פיט טאונסנד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה איננו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
| פיט טאונסנד | |
|---|---|
 |
|
| מקור | לונדון, אנגליה |
| שנות פעילות | 1964—היום |
| ז'אנר | רוק קלאסי רוקנ'רול |
| חברת תקליטים | ריקודיסק אטקו אטלנטיק הקלטות |
| www.petetownshend.co.uk | |
פיטר דניס בלאנדפורד טאונסנד (נולד ב 19 במאי, 1945, בלונדון), הוא מלחין וגיטריסט רוק בריטי משפיע, שידוע ביותר כגיטריסט של להקת הרוק המי.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
בתור אחד שנולד אל משפחה מוזיקלית (אביו קליף היה סקסופוניסט מקצועי ואמו בטי הייתה זמרת), טאונסנד הציג משיכה עזה למוזיקה כבר בגיל מוקדם. הוא נחשף לרוקנרול אמריקאי בגיל מוקדם (אמו מספרת שהוא ראה פעם אחר פעם את הסרט רוק מסביב לשעון), וקיבל את הגיטרה הראשונה שלו מסבתו בגיל 12, אותה הוא כינה "דבר ספרדי זול".
ב 1961 טאונסנד נרשם לבית-הספר לאומנויות באילינג, ושנה מאוחר יותר חברו מבית הספר "בית-הספר הארצי לדקדוק באקטון" ג'ון אנטוויסל יסד את הלהקה הראשונה שלהם, "בעלי הברית", צמד דיקסילנד בו טאונסנד ניגן על בנג'ו ואנטוויסל על קרן יער. מהתחלה זו הם עברו אל "המעקפים", להקת סקיפל שיוצגה על ידי הנפח רוג'ר דלטריי, ושתחת הנהגתו של טאונסנד ישנו את שמם ל "המי". במהרה הם נלקחו תחת חסותו של יחצן מוד (בשם פיטר מידן) ששכנע אותם לשנות את שמה של הלהקה ל "המספרים הגבוהים", כדי להעניק לשם תחושה יותר מודית. אחרי ששיחררו סינגל אחד (Zoot Suit), הם הוחתמו בידי שני מנהלים חדשים, כריס סטאמפ וקיט לאמברט. זו הייתה ההתחלה של המי.
המשפיעים הגדולים על נגינת הגיטרה של טאונסנד היו לינק ריי, ג'ון לי הוקר, בו דידלי והאנק מרווין מהצלליות.
"המספרים הגבוהים" נעשו שוב "המי". הסינגלים המוקדמים שטאונסנד כתב עבור המי, שכללו את I Can't Explain ,Pictures of Lily ו My Generation, התאימו לאירוניה ולמלים הנבונות, ביחד עם המוזיקה המתרסקת, ולפעמים הגולמית - שילוב שיעשה לסימנה של הלהקה. במשך ימיה המוקדמים של הלהקה, טאונסנד נהיה ידוע סגנון הבמה המשונה שלו. הוא היה מאריך שירים מעבר לאורכם המקורי, מטלטל את ידו הימנית כנגד הגיטרה כמו טחנת-רוח, ולפעמים שובר את הגיטרה שלו על הבמה, אל תוך רמקולים או מגברים. למרות שהתקרית הראשונה של שבירת הגיטרה נעשתה ככל הנראה בטעות, השמדה של כלי נגינה על הבמה נעשה חלק רגיל בהופעות של המי. טאונסנד, שתמיד היה רהוט בראיונות, יחס מאוחר יותר מנהגים אלו לאומנות ההשמדה-העצמית של האומן האוסטרי גוסטב מצגר, אליהן הוא נחשף בבית-הספר לאומנות בו למד.
המי שיגשגו, וממשיכים לשגשג, למרות מותם של שנים מהחברים המקוריים. הם נחשבים בידי מבקרי רוק רבים כאחת מהלהקות החיות הטובות ביותר של סוף שנות השישים עד תחילת שנות השמונים, כתוצאה משילוב יחודי של ווליום גבוה, כושר משחק, מגוון רחב של מקצבי רוק, וצליל אנרגטי שנע בין הדוק לחופשי. המי ממשיכים להופיע בהופעות גדולות במאה העשרים ואחת, כולל הופעה מוצלחת במיוחד בפסטיבל המוזיקה לייב 8 ביולי 2005.
טאונסנד נשאר כותב השירים העיקרי של הלהקה, והוא כתב יותר ממאה שירים שהופיעו בעשרת אלבומי האולפן של הלהקה. בין הישגיו המוכרים ביותר נמצאים היצירה של האלבום טומי, שבעבורו הוטבע המושג אופרת רוק, השימוש בפידבק, וההצגה של סינת'סייזר ככלי למוזיקת רוק. עד היום טאונסנד הוא המוזיקאי שהכי מזוהה עם אופרות רוק. טאונסנד הציג גם כישרון עצום על הגיטרה כנגן, כאשר הוא מפתח סגנון נגינה יחודי ששילב הבטים של גיטרת ליווי וגיטרה מובילה ביחד עם ערבוב אופייני של הפקרות ועדינות.
