קרים קרימוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרים קרימוב (באזרית: Kərim Abbas Əli oğlu Kərimov, ברוסית: Керим Алиевич Керимов; 14 בנובמבר 1917 - 29 במרץ 2003), מדען טילים סובייטי, ממייסדי תעשיית החלל הסובייטית ובמשך שנים איש מרכזי בתוכנית החלל הסובייטית. חרף תפקידו החשוב, זהותו נשמרה בסוד מפני הציבור במשך רוב הקריירה שלו. הוא היה אחד מאדריכלי שרשרת ההצלחות הסובייטיות שהדהימו את העולם מתחילת שנות השישים של המאה ה-20 - משיגור האדם הראשון לחלל, יורי גגארין, ועד לתחנת החלל מיר ששוגרה ב-1986.
קרים קרימוב נולד ב-14 בנובמבר 1917 למשפחה של מהנדס-טכנולוג בבאקו שבאזרבייג'ן. לאחר שסיים את לימודיו ב-1942 במכון התעשייתי אזרבייג'ן, המשיך קרימוב את לימודיו באקדמית חיל התותחנים דזרזינסקי, שם תכנן ופיתח מערכות טילים.
כמומחה בטכנולוגיית טילים, עבד קרימוב במלחמת העולם השנייה בבדיקת ובקבלת משגרי טילי הקטיושה המפורסמים. על עבודתו זכה באות הכוכב האדום. קרים קרימוב היה מעורב באירונאוטיקה הסובייטית מראשיתה. לאחר מלחמת העולם השנייה עבד קרימוב על תוכנית סובייטית לטיל בליסטי בין יבשתי, וב-1960 הועלה לתפקיד ראש הדיריקטוריון השלישי של הדיריקטוריון המרכזי של טילים (GURVO) של משרד ההגנה הסובייטי שהשגיח על שיגורי ניסוי סודיים. ביחד עם מומחי טילים נוספים, נשלח קרימוב לגרמניה ב-1946 במטרה לאסוף מידע אודות הטיל הגרמני V-2.
ב-1964 הפך קרימוב לראש הדירקטוריון המרכזי של כוחות החלל (TsUKOS) שהוקם זה לא מכבר של משרד ההגנה ההגנה הסובייטי. בעקבות מותו של סרגיי קורוליוב ב-1966 מונה קרימוב ליושב ראש הסמכת המדינה על טיסות מאוישות ועמד בראש רשות זו במשך 25 שנה (1966 -1991). הוא פיקח על כל שלב בפיתוח ובהפעלה של מרחבי חלל מאוישים ותחנות בין פלנטריות בלתי מאוישות של ברית המועצות.
כדוגמת חלוצי חלל סובייטים אחרים, הרשויות הסובייטיות סירבו במשך שנים לחשוף את זהותו של קרימוב לציבור. בשיגורי חלל ששודרו בטלוויזיה התמקדו המצלמות תמיד בקוסמונאוטים ולא באיש שלו דיווחו הקוסמונאוטים על נכונותם לבצע את המשימה.היות שקרימוב היה "גנרל עלום", הוא תמיד נחבא מצילומי המצלמות; רק קולו שודר. שמו נותר חשאי עד תקופת ה"גלאסנוסט" בברית המועצות, וב-1987 הוא אוזכר לראשונה על ידי עיתון פראבדה.
לאחר פרישתו ב-1991 היה קרימוב יועץ עבור מרכז הבקרה הראשי של טיסות לחלל של סוכנות החלל הרוסית, וכתב את ההיסטוריה של תוכנית החלל הסובייטית ב"הדרך לחלל".
