עץ (צמח)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עץ הוא כינוי כולל לצמח רב-שנתי בעל גזע בודד אשר ממנו צומחים ענפים מכוסי עלים.
תוכן עניינים |
[עריכה] תיאור כללי
עצים נבדלים משיחים במספר הגזעים (לשיחים יש מספר גזעים קטנים הצומחים מהאדמה ומשתלבים זה בזה) ומצמחים מטפסים בכך שהם אינם זקוקים לתמיכה של מבנה מלאכותי (קיר, למשל) או של עץ בכדי לצמוח בצורה מאונכת. שני מאפיינים חשובים של העצים הם העלווה (מכלול הענפים והעלים), אשר לעולם אינה צומחת בסמוך לקרקע, אלא מתחילה לצמוח בגובה מסוים (דבר המותיר מקטע של גזע חשוף מהקרקע ועד לעלווה), והחומר העיקרי המרכיב את הגזע והענפים: העץ, אשר קרוי על שם הצמח עצמו (ברוב השפות קיימות מילים נפרדות לציון הצמח והחומר; באנגלית, למשל, Tree משמש לציון הצמח ו-Wood - לציון החומר).
מבחינה היסטולוגית נחשב החומר עץ לסוג של עצה שניונית. עצה היא אחת משתי הרקמות העיקריות המשמשות להעברת חומרים בצמחים וסקולריים: השיפה מעבירה חומרי מזון אורגניים - ובעיקר סוכרוז - לכל חלקי הצמח שאינם ירוקים ולפיכך אינם פוטוסינתטיים (מקור הסוכרוז בתאים הפוטוסינתטיים, בהם הוא נוצר ממים ומפחמן דו-חמצני בתהליך הקרוי מעגל קלווין). העצה מעבירה בעיקר מים, מלחים ומינרלים, והיא מורכבת ברובה מתאים מתים - בניגוד לשיפה. עצה שניונית היא עצה דחוסה שהתפתחה במשך שנים. הצורה הנפוצה ביותר של עצה שניונית היא חומר העץ, כאמור המרכיב העיקרי של גזע וענפי צמח העץ.
החומר עץ מורכב מכמה תרכובות בסיסיות:
- תאית: 40 עד 50%; רב-סוכר פולימרי המורכב מיחידות של גלוקוז. הודות לתאית, המרכיבה את דופן התא של רוב תאי הצמחים, נחשב הגלוקוז לתרכובת האורגנית השכיחה ביותר על פני כדור הארץ.
- ליגנין: 20 עד 30%; פולימר המורכב מיחידות של פנילפרופאן (תרכובת ארומטית בעלת טבעת בנזן ומספר קבוצות הידרוקסיל) והממלא בדופן תא הצמח את החללים שבין מולקולות התאית. ליגנין מסונתז בתא מחומצת האמינו פנילאלנין.
- המיצלולוז: 20 עד 30%; רב-סוכר פולימרי המורכב מיחידות של חד-סוכרים שונים, כגון גלוקוז, גלקטוז ומנוז.
- חומרים אחרים: 1 עד 15%; שומנים, חלבונים, עמילן, פנולים, שעוות, פקטין, שרף.
בעבר היה גובהו של צמח תנאי נוסף להגדרתו כעץ, אולם במרוצת השנים הינדס האדם עצים ננסיים - עצי בונסאי - אשר נחשבים כעצים לכל דבר.
[עריכה] צמחים עציים
עצים מופיעים באלפי משפחות שונות של צמחים. קיימים חמישה סוגים ראשיים של צמחים עציים; שניים מהם נחשבים לעצים אמיתיים: עצי המחט והעצים רחבי-העלים. גזעם וענפיהם של העצים המשתייכים לשני סוגים אלו עשויים עץ. עץ כחומר גלם המופק מעצים רחבי-עלים מכונה באופן מסורתי עץ קשה, ואילו העץ של המחטניים מכונה עץ רך. לחלוקה זו קשר רופף בלבד לקושיו האמיתי של העץ; עץ האורן, למשל, המחטנאי הידוע ביותר, קשה בהרבה מרוב העצים רחבי-עלים.
