תנועת מחאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

תנועת מחאה היא קבוצה של אנשים שהתאגדו במטרה להשמיע את קולם בפומבי כנגד תופעה חברתית-פוליטית כלשהי. תנועת מחאה יכולה להיות מורכבת משני אנשים או יותר.

תוכן עניינים

1 גבולות המחאה
2 צורות מחאה
3 ראו גם
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] גבולות המחאה

המשפט במדינה דמוקרטית מכיר בזכותו היסודית של אזרח למחות נגד פעולות השלטון, וזכות זו מעוגנת בחוק תחת שתי חירויות יסוד: חופש הביטוי וחופש ההפגנה. המגבלות העיקריות על חירות המחאה בישראל נקבעו בחוק העונשין, התשל"ז-1977, והבולטות שבהן הן פגיעה בגופו של אדם, איסור המרדה והסתה, התקהלות אסורה והיזק לרכוש ציבורי או פרטי.

מגבלה עיקרית נוספת נקבעה בפקודת המשטרה, המחייבת קבלת רשיון להפגין במקרים מוגדרים.

מגבלות אחרות נקבעו בחוקים נוספים, דוגמת פקודת הנזיקין, הקובעת איסור מטרד ליחיד והסגת גבול היחיד. הגבלה מיוחדת חלה על חירות ההפגנה במשכן הכנסת וברחבת הכנסת.

[עריכה] צורות מחאה

צורות המחאה יכולות להיות שונות ומגוונות, חוקיות או בלתי חוקיות. צורות המחאה הבולטות ביותר והמוכרות כחוקיות במדינות המערב הן חלוקת מנשרים, הפגנה, תהלוכה, משמרת מחאה, שביתה, פרסום מחאה כתובה באמצעי התקשורת, ניהול ויכוח ציבורי, החתמת אזרחים על עצומה ועוד. לעומת צורות מחאה אלה מוכרות בעולם גם צורות מחאה אחרות, הכרוכות על-פי רוב בהפרת חוק, ובהן החרמת השלטון, המתבטאת בסירוב לקבל שירותים ממלכתיים, סירוב לשרת בצבא, סירוב לשלם מסים וסירוב להופיע לדין בבתי-המשפט – וגם בפעולות כמו חסימה של כבישים ראשיים, הבערת צמיגים ועוד.