שמירת נגיעה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמירת נגיעה, מונח המתאר את האיסור הקיים בהלכה היהודית על מגע פיזי בין גבר (מגיל 9) ואישה (מגיל 3). בדרך כלל השימוש במונח נעשה כדי לתאר אדם ספציפי כ"שומר/ת נגיעה".
המושג התפתח בדורות האחרונים עם הופעתם של אנשים (בעיקר צעירים) דתיים שהכריזו בגלוי כי אינם מקפידים על איסור זה. יש לציין כי אין אף רב שהודיע כי אין צורך להקפיד על איסור זה.
ההלכה מבחינה בין שני סוגים של מגע-
1. מגע של חיבה- מגע בין בני זוג המבטא חיבה, משיכה מינית וכדומה.
2. מגע שאינו של חיבה- מגע הנדרש לצורך מסוים- רפואי, מעבר באוטובוס, עזרה לקום וכדומה.
מגע של חיבה אסור לחלוטין בין בני מין שונה שאינם נשואים. במגע "סתמי" נוטה ההלכה להחמיר במקום שניתן (עזרה לקום, הפניית תשומת לב, לחיצת יד) אך מתירה במקום שהדבר נדרש והכרחי. ההלכה אף מתייחסת בבוז לאדם שמחמיר על עצמו במקום שהדבר לא נדרש וקוראת לו "חסיד שוטה".[1]
[עריכה] ראו גם
[עריכה] הערות שוליים
- ^ המושג מוזכר בהקשר של אדם שעובר בנהר ורואה אישה טובעת אך מסרב להצילה מנימוק של שמירת נגיעה
הבהרה: ויקיפדיה אינה מקור לפסיקת הלכה.