הצמחים בשלוש הקבוצות הנותרות נחשבים לצמחים דמויי-עץ; אלו הם עצי השרך, הדקלאים והציקסינים (אשר רבים טועים וחושבים שהם דקלים). בשלוש קבוצות אלו אין התעבות שנתית של הגזע, ולפיכך קוטרו שווה במידה זו או אחרת לכל אורכו. ניתן לראות זאת בצורה טובה בדקל, אשר אכן אינו נחשב לעץ אמיתי.
לצמחים מסוימים תכונות רבות המשותפות להם ולעצים, אך הם אינם נחשבים אף לדמויי-עץ. עצי הבמבוק, למשל, משתייכים למשפחת הדגניים, בדומה לחיטה, שעורה, תירס ואורז, למרות שגובהם מגיע ל-40 מטרים וגזעם עשוי רקמות הדומות לעץ.
הענף בבוטניקה העוסק בחמש הקבוצות של הצמחים העציים קרוי דנדרולוגיה (Dendrology; מיוונית: דנדרוס פירושו "עץ", לוגוס פירושו "תורה"). הענף מתמקד בעצים בעלי תועלת לאדם ובטכניקות לגידולם.
[עריכה] אנטומיה ופיזיולוגיה
המרכיבים העיקריים של העצים הם השורשים, הגזע, הענפים והעלים. רובם של העצים הינם בעלי פרחים; כל הפרחים באשר הם הופכים במרוצת הזמן לפירות. הכינוי עצי פרי משמש בדרך כלל לציון עצים הנותנים פירות הניתנים למאכל האדם, שכן כמעט וכל העצים נותנים פרי כלשהו.
כפי שהוזכר לעיל מתחלקים העצים לבעלי עלים רחבים ולעצי מחט. מגוון העלים בעצי הקבוצה הראשונה עצום; קוצים, למשל, נחשבים בעצים רבים כעלים רחבים, למרות צורתם הקרובה למחט. הבדלים גדולים קיימים גם בצורת הניצנים, האיברים מהם מתפתחים עלים וענפים חדשים. גזעם של עצים מסוימים מגיע עד לקצה העץ, וכל הענפים צומחים ממנו; הענפים הצעירים ביותר קצרים ומופיעים בראש העץ, כך שהעלווה מקבלת צורת פירמידה. זהו המצב בעצי אשוח ואשוחית, למשל. בעצים אחרים מתפצל הגזע בשלב מוקדם למספר ענפים ראשיים, מהם מתפתחים ענפים משניים. עצי בוקיצה, אשור ותרזה נוהגים כך. הגובה מעל האדמה שבו מתחילים הענפים הראשונים לצמוח תלוי גם בקרבתו של העץ לעצים אחרים; ביער צפוף מתחילים הענפים לצמוח בגובה רב, ואילו עצים העומדים לבדם מצמיחים ענפים קרוב יחסית לקרקע. סידור הענפים בעצים רבים מאפשר חשיפה מרבית לאור השמש, וביערות צפופים לעצים הצומחים לגובה רב שרידות טובה יותר מאשר זו של העצים הנמוכים.
העצים נבדלים ביניהם בצורת השורש. עצים מסוימים, כגון אלון, שומרים את השורש הבודד עמו נולדו, והלה גדל באופן תמידי ומעמיק בצורה מאונכת אל תוך האדמה. בעצים אחרים מתפצל השורש בשלב מוקדם. בעצי תרזה, למשל, צומחים שורשי המשנה עמוק אל תוך האדמה, ואילו בעצי צפצפה נשארים השורשים קרוב לפני הקרקע וצומחים לרוחב.
