משתמש:A2D/מערת טבון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מערת טבון מבט כללי

מערת טבון (מערת תנור) אחת משלֹש מערות נמצאות באזור נחל מערות שבשפולי רכס הרי כרמל. מערת טבון היא אחת היחידות בעולם שיש בהן רצף התיישבות, שהחל לפני מילון שנים ונמשך עד לפני כ40,000 שנים. הבולט בשרידים שנמצאו מתקופות ההתיישבות השונות הוא קבר בין 130,000 שנים, של אישה ניאנדרתלית, כבת 35 במותה. זהו הקבר ה הומינידי הקדום ביותר שנמצא עד ימינו אלו. להלן פירוט המתיישבים לאורך הזמן:

בתקופת האבן הקדומה
- ראשונים התיישבו בני התרבות האשלית מ 1,000,000 עד 400,000 לפנה"ס.
- אחריהם התיישבו בני התרבות ההיברודית מ 400,000 עד 200,000 לפנה"ס.
בתקופת האבן התיכונה
- אחרונים התיישבו בני התרבות המוסטרית מ 200,000 עד 40,000 לפנה"ס.

מערת טבון היא מערה קרסטית (Karst = המסה של אבן-גיר וסלע-גיר ע"י מים) המורכבת משלושה חדרים, החיצוני (בצפון), המרכזי והפנימי (בדרום). ברצפתו של כל חדר נמצא בולען. תקרת המערה, החיצונית והמרכזית התמוטטה במהלך השנים (130,000 - 150,000 שנים) ובתקרת החדר הפנימי נוצרה ארובה גדולה, שקוטרה כ-8 מטרים.

[עריכה] תולדות החפירה

שכבות היסטורית במערת טבון

בחפירות שנערכו במערת טבון נתגלו בעומק כ25 מטרים, שכבות ארכאולוגיות רבות זו על גבי זו, שבהן עדיות למיליון שנים של נוכחות אנושית. השכבות הראשנות בהן נמצאו עדיות אנושיות הן מתקופת האבן הקדומה, שבה קרקעית המערה הייתה חול שהגיע מן הים. חול זה נערם לאורך השנים על השרידים האנושייים, עד לפני כ130,000 שנים, ולאחריהן החלה הצטברות קרקע מסוג טרה רוזה (terra rosa), האופיינית לרכס הרי הכרמל. בתקופה זו נוצרה הארובה בחדר הפנימי, דרכה חדרו הגשמים אל קרקע המערה וגרמו לה להערם על שכבות חול הים. יש לציין, כי קצב חדירת החול היה איטי הרבה יותר מקצב שקיעת הטרה רוזה, ובכל זאת, שכבת החול מהווה שני שליש מן השכבות הארכאלוגיות שבמערה.

החפירה הראשונה נערכה בשנים 1929- 1934, בראשות פרופ' דוריטי גרוד מאנגליה. לדעת פורפ' רונן חפירות אלו חשפו לעיני העולם אוצרות תרבות כבירים, שערכם וחשיבותם בתולדות האדם הקדמון לא יסלוא בפז. בשנים 1967 - 1971 המשיך פרופ' ארתור גלינק את החפירות ומשנת 1975 חפר במקום פרופ אברהם רונן מאוניברסיטת חיפה.

[עריכה] תולדות החפירה

שכבות היסטורית במערת טבון

במערת הטבון נמצא רצף ארוך מאד של שכבות ארכיאולוגיות בעומק של כ-25 מטרים, אשר מכיל כמיליון שנים של נוכחות אנושית. השכבות הראשונות המכילות נוכחות אנושית החלו נבנות בתקופת האבן הקדומה, זמן בו קרקעית המערה הייתה חולית. חול הים הגיע למערה מן הים. וכך לאורך השנים נערם, על השאריות האנושיות, חול ים.

לפני כ-130,000 שנה החלה הצטברות של קרקע מסוג טרה רוזה (terra rosa), סוג הקרקע הטיפוסית להר הכרמל. בתקופה זו נוצרה ארובה בחדר הפנימי, דרכה חדרו הגשמים אל הקרקע של המערה. הקרקע נערמה מעל החול במערה, כך שכיום, מילוי החול תופס את שני השלישים התחתונים בשכבות המערה, ואילו הקרקע האדומה תופסת את השליש העליון. חשוב לציין כי קצב חדירת החול היה נמוך בהרבה מקצב שקיעת הקרקע.

החפירה הראשונה במערת טבון החלה בראשות פרופ' דורותי גרוד אנגליה בשנים 1934-1929. כפי שכתב פרופ' אברהם רונן על החפירות בנחל טבון (באתר חופש), חפירות אלה הביאו לידיעת העולם אודות אוצרות התרבות הכבירים הטמונים במערות הכרמל, ואת חשיבותן של מערות אלה לתולדות האדם הקדמון.

אחרי פרופ' גרוד חפר במערת טבון פרופ' ארתור ג'לינק מארה"ב (1971-1967) ומשנת 1975, נערכות במערה חפירות בראשות פרופ' אברהם רונן מאוניברסיטת חיפה.

