שירת האזינו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שירת האזינו, היא קטע שירי המופיע בספר דברים, פרשת האזינו, פרק ל"ב. תוכן השיר עוסק בסקירת ההיסטוריה של עם ישראל, מנקודת מבטם של בני ישראל העומדים לפני הכניסה לארץ ישראל.
לפי המקרא, נאמרה השירה לבני ישראל באמצעות משה רבנו לפני מותו. אלוהים ציווה את משה לקרוא את השירה לעם כדי שתהיה עדות ואזהרה על העתיד לבוא עליהם אם יחטאו:
- "למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל, כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבתיו (...) ופנה אל אלהים אחרים ועבדום, ונאצוני, והפר את בריתי. והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תשכח מפי זרעו".
השירה פותחת בקריאת תוכחה לעם ישראל, על היותם "עם נבל ולא חכם" הגומלים רעה תחת הטובות שעשה עמהם אלוהים. מתואר כיצד הגן אלוהים על עם ישראל ושמר עליו במדבר, אולם עם ישראל חטא ועבד לאלילים. לכן אלוהים כעס, הסתיר את פניו מהעם ועקב כך באו עליו צרות רבות, כמעט עד השמדה פיזית. כדי למנוע את חילול שמו בגויים מושיע בסופו של דבר אלוהים את עם ישראל ונוקם בעמים שהרעו לו.
השירה בנויה שורות-שורות, וכל שורה מחולקת לשתי צלעיות שוות פחות או יותר, בכל צלעית כשלוש מילים. בספר התורה היא כתובה בתבנית הקרויה "אריח על גבי אריח", כלומר בשתי עמודות ארוכות לאורך הדף (זאת לעומת שירת הים הכתובה "אריח על גבי לבֵנה").
[עריכה] קישורים חיצוניים
- שירת האזינו - הטקסט המלא באתר "מכון ממרא"