כיוון צמיחת השורשים תלוי, בין השאר, בצפיפות האדמה ובעומק שבו מתחילה שכבת הסלע שמתחת לאדמה. בקרקע אוורירית ועמוקה ינטו השורשים לצמוח לעומק, ואילו בקרקע צפופה ורדודה יצמחו השורשים לרוחב. צמחים דמויי-עץ, כגון הדקלים, לעולם לא מצמיחים שורש בודד ומאונך, אלא ניזונים משורשי-משנה רוחביים. שורשיהם של עצים גדולים עשויים להתפרש על פני שטח עצום ולגרום לבקיעת האדמה ולהרס של מדרכות וכבישים במקרה והשורש מנסה לבצבץ אל מעל לפני האדמה.
פרח הוא איבר הרבייה של צמחים רבים. רוב הפרחים הינם זכריים ונקביים כאחד, ומכילים את איבר הרבייה הנקבי (השחלה) ואת האיברים הזכריים (אבקנים) זה לצד זה. עצים מסוימים מצמיחים פרחים זכריים או נקביים בלבד, כך שניתן להגדיר כל פרט כ"עץ זכרי" או "עץ נקבי". היות ורק הפרחים הנקביים המופרים הופכים לפירות, הרי שרק העצים הנקביים או העצים המעורבים נושאים פרי. רוב פירות העצים הינם סוגים שונים של אגוזים שאינם ניתנים למאכל האדם. אגוז מוגדר כפרי יבש שבו קיים זרע אחד (ולעתים נדירות שניים) ושבו דופן השחלה של הפרח התקשתה עד מאוד והפכה דמויית עץ. רק מיעוט של העצים נותן פירות מאכל עסיסיים.
[עריכה] טבעות העץ
מאפיין ידוע של העצים הוא הטבעות השנתיות שלהם, שבהן ניתן להבחין בחתך רוחבי של הגזע וכן ברהיטים ובמבנים אחרים העשויים עץ, המשמרים בדרך כלל את הטבעות (הפסים המופיעים ברהיטי עץ רבים הינם למעשה טבעות, אלא שבמקרה זה נוסר העץ לאורך במקום לרוחב). גזע העץ מתעבה בהתמדה הודות לקמביום הווסקולרי (Vascular cambium). זוהי רקמה המצויה בין קליפת העץ ובין הליבה, ואשר מורכבת מתאי נבט (תאים בעלי יכולת התמיינות בלתי-מוגבלת; בעולם הצומח קרויים אלו תאי מריסטם) המתרבים ומתמיינים ללא הרף. תאים המתפתחים מהקמביום פנימה, לכיוון מרכז הגזע, הופכים לעצה שניונית, כלומר לעץ; תאים המתפתחים מהקביום החוצה הופכים לשיפה שניונית - זוהי קליפת העץ.
אופייה של העצה השניונית המתפתחת מהקמביום משתנה בהתאם לתנאי האקלים: עונה שחונה גורמת להתפתחות של עץ דליל יחסית, ואילו עונה גשומה גורמת להתפתחות עץ דחוס. בהעדר משקעים מסתגל העץ למצב באמצעות יצירת עצה דלילה, רכה ובהירה, אשר דרכה מסוגלים המים לזרום ביתר קלות לכל חלקי העץ; תאי העצה הבהירה מכילים נוזלים רבים ודופן התא שלהם דקה. עם תחילת הגשמים מתגברת צפיפותה של העצה וצבעה מתכהה. חומרי מזון רבים נאגרים בתאי העצה, דבר הגורם לשינוי הצבע. היות ובשנה קיימת בדרך כלל עונה גשומה אחת ועונה שחונה אחת, הרי שטבעת כהה אחת וטבעת בהירה אחת מייצגות יחדיו שנה אחת בחייו של העץ, אם כי באזורים בהם קיימות שתי עונות גשומות וביניהן שתי עונות שחונות בשנה נוצרות טבעות חצי-שנתיות. באזורים על פני כדור הארץ אשר בהם אין עונות גשומות ושחונות (במדבר ובאזור קו המשווה, למשל) כמעט ולא מפתחים העצים טבעות שנתיות. בצמחים דמויי-עץ, כגון הדקלים, העצה, השיפה והקמביום מעורבים זה בזה ואינם מסודרים כמו בעצים אמיתיים; לפיכך לא מתרחשת התעבות תמידה של הגזע ולא נוצרות טבעות.
