שפת גוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הבעה של שמחה בפני ילד

נערה מבוהלת

מחווה של השתקה, בציור של Claude Marie Dubufe

שפת גוף היא כינוי לאופן התקשורת בו משמשות הבעות פנים, תנועות גופניות שונות ותקשורת קולית לא-מילולית להבעה של מסרים.

בטבע משמשת שפת הגוף ככלי מרכזי ויחיד לתקשורת, באין תקשורת מילולית או תקשורת מלאכותית אחרת. קיימים דפוסי תקשורת כלליים ביותר המשותפים לרוב עולם החי (לדוגמה: מפגש-מבטים כביטוי לעימות), ושפת גוף ייחודית לקבוצות מסוימות (לדוגמה: הטלת צרכים כביטוי לקביעת טריטוריה בקרב יונקים גדולים) או לגזע מסוים בלבד (לדוגמה: הפרשת ריחות מגרים כשיטת חיזור).

[עריכה] שפת הגוף האנושית

למרות קיומה של מערכת תקשורת מילולית משמעותית ביותר, וקיום סימנים מלאכותיים אחרים (כדוגמת תמרורים), חלק משמעותי של התקשורת האנושית מבוסס על שפת הגוף. משקלה של תקשורת זו אינו מוסכם, אך אין חולק על כך כי קיים משקל כלשהו לתקשורת זו.

מקובל להאמין כי שפת הגוף משותפת לקבוצות גדולות של בני האדם, אף יותר מאשר מילים. קיימים דפוסי שפת-גוף כלל-אנושיים (לדוגמה: השפלת ראש כביטוי להצנעה), ודפוסים תרבותיים ייחודיים (לדוגמה: הצדעה).

כמו כן, ידוע כי שפת הגוף מתקיימת גם כאשר היא אינה מתפקדת כתקשורת, אם כי באופן בולט פחות. עובדה זו ניתן להסביר בכך ששפת גוף נועדה להחצין תהליכים נפשיים ולאו דווקא לתקשר. עם זאת, אדם המשתמש בשפת גוף מלאה ללא תקשורת עם אדם אחר, נחשב לחורג מההתנהגות הנורמלית, מלבד במקרים של מנהגים תרבותיים רשמיים (לדוגמה: מנהגי דת ומסורת).

שפת הגוף עשויה להיות עניין מודע ורצוני, תהליך אינסטינקטיבי, אך גלוי, או תהליך בלתי-מודע ולא רצוני שניתן להבחין בו אך ורק על-ידי מעקב מדויק ופרטני.

מקובל על רוב חוקרי שפת הגוף, כי דפוס תקשורת זה רלוונטי ביותר גם אם הוא קיים אך ורק במישורים בלתי-מודעיים. על פי תאוריה זו, שפת הגוף הינה חלק בלתי נפרד מהתקשורת האנושית, ומתרחשת באופן קבוע לאורך כל מפגש אנושי.

שפת הגוף עשוייה לבטא מסר מסוים, לרוב כתחליף למסר מילולי. הדוגמה הבולטת ביותר למסר שכזה הינן התנועות המציינות "לא" (בעולם המערבי - תנועת ימין-שמאל עם הצוואר או תנועת מטוטלת הפוכה עם האצבע המורה או עם הזרוע) ו"כן" (תנועה מעלה-מטה עם הצוואר). דפוס תקשורת זה הינו מודע ורצוני באופן יחסי, ומהווה סימן תקשורתי מוסכם על משקל התקשורת המילולית.

מושא אחר לשפת גוף הינו החצנה של מצבי רוח, כדוגמת החצנת לחץ על-ידי דפיקות מהירות עם הרגל או היד על משטח, או על-ידי פכירת אצבעות או כסיסת ציפורניים. צורת הבעה זו אינה רצונית לרוב, ורק במקרים נדירים מכוונת. כמו כן, ניתן לרוב להבחין בקלות בשפת גוף שכזו, אך נדרשת תשומת לב לעניין.

