שובר גלים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שובר גלים הינו מבנה, נייח או צף, המוצב בים ומיועד לרכך את אנרגית הגלים. בכך, יוצר שובר הגלים השקטה (רגיעה) של פני המים המצויים מעברו.
תוכן עניינים |
[עריכה] מבנה שובר הגלים
לרוב, בייחוד כאשר מדובר בשוברי גלים גדולים (לנמלים, מרינות וכיו"ב), שובר הגלים בנוי כמערום אבנים במבנה שכבתי מדורג. בבסיס שובר הגלים מונחים סלעים גדולים ("בולדרים") במשקלים גדולים של עד 20-30 טון. עם העלייה בגובה, יקטן גודלם של הסלעים המונחים. חשוב להדגיש כי שובר גלים מודרני מאפשר זרימה מוגבלת של מים מצד אחד למשנהו וזאת על פי הבנה שאילולא כך, עלולים כוחות יניקת המים, הנוצרים על ידי גלי הים, לפרק את סלעי הבניין של המבנה.
[עריכה] שכבת שריון
על גבי שובר הגלים מונחים אלמנטים בעלי גאומטריה מיוחדת הפונים לחזית הים ומקנים למערכת שריון. גלי הים המתנפצים על גבי שובר הגלים נתקלים בשכבת השריון ובכך מומרת אנרגית הגל לאנרגיות אחרות (קול, רסיס מים וכיו"ב). בעולם קיימות טכנולוגיות רבות לשכבת השריון הנ"ל. בין השיטות הבולטות בשנים האחרונות (החל מ-1950 ואילך) ניתן למצוא Antifer cubes, Dolos, Accrapods ושיטות נוספות.
[עריכה] היבטי סביבה בבניית שוברי גלים נייחים
עם העלייה במודעות הסביבתית בעולם, ישנם נסיונות להשתמש בשובר הגלים כאתר פסולת. היתרון הסביבתי בפיתוח הנ"ל הוא כפול: בראש ובראשונה נחסכת הפקה של משאבי טבע יקרים מהיבשה (מחצבות להפקת סלעי הענק) הפוגמים בנוף הסביבתי ובאיכות חיי התושבים. בנוסף, שובר גלים הבנוי כהלכה יכול להתקיים מספר רב של שנים (מונח הקרוי "קיים מבני גדול. ארוך טווח") ויכול להוות פתרון טוב לסילוק פסולת בניין, תעשיה וכיו"ב. ישנן מספר טכנולוגיות המייצרות את אלמנטי השריון באופן כזה שמשלב פסולת בניין כחומר מילוי עיקרי באלמנט המשריין.
לשוברי גלים יש השפעה על אופן זרימת החול. בים התיכון כיוון זרימת החול הוא נגד כיוון השעון, כלומר מדרום לצפון לאורך חופי ישראל. בניית שובר גלים ליד חופיה של ישראל מביאה להצטברות חול מדרום לשובר הגלים ולהעדר חול מצפון לו.