בעזרת הנוסחה הבאה ניתן לחשב את גילו של עץ:
a מייצג את גיל העץ בשנים, U את היקף העץ במטרים בגובה של 1.5 מטרים מעל לאדמה, π (פאי) הוא יחס קבוע בין היקף המעגל וקוטרו (וערכו קרוב ל-3.14) ו-b הוא הרוחב הממוצע בסנטימטרים של טבעת אחת בעץ. במידה ורוחב הטבעות אינו ידוע נהוג להשתמש ב-0.4 סנטימטר כערך ממוצע המייצג את רוב העצים; אזי הנוסחה נעשית פשוטה יותר:
גיל העץ = היקף העץ חלקֵי 2.5
ייתכנו הבדלים גדולים ברוחב הטבעות של עצים ממינים שונים. טבעותיהם של עצי אלון, ערבה, צפצפה ודולב עשויות לעלות על רוחב של סנטימטר אחד, זאת לעומת עצי הטקסוס (סוג של מחטניים) ועצים גמדיים, אשר רוחב טבעותיהם קטן מ־3 מילימטרים. בעצים מחטניים רוחבן של הטבעות הכהות בלבד אינו מושפע מגורמים חיצוניים; שיעור הטבעות הבהירות (מבחינת הכמות הכללית של העץ הבהיר בגזע) לעומת הטבעות הכהות גדל בשנים גשומות וקטן בשנים שחונות; לפיכך עץ מחטני הגדל במהירות רך יותר מעץ הגדל באיטיות, שכן גדילה מהירה הינה הודות לטבעות הבהירות בלבד, אשר הינן רכות יותר מהכהות. בעצים רחבי עלים המצב הפוך, ורוחב הטבעות הבהירות בלבד אינו מושפע מגורמים חיצוניים.
דנדרוכרונולוגיה היא טכניקה בה נעשה תיארוך מדעי על פי טבעות העצים. באמצעות שיטה זו ניתן לדלות פרטים היסטוריים רבים. כפי שהוסבר לעיל, משתנה רוחבן של טבעות העץ משתנה בהתאם לתנאי האקלים בזמן בו התפתחו; תת-הענף הקרוי דנדרוקלימטולוגיה עוסק בדליית פרטים על האקלים באזור מסוים לפני שנים רבות בהתאם לרוחבן של טבעות העצים. בדנדרוארכיאולוגיה, לעומת זאת, נאספות קורות עץ ממבנים עתיקים וגילן (ומכאן - גיל המבנה) מוערך באמצעות ניתוח הטבעות. גורמים מסוימים - נמלים, למשל - מסוגלים להרוס את טבעות העץ, דבר המהווה מכשול לדנדרוכרונולוגיה. מכשול נוסף הוא הריקבון המתרחש לעתים בליבת הגזע של עצים עתיקים. ניתן עדיין לשער את גיל העץ לפי הטבעות החיצוניות, אך שיעור זה רחוק מלהיות מדויק.
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: טבעת שנתית |
[עריכה] אקולוגיה
אזורים ומערכות אקולוגיות רבות על פני כדור הארץ מוגדרים על פי סוג וצפיפות העצים הצומחים בהם. שטח שבו גדלים עצים בצפיפות בינונית, המאפשרת מעבר של קרני השמש ביניהם, נקרא חורש. עצים הגדלים בצפיפות גבוהה יותר, כך שהאדמה שביניהם נשארת מוצלת, מהווים יער, ואילו שטח שבו גדל בעיקר עשב עם עצים בצפיפות נמוכה נקרא סוואנה. אזורי יער מוגדרים לפי סוג העצים הצומחים בהם: אזור המיוער בעצי מחט נקרא טייגה, ואילו אזור של עצים רחבי-עלים וירוקי עד מכונה יער גשם.