תופעות אחרות הניתנות לביטוי על-ידי שפת גוף, הינן תכונות אופי שונות. כדוגמה לכך ניתן לציין הליכה מהירה וקצובה כביטוי לנחישות, מבט לא-ממוקד כביטוי לפיזור-דעת ועוד. נהוג להאמין כי צורת הבעה היא ברובה לא מודעת ולא רצונית.

[עריכה] שימוש מלאכותי

תחום מסוים של העיסוק בשפת הגוף הינו הנסיון לרתום שפה זו לשימוש האדם. שימוש שכזה עשוי להיות שיפור יכולת קריאת שפת הגוף, על-ידי חידוד תשומת הלב לתהליכים אלו, ועל-ידי למידה של צורות הביטוי השונות. שימוש נוסף נעשה בהתאמה מכוונת של שפת הגוף למצב הרצוי.

שימושים אלו הינם חלקם של רוב בני האדם, ולא בממדים מצומצמים (לדוגמה: אימוץ מכוון של יכולת להישיר מבט בשיחה). ישנם בני אדם אשר עוסקים בשיפור יכולות אלו באופן רחב יותר, הן מתוך שאיפה לשפר את יכולות התקשורת הכלליות שלהם, והן על-מנת לקיים מניפולציה לצורך מסוים.

מניפולציה בשימוש בשפת גוף קיימת הן באופן טבעי והן באופן נרכש. מניפולציה שכזו עשוייה לחזק יכולות שכנוע, להקרין כריזמה עודפת, לרגש במכוון ועוד. המשותף לצורות מניפולציה אלו הינו שנעשה בהן שימוש רצוני מכוון בשפת הגוף, על מנת להשפיע על תהליכי המחשבה של הנמען באופן לא-מודע ורצוני,לרוב על-מנת להסיטו מאופן חשיבה רציונלי.

שיטות מניפולציה משרתות באופנים רבים, בתחומים שונים, שהעיקריים בהם הינם:

שימוש במסגרת מערכות יחסים אינטימיות, לרוב על מנת לזכות באהדה, או כמאמץ שיכנוע. דוגמה בולטת לשימוש כזה הינה השימוש בבכי מכוון, אשר משמש כמושא ידוע להומור על מערכות יחסים זוגיות.

שימוש במסגרת נסיון השפעה על אדם שאינו במערכת יחסים אינטימית, על מנת לשכנעו לקדם אינטרס חברתי מסוים של בעל המניפולציה, באופן שאינו נגזר מהחשיבה הרציונלית. הדוגמה הבולטת למניפולציה שכזו הינה שימוש בשפת גוף על מנת להשפיע על לקוח לשלם עבור מוצר כלשהו, והשימוש על-מנת לעורר רגשי חמלה, שיובילו לתרומה פילנטרופית מסוימת.

שימוש בשפת גוף במסגרת רטוריקה מול קהל, בידי מרצים, קריינים, מנחי-אירועים ובעלי מקצוע אחרים המופיעים מול קהל. השימוש העיקרי במקרה זה נועד להגביר את העניין והקשב של הקהל, אך מקובלים גם שימושים שמטרתם לעורר רגשות מסוימים. שימוש ידוע שכזה נעשה על-ידי נואמים פוליטיים שונים, העושים שימוש בשפת גוף על-מנת להטמיע את רעיונותיהם בקהל.

שימוש בשפת גוף במסגרת פרסום, אשר נועד ליצור זהות רגשית של קהל הפרסום עם מוטיב מסוים. דוגמה בולטת לשימוש כזה הינה שפת-גוף מינית באופן מכוון, על מנת ליצור משמעות מינית בלתי-מודעת למוצר הנמכר.

שימוש כחלק ממשחק, במסגרת של מופע כלשהו, על מנת לחקות באופן מדויק את התנהגות הדמות המגולמת.

בצילום, שפת הגוף יכולה להיות אמצעי חשוב להעברת רגשות, אופי או מצב נפשי של המצולמים.

יש להתייחס אל שפת הגוף בשני ממדים: האחד, כאשר האדם הנצפה נמצא בתחום הפרטי - אישי, כלומר הוא לא נמצא באינטרקציה עם משתתף אחר, והמימד השני, שבו הוא חלק מקבוצה של אנשים (לצורך העניין 2 אנשים ויותר).