תסמונת מחנות הריכוז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תסמונת מחנות הריכוז (K.Z. syndrome) הינה תסמונת שלוקים בה חלקם או רובם של ניצולי השואה. אף שהיא נחשבת לתסמונת בתר חבלתית, היא מיוחדת ושונה מכל תסמונת בתר חבלתית אחרת.
תוכן עניינים |
[עריכה] איפיוני הסבל
השואה הינה אחת מהטראומות הנוראות ביותר שיכול לחוות האדם. ניצוליה סבלו באופנים רבים ושונים.
- גופנית: חשיפה לרעב וצמא, קור, חבלות, מחלות שונות, ניצול מיני, התעללויות ועינויים.
- נפשית: השפלה ודה-הומניזציה, רדיפה בידי בני אדם אחרים, חשיפה לפחד וחיים בסכנה מתמדת על גבול המוות. פירוק של משפחות, נוכחות בהמתתם של קרובים ובזוועות שונות, וחוסר ידיעה על מצב קרובים.
- רוחנית: חוסר הבנה של המצב שנקלעו לתוכו ואי יכולת לתת לו פשר, התמוטטות האמונה באל שזנח את מאמיניו, פעילות השרדותית שלא לפי אמות המידה המוסריות של הניצולים, כמו למשל נטישת קרובים לגורלם.
ניצולי השואה מתאפיינים בזעזוע רוחני גדול שעברו, בתחושה שהיו בפלנטה אחרת שאין באפשרותם לשתף אחרים בכך, וגם בכך, שלא הצליחו לעבד תהליכי אבלות על יקיריהם שנרצחו, מכיוון שהיו עסוקים באותו זמן בהשרדות, או מכיוון שלא ידעו שקרוביהם נרצחו.
תקופה נוראה זו חרתה באנשים צלקות גופניות, נפשיות ורוחניות.
[עריכה] סימפטומים עיקריים
- סף חרדה ורגזנות נמוך.
- נטייה לדיכאון ולפאסיביות.
- קהות רגשית וקשיי ריכוז.
- נדודי שינה וסיוטי לילה מתמשכים ורציפים.
- רגשי אשמה ובושה חזקים.
- חשדנות וחוסר אמון בבני אדם.
- תחושת זרות לחברה שלא חוותה והייתה שם.
- חוסר יכולת להגיע לסיפוק והנאה מהחיים.
- גישה פסימית ומיואשת לחיים.
- קידוש הסבל כהנצחת הקרובים שנרצחו. רצון להיות "מצבה חיה".
- מחלות פסיכוסומטיות.
מספר האנשים הגדול שסבלו מתסמונת זו במדינת ישראל ולא זכו לטיפול פסיכולוגי ולהתייחסות הוא גבוה, ויש לו סיבות רבות.
בין החוקרים המפורסמים שחקרו תסמונת זו היו ברונו בטלהיים, הוגן קוגון ואנה פאוולצ'ינסקה.
[עריכה] בני הדור השני
מקובל היום לחשוב שניצולי הדור הראשון העבירו חלק מהתסמונת לבני הדור השני. בעיקר מקובל לדבר על עומס ציפיות עצום שהועבר לילדים, שישלימו את החסר ויהוו מקור לניחומים, שגורם לילדים להתנות את קיומם בעשיה גדולה ומשמעותית, על חוסר גמישות בחינוך הילדים שלא מאפשר להם לבטא את אישיותם, על דאגנות יתר ופחד מפני כשלון, על חוסר אמון כללי בבני אדם, ועל תלות יתר או ריחוק יתר מההורים הסובלים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- פרקים נבחרים בפסיכיאטריה בהוצאת פפירוס, פרופ' מיכה נוימן, עמ' 267-273
