קנבוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

קנבוס או המפ הוא שם נפוץ למגוון זנים לא פסיכואקטיביים של קנאביס סאטיבה המגודלים שלא למטרות הפקת הסם. באיחוד האירופי ובקנדה ניתן לקבל אישור לגידול קנבוס לצרכי תעשייה. בארצות הברית דורש החוק אישור של רשות הסמים והאלכוהול שקשה לקבלו. התוצר העיקרי של הקנבוס הוא סיבים המשמשים למגוון יישומים בתעשייה. כיום משמש הקנבוס גם כתוסף מזון בריאות פופולרי.

הקנבוס הינו זן של קנאביס סאטיבה תת מין סאטיבה המכיל כמות נמוכה במיוחד של THC (הקנאבינואיד העיקרי בקנאביס), ולכן לא ניתן להשתמש בו למטרות משכרות או רפואיות. בקנאביס סאטיבה תת מין אינדיקה לא משתמשים בגלל שאיכות סיבו נמוכה. בוטינקאים מסוימים חולקים על המיון הזה ואנליזה גנטית יותר נדרשת על מנת להגיע לקונצנזוס.

הקנבוס נחשב לגידול חקלאי שדרישותיו מינימליות. הוא צורך מעט מים, אפשר לגדלו כמעט בכל אקלים ובדרך כלל אין צורך להשתמש בחומרי הדברה. מומחים מעריכים כי ממרכיביו השונים (זרעים וסיבים מהגבעול) ניתן לייצר כ-25,000 מוצרים שונים, ביניהם מוצרי מזון כגון שמן קנביס, חומרי בנייה, תרופות, דלק, חומרי איטום, חלקים לרכב (כגון מילוי לדלתות), פלסטיק, מוצרי קוסמטיקה, נייר, אופנה ועוד.

ההיסטוריה של הקנבוס מתחילה בסין, שם החלו להשתמש בו בתעשיית הטקסטיל כמה אלפי שנים לפני הספירה. חשיבותו של הקנבוס כגידול חקלאי הלכה והתעצמה ועד סוף המאה ה-19 כבר ידעו בעולם לייצר ממנו כמה אלפי מוצרים, כולל בדים, שמן לתאורה, נייר, מוצרי קוסמטיקה, מזון ועוד. לארצות הברית הגיע הקנבוס יחד עם המתיישבים הראשונים מאירופה והיה לאחד הגידולים הפופולריים ביותר. תומס ג'פרסון וג'ורג' וושינגטון גידלו אותו והדגל האמריקאי הראשון נתפר מבד קנבוס (בשנת 1775). בתקופה מסוימת איפשרו השלטונות אפילו לשלם מיסים בקנבוס. הנייר עליו נכתב המסמך המקורי של הצהרת העצמאות האמריקאית היה עשוי קנבוס.