התפתחותם של המחטניים במרוצת הדורות מהווה הסתגלות אבולוציונית לתנאי הסביבה. שטח הפנים המזערי של עלי המחט מצמצם את איבוד המים ואת סכנת הקפיאה בטמפרטורות נמוכות. דבר זה מאפשר לעצי המחט להישאר ירוקי עד גם בחורפים קשים. צפיפות העצים קטנה ככל שמתקרבים לקטבים של כדור הארץ; בקווי רוחב בני מעל ל-70 מעלות כמעט ולא צומחים עצים.
גובהו של אזור מסוים מעל לפני הים משפיע גם הוא על גדילת העצים בו. הטמפרטורות הנמוכות והרוחות החזקות מקטינות את הסיכוי לצמיחת עצים באזורים גבוהים; צמיחתם של העצים שכן צומחים בגבהים איטית והם לעתים קרובות אינם מגיעים לממדים של עצים זהים הצומחים באזורים נמוכים. הסיכוי לצמיחת עץ בגובה רב תלוי גם בכמות השלג באזור: באזורים גבוהים הקרובים לקו המשווה (הרי האנדים בצ'ילה, למשל), צומחים עצים בגובה של 2,825 מטרים מעל לפני הים, ואילו בהרי האלפים שבמרכז אירופה מפסיקה צמיחת העצים כבר בגובה של 1,570 מטרים. בהרי ההימלאיה האזורים המושלגים גבוהים יחסית מסיבות אקלימיות שונות (מעל ל-4,050 מטרים), כך שניתן להבחין בעצים אף בגובה של 3,766 מטרים. הפרט שנצפה בגובה הרב ביותר בעולם הוא מין של אשוח (Abies squamata) אשר גדל בגובה של 4,600 מעל לפני הים בהרי ההימלאיה שבסין. העצים העמידים ביותר לטמפרטורות נמוכות הם מינים מסוימים של לֶגֶש (Larix gmelini) ואורן ננסי (Pinus pumila), אשר מסוגלים לשרוד קור של 70- מעלות צלזיוס. מין זה של לגש נצפה בקו רוחב של 72 מעלות צפון, העץ המרוחק ביותר מקו המשווה.
[עריכה] ממדים ושיאים
עצים הם מהיצורים הגדולים, המורכבים והפעילים ביותר מבחינה מטבולית על פני כדור הארץ, ובהחלט בממלכת הצומח.
עץ בוקיצה בן 80 שנה, למשל, מגיע לגובה של 25 מטרים. עלוותו, בעלת קוטר של 15 מטרים, מטילה צל על שטח של 160 מ"ר והיא כוללת כ-800,000 עלים, אשר להם שטח פנים כולל של 1,600 מ"ר; השטח הכולל של דפנות תאי העלים מגיע ל-160,000 מ"ר. נפח העץ אותו ניתן להפיק כחומר גלם הוא 15 מ"ק, והוא שוקל 12 טון, כמחצית מתוכם פחמן. בכל שעה צורך העץ 2,352 גרם של פחמן דו-חמצני, 960 גרם מים ואנרגיה בסך 25,435 ג'אול. הוא מייצר בשעה 1,600 גרם גלוקוז ו-1,712 גרם חמצן - התצרוכת הממוצעת של עשרה בני אדם. במשך 80 שנותיו עיבד העץ 40 מיליון מ"ק של אוויר.
