רוזלינד פרנקלין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוזלינד (רחל) אליס פרנקלין (25 ביולי 1920 - 16 באפריל 1958), ביופיזיקאית יהודית-בריטית שתגליותיה סיפקו את הבסיס להבנת מבנה ה-DNA.
רוזלינד נולדה למשפחה של בנקאים יהודים אמידים בלונדון, אנגליה, והייתה אחייניתו של הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון בארץ ישראל. דודתה, הלן, הייתה אישתו של נורמן בנטויץ', התובע הכללי בממשלתו המנדטורית של סמואל.
לאחר תום לימודיה באוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1941 עסקה במחקר בנושא פחם (בשל מלחמת העולם השנייה), ואף עשתה את הדוקטורט בנושא זה. לאחר תום המלחמה קיבלה משרה של חוקרת במעבדה בפריז, שם הפכה להיות מומחית לקריסטלוגרפיה בקרני רנטגן. היא נקראה מפריז למעבדה יוקרתית באנגליה כמדענית חוקרת, שם בתנאים-לא-תנאים הפיקה את צילומי הרנטגן הראשונים של ה-DNA. היא גילתה את המבנה הספיראלי של המולקולה, סיווגה את ה-DNA לשני סוגים, ואף פענחה את מבנה אטומי הזרחן של מולקולת ה-DNA.
בשל השוביניזם של עמיתיה הגברים (במעבדה היה חדר אוכל מיוחד לגברים, שנשים לא הורשו להיכנס אליו) ומאבקי כוחות בינה לבין חוקר בכיר אחר במעבדה, מוריס וילקינס, צילום ה-DNA המוצלח ביותר שלה, הקרוי "פריים 51", שסימן ההכר שלו הוא תצורת האיקס, כנראה נגנב ממנה בידי וילקינס והועבר לידי החוקרים ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק (ווטסון סיפר בראיון גלוי על כך שהגיע למעבדה של פרנקלין ווילקינס, וששם הראה לו וילקינס, אשר דגל בהעברת מידע מחקרי, את התמונה שצילמה פרנקלין). על בסיס צילום זה ומחקרים של מדענים נוספים גילו ווטסון וקריק את מבנה ה-DNA בשנת 1953 ואף זכו על כך, ביחד עם וילקינס, בפרס נובל לשנת 1962.
אף שמגלי ה-DNA העיקריים התבססו בצורה מכרעת על ממצאיה, מכיוון שהם לא עסקו בניסויים אלא בבניית דגמים, בקבלת הפרס הם טרחו לציין את "כישוריה הטכניים" בלבד. ווטסון הגדיל לעשות ובספרו ה"סליל הכפול", לצד העובדה שהוא מתאר כי נפעם מהתצלום הייחודי ומתאר "שפיו נפער ולבו דפק בקצב מטורף", ניסה לגמד את חלקה בתגלית, והוא מתאר אותה כעוזרת מחקר לא יעילה ושולית, ואף מוסיף הערות פוגעניות על בגדיה ועל האיפור שלה, תוך שהוא מכנה אותה בזלזול "רוזי", שם שעמיתיה למעבדה הדביקו לה מאחורי גבה.
לאחר השמצות אלו, ומאחר שכבר נפטרה ב-1958, בגיל 37, מסרטן השחלות (כנראה כתוצאה מחשיפתה לקרני רנטגן במהלך עבודתה) ולא יכלה להגן על עצמה, יצאו להגנתה מספר אישים. אחד מהם הוא פרופ' אהרון קלוג, עמית חוקר של פרנקלין, וזוכה פרס נובל אף הוא, שטען על סמך ניתוח מחברות המעבדה שלה (השמורות כיום באוניברסיטת קיימברידג') שחודש לפני פרסום המאמר של ווטסון וקריק בירחון Nature, היא עצמה הייתה קרובה לפענוח מבנה ה-DNA; המונח "סליל כפול" מופיע ברישומיה של פרנקלין.
