תועלתנות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תועלתנות (באנגלית Utilitarianism) היא תורה שפותחה במאה השמונה עשרה על ידי ג'רמי בנתם ואחרים. ביסוד התורה הטענה שכאב ועונג הם המוחלטים היחידים וכי יש לחתור למצב של עונג מרבי וסבל מזערי. יש תועלתנים הגורסים כי על האדם הפרטי לכוון את התנהגותו כדי לחוות עונג ולהימנע מכאב, אחרים ניסחו תאוריה תועלתנית בה החתירה לעונג וההימנעות מכאב היא עבור רוב בני האדם ומטרה זו צריכה לכוון את ההתנהגות האנושית.
כתאוריה מוסרית, התועלתנות היא רווחתנית בכך שהיא טוענת שהטוב הוא מה שמניב את התועלת הרבה ביותר, כאשר תועלת מוגדרת כעונג, העדפה וסיפוק או ביחס לרשימה אובייקטיבית של ערכים.
כתאוריה של זכויות התועלתנות היא תוצאתנית (consequentialist), טלאולוגית, בכך שהיא טוענת כי הפעולה הנכונה היא זו המניבה את התועלת נטו המרבית.
התאוריה פותחה ושונתה על ידי תלמידו של בנתם, ג'ון סטיוארט מיל, בספריו "התועלתיות" ו"על החירות". מיל החליף את ההנאה של בנתם באושר אותו הוא נטה לפרש בדרך-כלל כהנאה אך כלל בתוכו גם "הנאות רוחניות" ואחרות.
כיום הפילוסוף בן-זמננו הידוע ביותר הדוגל בוריאציה כזו או אחרת של התועלתנות הוא פיטר סינגר, ועודנה אחת התאוריות המוסריות החשובות ביותר מבחינת נפח הדיון הפילוסופי-אקדמי בהן.
זוהי התורה המערבית הפופולרית ביותר בתחומי הביואתיקה.
על פניו היא התורה המוסרית הכי פשוטה. עוד אין לה עומק היסטורי רב.
משפטים מנחים לפי ג'רמי בנתם, מאבות התועלתנות: "יש לבחור במעשה אשר יביא למידה הרבה יותר של אושר (ומניעת סבל), מעשה הוא נכון אם תוצאותיו הינן לא פחות טובות מאלו של האלטרנטיבות." זהו משפט של צידוק. לפי התועלתנות, עבור כל אחת מהשאלות המוסריות שאנו מעלים יש לבחון דבר אחד- מה התועלת (utility) שלו.
התועלתנות לפי Hutcheson:
“The greatest happiness to the greatest number”
כמה שיותר אושר לכמה שיותר כאלה שיכולים להיות גם לא מאושרים (לאו דווקא בני אדם).
מאפייני התועלתנות
1. תורה תוצאתנית (Consequentialist). אין שום עניין במניע. זה לא משנה אם משהו התכוון לטוב או לרע. למניע יש רק תפקיד אינסטרומנטאלי. לכוונה אין תפקיד בפני עצמה, חשובה רק התוצאה אליה היא הביאה, התוצאה היא זו שתקבע את הנכונות המוסרית של המעשה.
2. מטרת התועלתנות לעשות יותר טוב, יותר אושר (Welfarist). (דוגמה מעשית: לגראנד קניון אין שום משמעות וחשיבות בעיני התועלתנות, אך אם השחתתו תגרום עוגמת נפש לאנשים רבים אז יש לשמור עליו).
3. אגרגטיבית (Aggregative). ניתן לסכום את האושר מול הסבל הנגרם בפעולה כלשהי ומכך להחליט מה נכון. ניתן לעשות אגרגציה, כלומר לנסות ולהעריך איזה כיוון פעולה יוביל לאושר הרב ביותר.
4. לתועלתנות יש מטרה להרבות כמה שיותר אושר (Maximizing).
5. בלתי אישית (Impersonal). התועלתנות מדברת על אושרו של כל מי שמסוגל להיות מאושר באופן שווה.
6. אלגוריתמית, מתמטית (Algorithmic). זו אחת הסיבות שהיא נעשתה פופולרית במאה ה-19, מאז עלייתם של מדעי הטבע. אוהבים לכמת ולחשב דברים בעולם כיום.
חלק ממאפיינים אלו נכונים אולי עבור תורות מוסריות אחרות. בכל שיטה אתית יש מטרה בסופו של דבר להביא לאושר, או לפחות שלא לגרום לסבל רב, היוצא דופן בתועלתנות שזה כל מה שמעניין אותה; הגברת האושר בצורה הכי פשטנית, מתמטית וללא פניות. על כן התועלתנות היא יומרנית.
