קרל קאוטסקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרל קאוטסקי (18 באוקטובר 1854 - 17 באוקטובר 1938) היה תיאורטיקן חשוב בהגות הסוציאל דמוקרטית, וכן דמות מפתח במרקסיזם בהיותו עורך הכרך הרביעי של "הקפיטל" ספרו של קרל מרקס.
קאוטסקי נולד בפראג, ולמד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת וינה ב-1874. ב-1875 הצטרף למפלגה הסוציאל דמוקרטית של אוסטריה. בין 1885 ל-1890 חי בלונדון, היכן שהפך לידידו הקרוב של פרידריך אנגלס. ב-1891 היה בין כותבי "תוכנית ארפורט", מצעה של המפלגה הסוציאל דמוקרטית של גרמניה (SPD). יחד עמו השתתפו בכתיבת המצע גם אוגוסט בבל ואדוארד ברנשטיין.
לאחר מות אנגלס ב-1895 היה קאוטסקי לאחד התיאורטיקנים המובילים של הסוציאליזם, והוביל זרם שמאלי ב-SPD אותה הנהיג בבל. הוא נשאר בשורות המפלגה כאשר רוזה לוכסמבורג והאגף השמאלי של המפלגה פרשו ממנה בשל תמיכתה במטרה הגרמנית במלחמת העולם הראשונה, אך בשנת 1917 הצטרף לאדוארד ברנשטיין והוגו האזה שפרשו על מנת להקים את "המפלגה הסוציאליסטית הבלתי תלויה", בה היה חבר עד 1919. ב-1922 שב והצטרף ל-SPD.
ב-1882 ייסד קאוטסקי את כתב העת "הזמן החדש" ("נויה צייט" - "Neue Zeit") שאותו המשיך לערוך עד לשנת 1917. כן כתב ספר "הדרך אל העוצמה" ("Der Weg zur Macht") בשנת 1909. הוא התעניין מאוד בחקר הדת כתופעה היסטורית, ופרסם בשנת 1908 את הספר "יסודות הנצרות" ("Der Ursprung des Christentums").
לנין תיאר את קאוטסקי בספרו "המהפכה הפרולטרית והרנגאט קאוטסקי" כבוגד באינטרס מעמד הפועלים, לנין טען זאת משום שקאוטסקי חשב שהמדינה הבורגנית "תגווע" וכך תקום מדינה סוציאליסטית. כמו כן, טען לנין שקאוטסקי מסרס את המרקסיזם עד כדי הפיכתו לחסר כל משמעות. קאוטסקי, מצידו, ביקר את לנין במסה משנת 1934 בשם "מרקסיזם ובולשביזם: דמוקרטיה ודיקטטורה" בה קבע כי "הבולשביקים תחת הנהגת לנין הצליחו לשלוט בכוחות המזוינים בפטרוגרד ולאחר מכן במוסקבה, וכך הניחו את היסודות לדיקטטורה חדשה, במקום הדיקטטורה הצאריסטית הישנה"[1]
קאוטסקי חי בברלין ברובע פרידנאו במשך שנים רבות. אשתו, לואיז קאוטסקי, הייתה חברה קרובה של רוזה לוכסמבורג שחיה אף היא בפרידנאו, וכיום ישנו שלט זכרון בבית בזאארשטארסה 14, שבו חי הזוג. הוא מת בגלות באמסטרדם בגיל 84.
