרו מהארי נילסון. הוא מת בשנתו בגיל 32, ממנת יתר של כלורמתיאזול, תרופה שלקח כחלק מהתוכנית לגמול אותו מאלכוהול. כשהמשטרה חקרה את נסיבות מותו, היא קבעה שהיו בגופו 32 גלולות. כמה מהגלולות היו שלמות. מותו של מון לא היה כתוצאה מהתאבדות, אלא "ביש-מזל מקרי", כאשר ההסבר הנפוץ הוא שמון היה לוקח את התרופה, נרדם, ומתעורר שוב לקחת את התרופה, כיוון ששכח שכבר לקח אותה. ממש במקרה, קאס אליוט (מלהקת האמהות והאבות), מתה כמה שנים קודם לכן, לא רק באותה דירה, אלא באותה מיטה ממש. אחרי שאיבד חבר שני באותו הבניין, הארי נילסון היה מוטרד מכדי לחזור לשם, ומכר את הדירה לפיט טאונסנד. מלותיו האחרונות של מון היו: "אם זה לא מוצא חן בעינייך, את יכולה ללכת להזדיין", אחרי שביקש מחברתו להכין לו סטייק וחביתה לארוחת בוקר.
[עריכה] אירועים אחרי מותו
שני חברי המי הנותרים, יחד עם עם ג'ון אנטוויסטל שנפטר בשנים האחרונות, הצהירו בהזדמנויות נפרדות שהמי מתה ביחד עם מון.
למרות שהמי, כולל מון, הקליטו עם כלים רבים, הם תמיד הופיעו כלהקה ב ארבע חברים. בעקבות מותו של מון, המי לא הסתפקו בהחלפתו על ידי המתופף של פרצופים/פרצופים קטנים, קני ג'ונס, אלא גם הוסיפו את הקלידן ג'ון בנדריק להופעות החיות של הלהקה. באופן דומה, כשאנטוויסטל נפטר, מקומו בהופעות נתפס על ידי נגן הבס פינו פאלאדינו, וגם התווסף נגן הגיטרה סימון טאונסנד. עמדת המתופף של המי מאויישת כרגע בידי זאק סטארקי, בנו של רינגו סטאר.
כמחווה, אחד הברים בלונדון בשדרת המוזיקה לונדון אסטוריה קרויה "הבר של קית' מון".
ביוגרפיה נכתבה על מון בידי טוני פלצ'ר, שנקראה "ילד יקר: החיים של קית' מון." "ילד יקר" היה משפט בו מון הרבה להשתמש כאשר היה מזמין משקאות - והוא היה עושה זאת לעתים קרובות - החל משנת 1969.
בתחילת 2006, ערכת התופים האישית של מון תמונות של לילי הונפקה מחדש תחת השם רוחה של לילי. ערכה זאת שילבה מאפיינים מודרניים, בניגוד למראה המיושן.
[עריכה] קית' מון בתרבות הפופולרית
במשחק הפלייסטיישן מ-1997 Gex: Enter the Gecko, אפשר לשמוע את הדמות הראשית גקס אומרת: "וזה בשביל קית' מון!"
ברצועת קומיקס של Achewood מאפריל 2006, הדמות ריי סמקלס מוצאת את ראשו של קית' מון במכירה פומבית דמיונית באי ביי.
ב-29 בספטמבר 2005, הבדרן/שחקן מייק מאיירס חתם על התפקיד הראשי בסרט התיעודי הממשמש ובא על מון. הסרט קרוי ראו אותי חושו אותי: קית' מון ערום להנאתכם. מתכונן לצאת ב-2007, ראו אותי חושו אותי יופק בידי רוג'ר דלטריי, ניגל סינקלייר ופול גרבר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מדריך מיקום ללהקת המי
- ראיון עם ג'ין בטי על מותו של ניל בולנד
- הפורום של המי: כולל חדשות ודיונים על קית' מון
קטגוריות: מוזיקאים | מוזיקאי רוק | מתופפים | מתופפים בריטים | המי