טאונסנד היה חסיד של איש הדת ההודי הגורו מהר באבא, שמיזג אלמנטים ודאנטים, סופיים, ומסורות מיסטיות. לימודיו של באבא היו מקור ההשפעה העיקרי על עבודותיו של טאונסנד, ביניהן טומי והפרויקט הלא גמור של המי Lifehouse. שירם של המי Baba O'Riley, שנכתב בשביל Lifehouse ובסוף הופיע באלבום Who's Next, נקרא כך עבור מהר באבא והמלחין המינימליסטי טרי ריליי. למרות שהחינוך של באבא דרש התנזרות מאלכוהול וסמים, לטאונסנד היו כמה תקריות פומביות בקרב עם ההמתכרויות האלו, כולל מנת יתר של הרואין בשנת 1981 בה היה קרוב למוות.
בנוסף לעבודתו עם המי, טאונסנד היה פעיל מדי פעם גם כאומן יחיד. בין השנים 1969 ו 1971, טאונסנד, ביחד עם חסידים אחרים של מהר באבא, הקליטו טרילוגיה של אלבומים שכמעט ולא שמעו עליהם והוקדשו ללימודי יוגי - I Am [[[Happy Birthday]] ו With Love. בתגובה לביטלוג אלים של אלבומים אלו, הוא שיפץ את הלהיטים האישיים שלו (ואת Evolution ביחד עם רוני ליין, הבאסיסט של להקת הפנים) ושיחרר בשנת 1972 את כותר הסולו הראשון הרציני שלו, Who Came First, שלא הצליח מאוד, והציג דמואים של שירים שנועדו עבור המי כמו גם את כישרון הנגינה שלו בגיטרה אקוסטית. טאונסנד שיתף פעולה עם רוני ליין - שהיה גם הוא חסיד של מהר באבא - באלבומם הזוגי Rough Mix. האלבום שפרץ את קריירת הסולו של טאונסנד, ששוחרר אחרי מותו של קית' מון, היה האלבום משנת 1980 Empty Glass, שכלל את הסינגל שהגיע למקום העשירי Let My Love Open the Door. אחרי הוצאה זו יצא ב 1982 הדיסק All the Best Cowboys Have Chinese Eyes, שכלל את השיר הפופולרי Slit Skirts. במשך שארית שנות השמונים ותחילת שנות התשעים טאונסנד המשיך להתנסות בפורמט של אופרת רוק ובפורמטים דומים, כאשר הוא משחרר מספר אלבומים מבוססי סיפור, ביניהם: Psychoderelict - 1993, The Iron Man: A Musical - 1989, White City: A Novel - 1985.
טאונסנד גם זכה בהזדמנות לנגן ביחד עם הגיבור שלו האנק מרווין, עבור הפרויקט של פול מקרטני תזרוקת, ביחד עם מוזיקאי רוק מוערכים נוספים כגון דייוויד גילמור, ג'ון בונהם ורוני ליין.
טאונסנד הקליט גם מספר אלבומי הופעה, ביניהם אחד שהציג סופרגרופ שטאונסנד קיבץ שנקראה קצה עמוק, שהופיעה רק בשלוש הופעות ועוד אחת בטלוויזיה עבור הסדרה הצינור, כדי לגייס כסף לסייע למכורים לסמים. ב 1985 טאונסנד פרסם מקבץ של סיפורים קצרים שנקרא "צוואר של סוס." הוא גם דיווח שהוא כותב אוטוביוגרפיה. ב 1993 הוא ודס מקאנף כתבו וביימו את המחזה בברודוויי שהיה מבוסס על אלבום של המי טומי, כמו גם מחזה מוזיקלי פחות מצליח שבוסס על אלבום הסולו של טאונסנד, איש הברזל, שבוסס על הספר מאת טד הגס (מקאנף וטאונסנד יפיקו מאוחר יותר את הסרט המונפש, ענק הברזל, שהיה מבוסס גם הוא על סיפורו של הגס).
מאמצע שנות השמונים עד להווה, טאונסנד השתתף בסדרה של איחודים ומופעי פרידה עם החברים הנותרים של המי, כולל סיבוב הופעות ב 2002, מיד אחרי מותו של ג'ון אנטוויסל.
טאונסנד סובל מחירשות חלקית וטיניטוס, כתוצאה מחשיפה ממשוכת למוזיקה חזקה באוזניות ובקונצרטים,