העץ הגבוה בעולם הוא סקוויה נאה (Sequoia sempervirens; פירוש שם המין בלטינית הוא "תמיד חזק"). פרט אחד שלו, המכונה "ענק הסטרטוספירה", צומח בקליפורניה, ארצות הברית ומגיע לגובה של 112.8 מטרים. בעולם קיימים כיום (2006) 113 עצי סקוויה נאה שגובהם מעל ל-107 מטרים. העץ השני בגובהו (האשוח Pseudotsuga menziesii) מצוי באורגון, השלישי (האשוחית Picea sitchensis) בקליפורניה, הרביעי (סקוויה ענקית, Sequoiadendron giganteum) בקליפורניה אף היא והחמישי (האקליפטוס Eucalyptus regnans), העץ הגבוה ביותר מחוץ לגבולות ארצות הברית, מצוי בטסמניה, אוסטרליה. כל מחזיקי השיאים הללו, וכן עצים שיאניים רבים אחרים (ראו להלן), הינם מחטניים, למעט האקליפטוס, העץ רחב-העלים הגבוה ביותר בעולם.
מדידת היקפו של עץ, למרות שמדובר במשימה קלה למדי, עשויה לתת תוצאות שונות מאוד לפי אופן המדידה. כפי שהוזכר לעיל, נהוג למדוד את היקף העץ בגובה של 1.3 עד 1.5 מטרים מעל לפני הקרקע. במידה והקרקע נטויה (במדרון הר, למשל) נהוג למדוד 1.5 מטרים מנקודת הקרקע הגבוהה ביותר שבה נוגע גזע העץ, אם כי יש המודדים מנקודת האמצע שבין הנקודה הגבוהה והנמוכה ביותר. יש המודדים את "ההיקף בקו אווירי" של העץ, כלומר כורכים את סרט המדידה בפשטות סביב העץ, ויש המודדים את ההיקף המלא, תוך התחשבות בתצורת פני הגזע, ומכניסים את סרט המדידה לכל "עמק" קטן שיוצרת קליפת העץ.
עצים מסוימים, כגון באובב ("לחם הקוף"), אוגרים כמויות עצומות של מים לאחר העונה הגשומה, דבר המרחיב את גזעם בצורה משמעותית. אף על פי שמדובר באחד העצים הרחבים ביותר (קוטר של עד 11 מטרים), הרי שמכשול זה גרם לכך שלא קיימים נתונים רשמיים בנוגע לממדי עץ זה. בבוטניקה מודרנית נהוג יותר ויותר לציין את קוטר העץ במקום את היקפו. הקוטר מחושב באמצעות חילוק ההיקף ב-π (פאי), בהנחה שהגזע עגול. הנתון נכתב בספרות המדעית כ-DBH, ראשי תיבות באנגלית של Diameter at Breast Hight, "קוטר בגובה החזה". העץ העבה ביותר מצוי במדינת אואחקה (Oaxaca) שבמקסיקו. זהו מין של ברוש (Taxodium mucronatum) אשר קוטר הגזע של עציו נע בדרך כלל בין 1 ו-3 מטרים; קוטרו של הפרט באואחקה, לעומת זאת, הוא 11.42 מטרים. את המקום השני תופסת הסקוויה הענקית (מקום רביעי ברשימת העצים הגבוהים) ואת המקום השלישי - הסקוויה הנאה, העץ הגבוה בעולם (קוטרו 7.44 מטרים).
מדידת הנפח הכולל של העץ הינה משימה קשה יותר, ומדידות מועטות בלבד נעשו. יש הכוללים את העלווה ויש המחשיבים רק את הגזע; אף מדידת נפח אינה מחשיבה את השורש. העץ הגדול בעולם, ולמעשה האורגניזם הגדול ביותר בעולם, הוא סקוויה ענקית הקרויה "העץ של גנרל שרמן" (General Sherman Tree), אשר צומחת בקליפורניה ואשר נפחה 1,487 מ"ק. העץ קרוי על שם ויליאם שרמן, גנרל בכוחות הצפון במלחמת האזרחים האמריקנית (על שמו קרוי גם סוג של טנק). הסקוויה הנאה, העץ הגבוה בעולם, נמצאת במקום השני מבחינת נפחה, עם 1,045 מ"ק.
