קרב לאוקטרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קרב לאוקטרה היה קרב בין צבאות תבאי וספרטה ובעלות בריתם בתוך המאבק שאחרי המלחמה הקורינתית והפלופונסית. הקרב התרחש בלאוקטרה, כפר בבויאוטיה בטריטוריית תספיאה.

[עריכה] הקדמה

בתחילת המאה ה-4 לפנה"ס, הערים תבאי וספרטה היו שרויות במחלוקות פוליטיות ובמלחמות שהתרחשו מעת לעת, כאשר הספרטנים רצו לשמור על מעמדם כעיר-המדינה השולטת, בזמן שהתבאים נאבקו כדי להרחיב את שטח השפעתם. אחת הסוגיות המרכזיות בין שת המעצמות כללה את מחוז בויאוטיה, שהיה תחת השפעה פוליטית של תבאי. הוויכוחים התחזקו כאשר קואליציה של ערי-מדינה בויאוטיות פנו לספרטה כדי שיפטרו אותם מהשליטה הפוליטית של תבאי עליהם. הספרטנים דרשו שהתבאים יפרקו את צבא הכיבוש שלהם. התבאים סירבו, והמלך הספרטני קלאומברוטוס הראשון צעד לעבר מלחמה ממחוז פוקיס. במקום ללכת בדרך הקצרה אל בויאוטיה בין מעבר צר בין הרים שבדרך כלל היו הולכים בו, הספרטנים דווקא צעדו מעבר להרים דרך תיסבאה וכבשו את המבצר קראוסיס (יחד עם תריסר אוניות מלחמה תבאיות) לפני שהתבאים היו מודעים למתרחש. היה זה בנקודה זו שצבא של פלופונסוס, בערך 10 או 11 אלף איש, שפלש לבויאוטיה דרך פוקיס, התעמת עם צבא בויאוטי של כ-6 או 7 אלף לוחמים תחת פיקודו של אפמינונדס. למרות ההבדל הגדול בין מספר הלוחמים והנאמנות המפוקפקת של בעלי בריתו הבויאוטים, אפמינונדס הביע נכונות להילחם במישור שלפני העיר.

[עריכה] הקרב

למעלה: מערך והתקדמות מסורתי של הופליט.
למטה: האסטרטגיה של אפמינונדס בלאוקטרה. האגף השמאלי החזק התקדם בזמן שהאגף הימני התרחק אחורה.
הבלוקים האדומים מראים את מיקומם של החיילים המובחרים בכל פלנקס.

הקרב נפתח כאשר פלטסט שכירי-חרב ספרטנים התקיפו והדפו חלק מהבויאוטים ואת אלה שהוכרחו להילחם. מיד אחר-כך החלו התנצחויות של חילות הפרשים, שבסופן הדפו התבאים את אויביהם אל מחוץ לשדה הקרב. לבסוף, חיל-הרגלים הספרטני נשלחו לאי-סדר כאשר חיל הפרשים שלהם נסוג והפריע לניסיונו של קלאומברוטוס לאגף את הפלנקס התבאי, ונתפסו בעצמם על ידי פלופידס והגדוד הקדוש של תבאי. החלק המכריע של הקרב התרחש בין חילות הרגלים של תבאי ושל ספרטה.

המנהג הנורמלי של הספרטנים (ושל של היוונים בכלל) היה להקים חיל-רגלים כבד במבנה מוצק - פלנקס, בערך 8-12 חיילים לעומק. מנהג זה נחשב למאפשר את האיזון הטוב ביותר בין העומק (וכוח הדחיפה שהוא סיפק) לבין הרוחב (כלומר, השטח שכֻסה על ידי השורה הראשונה של הפלנקס). חיל הרגלים היה מתקדם ביחד כך שהתקיפה כנגד האויב זרמה, ללא הפסקות. כדי להילחם באגף הימני הידוע לשמצה של הפלנקס (ראו פלנקס למידע נוסף), המפקדים היווניים מיקמו באופן מסורתי את הכוחות הכי מנוסים, הכי מיוחסים והכי קטלניים, באגף ימין. את הכוחות הלא יציבים ובעלי השפעה נמוכה היו מציבים באגף שמאל.

בניגוד למסורת הקרבית, אפמינונדס ריכז את חיל הפרשים שלו יחד עם טור של חמישים חיילים תבאים באגף השמאלי דווקא, ושלח קדימה את הריכוז הזה כנגד הימין הספרטני. הטורים המרכזיים והימניים החלשים יותר נערכו כך, שהתרחקו בהדרגה מהאגף השמאלי החדש, במה שנקרא מערך אשלון. חילות הרגלים התנגשו, והמערך הימני הספרטני שהורכב מטורים של 12 חיילים, לא הצליח לשאת את ההתנגשות עם טורי ה-50 חיילים של תבאי. משקל-נגד קצר החל, שבו הספרטנים ניסו להדוף את הגוש הענק של התבאים והגדוד הקדוש, עד שנדרסו, פשוטו כמשמעו, על ידי הטור הענק. הימין הספרטני הושלך אחורה ואיבד כאלף איש, ביניהם המלך קלאומברוטוס. כשהמרכז והימין התבאיים הגיעו לנקודת מפגש עם האויב, הימין הספרטני נהרס כליל. כאשר ראו שהימין הובס, שאר הפלופונסים, שכבר בתחילה לא רצו להילחם נסוגו, והשאירו את שדה הקרב לאויב. הגעתו של צבא תסאליה שכנע את הצבא הספרטני לא לעשות טעות אחר טעות, ולסגת, בזמן שהתבאי השתכנעו לא להתקיף את הספרטנים שנשארו.

[עריכה] חשיבות היסטורית

קרב לאוקטרה היה קרב משמעותי מאוד בהיסטוריה היוונית, ובכלל בהיסטוריה האירופאית. לא רק שהוא שבר את השיטות הטקטיות המסורתיות של זמנו, אפמינונדס אף עשה מהפכה בתורת הלחימה, עשה שימוש בפריסה אלכסונית של חיל רגלים לראשונה בהיסטוריה, והיה מבין המפקדים הראשונים שריכזו התקפה במכוון על החלק החזק ביותר והחיוני ביותר של האויב. הטקטיקות החדשות של הפלנקס, שהונהגו לראשונה על ידי אפמינונדס, הפעילו לראשונה בהיסטוריית המלחמה את העיקרון המודרני של עליונות חלקית של הכוחות.

השימוש בטקטיקות אלה היה כנראה תוצאה ישירה של השימוש במהלכים דומים על-ידי פגונדס בקרב דליום. מאוחר יותר, פיליפוס השני, שלמד וחי בתבאי, הושפע ללא-ספק על ידי קרב לאוקטרה, ופיתח גישה אפקטיבית מאוד לטקטיקות וכוחות צבאיים. בזמנו, בנו אלכסנדר המשיך ופיתח את תורות הלחימה של אביו לרמה גבוהה ביותר.

ההשפעות הפוליטיות של הקרב היו מרחיקות-לכת: האבדות בכוח ובשם-טוב (שם-טוב היו לאין ערוך גורם חשוב במלחמה הפלופונסית) שהספרטנים נאלצו לשאת בלאוקטרה, ואחר-כך גם בקרב מנטינאה, היו המפתח למפלת ספרטה ולביטול העליונות שלהם ביוון. לכן, הקרב שינה לתמיד את מאזן הכוחות ביוון, כאשר ספרטה ירדה ממעמדה העליון והפכה למעצמה "סוג ב'", יחד עם שאר ערי-המדינה ביוון.