שבט ראובן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שבט ראובן הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא כך על שם אבי השבט ראובן בן לאה אמנו ויעקב אבינו. ראובן היה בכור לבני יעקב ובכור השבטים.
על פי הפירוש, האבן שמייצגת אותו היא אבן האודם שאותה נשא אהרון הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו וה"אות" של שבט זה (כלומר הדגל שלו) היה ציור של דודאים על רקע אדום, סמלו של שבט זה.
שבט ראובן חנה במדבר בצמידות לשבט שמעון, בדרום מחנה ישראל. וכשם שחנייתם במדבר הייתה בדרום, כן הייתה נחלתם בארץ-ישראל: ראובן בדרום עבר הירדן ושמעון בדרום הארץ.
שבט ראובן היה אחד משניים וחצי השבטים אשר התיישבו בעבר הירדן המזרחי, מחוץ לארץ ישראל, במקום להתיישב בה.
ישנם המקשרים באופן סמלי בין שנים עשר השבטים לשנים עשר החודשים. כאשר הקישורים מתחילים לפי סדר האמהות החל מתשרי, ראובן מקושר לתשרי והסמליות היא בכך שראובן עשה תשובה על חטאו. כאשר מתחילים מניסן לפי סדר החניה במדבר, ראובן מקושר לתמוז חודש התחלת החורבן, המתאים לחוטא אשר סולק מהבכורה [1].
| שבטי ישראל |
|
ראובן | שמעון | לוי | יהודה | יששכר | זבולון | דן | נפתלי | גד | אשר | אפרים | מנשה | בנימין |