העץ העתיק בעולם הוא מין של אורן (Pinus longaeva) הצומח בקליפורניה; הוא מכונה "מתושלח" וגילו מוערך ב-4,844 שנים. העץ העתיק ביותר בעולם עד לשנת 1964 היה פרט אחר של מין זה של אורן אשר כונה "פרומתאוס" ואשר גילו הוערך בכ-5,000 שנים. בשנה זו נכרת העץ למטרות מחקר על ידי סטודנט באוניברסיטת צפון קליפורניה. הכריתה עוררה מחלוקת קשה ועד היום לא הוברר לגמרי מדוע היה צורך לכרות את העץ וכיצד הושגו האישורים לכך. הכריתה השנויה במחלוקת האיצה את הפיכת האזור לשמורת טבע וכן את חקיקתם של חוקים נוקשים יותר להגנה על הטבע. גילו של הפרט העתיק ביותר של הסקוויה הנאה, העץ הגבוה בעולם, מוערך ב-3,266 שנים. חמשת העצים העתיקים בעולם כיום הינם כולם מחטניים. העץ רחב-העלים העתיק ביותר הוא פרט של תאנה קדושה (Ficus religiosa) אשר ניטע בסרי לנקה בשנת 288 לפנה"ס (גילו בשנת 2007: 2,295 שנים); לעץ חשיבות דתית בבודהיזם וזהו העץ העתיק ביותר אשר ניטע על ידי האדם בזמן ידוע. העץ העתיק ביותר באירופה הוא "הטקסוס של פורטינגול" (Fortingall yew), הצומח לא רחוק מאדינבורו, בירת סקוטלנד. ההערכות לגבי גילו נעות בין 3,000 ו-5,000 שנים.
"הענק של קווינס" (Queens Giant) הוא עץ שושנן הצבעונים (Liriodendron tulipifera) הצומח בניו יורק. זהו העץ - והאורגניזם - הקשיש ביותר בשטח המטרופולין של ניו יורק, וגילו מוערך בלפחות 400 שנים.
"העץ של טנרה" (בצרפתית: Arbre du Ténéré) היה ככל הנראה העץ המבודד ביותר בעולם. הוא שכן בניז'ר, בשולי מדבר סהרה, והעץ הקרוב ביותר אליו שכן במרחק של 400 קילומטרים. העץ זכה לפרסום והופיע במפות מטיילים רבות. ב-1973 התנגש נהג לובי שיכור עם משאיתו בעץ והביא לקצו. הוא הובא למוזיאון הלאומי של ניז'ר בעיר הבירה ניאמיי, שם הוא שוכן עד היום.
[עריכה] העץ והאדם
[עריכה] העץ בשירות האדם
ערך מורחב – העץ בשירות האדם
העצים ליוו את האדם מראשיתו, במגוון רחב של שימושים. למרות שאין ביכולתם של העצים להתחרות בצבעוניות הרבה של הפרחים ועל אף הרגשות העזים שהאחרונים מעוררים בלבם של אנשים רבים, הרי שתועלתם של העצים לאדם גדולה בהרבה. שימושים עיקריים של העצים:
- מקור לפירות מאכל
- שוברי רוח (להגנה על שדות ואזורי מגורים מפני הרוח)
- נוי ובילוי בגנים ובחורשות
- מחומרי הגלם העיקריים שבשימוש האדם (ראו עץ (חומר גלם))
- מקור לייצור תבלינים, תרופות, שמן מאכל
אחת התגליות הקדומות והחשובות ביותר של האדם הקדמון - האש - הושגה ככל הנראה לאחר שברק פגע בעץ והצית אותו. גילוי האש תרם תרומה מהותית להתפתחותו המהירה של האדם; האש הגבירה את שרידותו, אפשרה לו לנדוד לאזורים קרים ושיפרה את תזונתו.