הנסיבות ההיסטוריות של התועלתנות
התועלתנות קמה בנסיבות של מדיניות ציבורית, באנגליה בעיקר.
דוגמה מעשית: כאשר יש לבחור בין השקעת אלף פאונד בביוב של שכונת עוני, או בשיפור של החקלאות. קיימת נטייה אינטואיטיבית לחשיבה תועלתנית, וזאת מכיוון ששתי המטרות חשובות ובלתי אישיות מטבען. אך ליישם את התועלתנות בחיינו האישיים זה פחות אינטואיטיבי, כמו שאנחנו לא נוותר על ארוחת צהריים ואת הכסף שחסכנו נתרום לילדי אפריקה הרעבים.
ברמת החלטות גדולות וציבוריות יותר קל לקבל את התורה התועלתנית.
חשיבה אלגוריתמית
מתקשר לפילוסופיה של המדע.
אלגוריתם- בלתי אישי ובעל ערך נייטרלי ולא מוסרי.
ניתן לפשט את החשיבה האלגוריתמית לצעדים פשוטים, שהם ברורים ומוגדרים, ושחזרה עליהם תניב תוצאות זהות.
Consequently generates guaranteed and reproducible results.
התועלתנים האורתודוכסיים חושבים כי צריך אלגוריתמים להבנת מצבים מוסריים. ממש כמו תוכנת מחשב אליה מזינים את כל הנתונים בשקיפות מלאה, ומתקבל פלט החלטי ובהיר.
תועלתן איננו מתרגש מכל הערכים הקלאסיים, כגון אמת, נאמנות, קיום הבטחות, חיי אדם וכד'. כל אלו הם רלוונטיים לשאלה של אושר, ואם מניעת כל אחד מן הערכים הנ"ל יעלה את האושר הכללי אז זה לגיטימי ונכון לעשות כך.
הערכים הנכנסים לתוך התחשיב הכללי תלויים בתפיסה של האושר. דוגמה מעשית: אני יכול לבגוד באשתי בלי שהיא תדע ולהיות מאושר מהבגידה, אך אני יכול להישאר נאמן לה, והסיפוק שאני אחוש מעצם כך שלא בגדתי גם הוא גדול. על מנת להעלות את האושר הכללי- לבגוד או לא? האם הסיפוק מהיותי נאמן נכנס לחישוב האושר?
לכן, יש להכניס למשוואה את כל מי שרלוונטי, וכל אלמנט שנראה לנו, באופן אינטואיטיבי כרגע, כמעלה או מוריד את האושר. (לפיכך הצייר פול גוגן פעל נכונה לפי התועלתנות, בכך שנטש את אשתו וילדיו על מנת להפוך לאמן מפורסם; אומנם הוא פגע במשפחתו המצומצמת, אך אושרו הפרטי ואושרם של כל האנשים הנהנים מאומנותו עלה).
"If men would in the same method and with the same indifference search after moral as they do mathematical truths, they would find them to have a stronger connection one with another and a more necessary consequence from our clear and distinct ideas, and to come nearer perfect demonstration than is commonly imagined."
כאשר אין מעורבות אישית, השאיפה התועלתנית היא כמו המהפכה המדעית והטכנולוגית, גם המוסר זה משהו שיש למצוא את הטכנולוגיה הנכונה שלו; זה האתוס שמאחורי התועלתנות.
הטיעון התועלתני למרכיביו:
1. המטרה (מהו אושר, ואושר של מי נחשב).
2. הטיעון המוסרי – מה מגדיר מעשה לנכון או לא נכון (תאוריה של צידוק)- בתועלתנות זה פשוט למדי, המעשה הנכון הוא זה שיביא לכמה שיותר אושר.
3. האמצעי (כיצד נפעל, כיצד נדע מה לעשות) (תאוריה של שיקול דעת מוסרי)- איך נדע מה מביא יותר אושר; בתועלתנות יש רעיונות טובים וברורים אך בלתי ישימים במקרים רבים, אין לנו מחשב-על שכזה, אין לנו את כל האמצעים האלגוריתמים.
4. יחסי הגומלין בין הפסיכולוגיה המוסרית לתועלתנות (למה לי להיות תועלתן, שיהיה לי אכפת מאושרם של אחרים) לקדם את האושר הכללי תוך הימנעות מהעדפת האושר האישי שלי במידת הצורך. פעולה לא הגיונית לאדם הפרטי.
תועלתנות היא תורה מוסרית רזה! זהו קסמה אך גם המכשול בה, היא נותנת נוסחה מאוד מצומצמת ופשוטה.