[עריכה] ממצאים עיקריים

ממצאים מתקופת האבן הקדומה במערה מקורם מהתרבות האשלית. הכלי הטיפוסי ביותר של תרבות זו הוא אבן-יד (ראה איור מימין). אבן יד הינה כלי גדול וכבד יחסית, אשר סותת על שתי פניו. ייצור אבן-יד דרש לא רק מיומנות, אלא גם השקעה ניכרת בזמן ובעבודה.

אבן יד- מערת טבון

נוסף לאבני היד נמצאו כלי קיצוץ וכלי נתזים מגוונים, בעיקר מקרצפים מסוגים שונים, אותם יצרו ככל הנראה הומינידים מהתרבות האשלית. הכנת הכלים נעשתה ע"י ייצור נתזים בטכנולוגיה הנקראת לוולואה. שיטה זו מאפשרת לייצר ולתכנן את צרות הנתז מראש. עבודה בשיטה זו מצריכה אינטליגנציה גבוהה, כמו גם הכרה טובה של מבנה האבנים.

נתז עבה-מערת טבון

למחייתם צדו האשלים חיות גדולות כגון: פיל, קרנף, סוס יאור, חזיר ומיני אילים. עובדה זו נלמדה משרידי עצמותיהם שנותרו במערה. מגוון חיות זה מעיד שהאשלים היו ציידים מעולים. האשלים צרכו ללא ספק גם מזון צמחי, אולם סוגי הצמחים שנאכלו אינם ידועים, שכן לא נמצאו בטבון שרידי צמחים.

אחריהם התיישבו במערה בני התרבות ההיברודית או בשם אחר התרבות המוע'ארית. גם הומינידים אלו יצרו אבני-יד, כמו קודמיהם האשלים. אולם כלי הנתזים של ההיברודים שונים בתכלית השינוי מן הכלים האשלים, הן בטכניקה של עשייתם והן בצורותיהם. מבחינה טכנית, היברודים לא השתמשו בטכניקת לוולואה ובניגוד לקודמיהם, הם העדיפו נתזים עבים במיוחד(ראה איור משמאל). היברודים העדיפו מקרצפים רוחביים ונטויים, הקרויים "מקרצפים יברודים".

ממצאים מתקופת האבן התיכונה במערה מגיעים מן התרבות המוסטרית. המערה שימשה כאתר בסיס לחבורה בת 25-50 הומינידים מן התרבות המוסטרית, עד למעבר לבנייה וחקלאות.

בתרבות זו נעלמו אבני היד, דבר המעיד על מהפכה בשימוש בכלי אבן. הממצאים במערה, בתקופה זו, הם מעשה ידי האדם הניאנדרתלי. כלי האבן סותתו בעזרת "טכניקת לוולואה". זהו כאמור סיתות מכוון, שיטתי ומסודר, המעיד על כושר תכנון ויכולת ביצוע.

בתקופה זו מחייתם של המוסטרים התבססה בעיקר על ציד צבאים ואיילים. המזון הצמחי היה מגוון, על פי השרידים שהשתמרו, וכלל פירות, אגוזים, גרעינים ושורשים. היחס בין בשר לצמחים בהרכב המזון המוסטרי אינו ידוע עדיין.

[עריכה] קבורה אנושית ראשונה

גולגות אישה- קבורה ראשונה

מנהג הקבורה החל בתקופת האבן התיכונה לפני כ-130,000 שנים. הקבורה הקדומה ביותר הידועה כיום בעולם התגלתה במערת טבון. במערה נמצא קבר של אשה ניאנדרתלית שהייתה כבת 35 במותה. הקבורה נמצאה בחפירתה של פרופ' גרוד, בצד הימני, במחצית הגובה של החפירה. השלד נמצא במוזיאון הבריטי בלונדון.

בתקופת האבן התיכונה התקיימו שני סוגים של הומינידים במקביל האדם הניאנדרטלי והומו ספיינס. מנהג קבורת המת משותף לשני הטיפוסים הללו. קבורה היא בראש ובראשונה כיבוד המת בכך שהיא שומרת על שלמות הגופה מפני חיות. פרופ' אברהם רונן טוען כי קבורה מעידה גם על אמונה בקיום כלשהו לאחר המוות, מכיוון שלפעמים הונחו בקבר חפצים שונים לשימושו של הנפטר בעתיד. מכיוון שאמונה זו היא דתית במהותה, ניתן לומר שהופעת הקבורה מציינת את ראשיתה של האמונה הדתית בקרב בני האדם.

[עריכה] מבנה גיאולוגי

אזור נחל המערות, ליד מערות האדם הקדמון, הוא למעשה שונית מאובנת. מול מערת טבון ישנו מצוק האצבע, שהינו חלק מגלעין שונית מאובנת.השונית של נחל מערות היא למעשה תוצר של הים לפני כמאה מליון שנה (אלביאן - קנומן תחתון) כשגלעינה מורכב מרודיסטים - צדפות דמויות חרוט בעלות מכסה קטן, גובהן 10-30 ס"מ. צדפות אלה גדלות בצפיפות רבה וכך מתגברות על מפץ הגלים. בשמורה ניתן להבחין ברודיסטים מאובנים שלמים להפליא.היופי בשונית זו היא בכך שבשמורת נחל מערות מתגלה לעינינו שונית מאובנת שלמה וחשופה. ישנן שוניות נוספות באזורים שונים בארץ, אולם צריך לקדוח על מנת לראות אותן.