אגס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אגס | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צמחים |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ורדנאים |
| משפחה: | ורדיים |
| סוג: | אגס |
| שם מדעי | |
 Pyrus |
|
אגס הוא עץ פרי נשיר (25 מינים) ממשפחת הוורדיים.
לאגס זנים רבים, מינים, צבעים, צורות, איכויות ומזיקים... לא מעטים, ולמרות זאת- נחשב האגס כאחד הפירות הנמכרים והטעימים.
מוצאו של האגס מצפון פרס וקווקז- אך למרות זאת גידולו רב מאוד בארץ. עונת פריחתו היא האביב- בה פורח פרח צחור בעל ריח מתקתק. מועדי הבשלת הפרי- מן הקיץ עד הסתיו המאוחר. פרחי האגס שלא אובקו אינם מניבים פירות. המאביקים הם חרקים אוספי אבקה וצוף, לרוב דבורים, הנמשכות לצבעם הבוהק של הפרחים ולריחם.
פרי האגס- דמוי תפוח והוא מכונה פרי מדומה מכוון שתחתית הפרח הופכת עסיסית ביותר עם הבשלת הפרי. המין הנפוץ הגדל במטעים הוא אגס תרבותי ולו כ- 5,000 זנים. זהו עץ פרי גבוה ורחב נוף. זני האגס המרובים שונים זה מזה בתכונות רבות, שהעיקריות בהן הן: גודל הפרי וצורתו, טיב הציפה- יבשה או עסיסית, רכה או קשה, כמות הסוכר וכמות המינרלים והוויטמינים.
למרות זניו הרבים של האגס, גדל בארצנו זן עיקרי אחד הנקרא ספדונה, ממוצא איטלקי. פריו בגודל בינוני, ירקרק, בעל ציפה דקה ועסיסית, מתמוססת ובעלת טעם טוב. הקטיף- מאמצע יולי עד ראשית אוגוסט. כושר השתמרותו טוב (באווירה מבוקרת אפשר לאחסנו אפילו עד אפריל).
כמו לכל צומח, גם לאגס מזיקים עיקריים: סס הנמר, כנימת הפרלטוריה, פילוקסרת האגס, עש התפוח זבוב הפירות, גרב ובקטריה. בשנים האחרונות (מסוף שנות ה- 90) תוקפת בקטריה זו עוד ועוד מטעים.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אגס |
קטגוריות: קצרמר בוטניקה | עצים | פירות | ורדיים