[עריכה] העץ במסורת ובדת
עשרות מסורות, אמונות ומנהגים דתיים וחברתיים סובבים סביב עצים.
הנוצרים נוהגים להציב בביתם ובמקומות ציבוריים עצי חג מולד. סוג העץ המקושר ביותר עם מנהג זה הוא האשוח, אשר עליו המחטניים ירוקים במיוחד גם בחורף ואינם נושרים כשהם מתייבשים, אך גם סוגים אחרים של מחטניים נהוגים בשימוש, ובעת האחרונה - גם עצים מלאכותיים. מקורו של המנהג - הצבת עץ בשיאו של החורף לסימול החיים - עוד בימי רומא העתיקה, והנוצרים השאילו אותו מאוחר יותר והשתמשו בו לסימול נצחיותו של ישו הנוצרי (חג המולד מציין את הולדתו של ישו). את העץ נהוג לקשט באורות ובקישוטים צבעוניים. "העץ של גנרל גרנט" (General Grant Tree) הצומח בקליפורניה והקרוי על שם יוליסס סימפסון גרנט, נשיאה ה-18 של ארצות הברית, הוכרז כעץ חג המולד הלאומי על ידי קלווין קולידג', נשיאה ה-30 של ארצות הברית.
אחד מהארועים שלפי היהדות השפיעו בצורה מכרעת על עתיד האנושות הוא חטא עץ הדעת המוזכר בספר בראשית. פירות העץ הקנו לאדם וחוה השכלה ובינה - אך עמה גם בושה על היותם עירומים. פרשנים רבים סבורים כי העץ עצמו אינו בעל חשיבות רבה, אלא המבחן שהעמיד אלוהים בפני יצירי כפיו, מבחן הצייתנות חסרת הפשרות. האדם נכשל במבחן, גורש מגן עדן ונענש.
ט"ו בשבט הוא חגם של האילנות ביהדות. בחג זה ניטעים בישראל עצים ונאכלים פירות יבשים.
בספר דברים מוטל איסור לכרות עצי פרי בעת מצור על עיר:
| כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת: כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע, כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא, אֹתוֹ תַשְׁחִית, וְכָרָתָּ; וּבָנִיתָ מָצוֹר, עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה, עַד רִדְתָּהּ. | ||
| -- דברים כ', יט | ||
במיתולוגיה היוונית דריאדות הן נימפות עצים (ביוונית Drys פירושו "אלון", וממילה זו התפתחה המילה האנגלית Tree). כמה מהדריאדות היו קשורות קשר אמיץ לעץ שלהן וכשהוא מת מתו אף הן. קיימות נימפות רבות הקשורות אף הן לעצים: קרני (Cranae) היא נימפת עץ הדובדבן ומליאד (Meliad) - נימפת עץ הליבנה, למשל. עץ הדפנה (ער אציל) קרוי על שם הנימפה דפנה, אשר הפכה לעץ זה לאחר שאפולון, המאוהב בה, רדף אחריה.
במרכזן של דתות ומיתולוגיות רבות ניצב עץ העולם, עץ המקשר בין האדמה והשמיים או שעליו ניצב העולם; העץ נמצא במרכז העולם, באקסיס מונדי (Axis mundi, בלטינית: "ציר העולם"). במיתולוגיה הנורדית קרוי העץ יגדרסיל (Yggdrasil), עץ תשע העולמות. יגדרסיל מתואר כעץ מֵילָה (עץ ממשפחתו של הזית), ועל אחד מענפיו נתלה במשך תשעה ימים אודין, מלך האלים, כשכידונו שלו נעוץ בבטנו כהקרבה עצמית. חוקרים מצביעים על קשר אפשרי בין סיפור זה ובין צליבתו של ישו הנוצרי. במיתולוגיה הנורדית היו עשויים בני האדם הראשונים עץ מילה ועץ בוקיצה.
בבודהיזם קיים עץ הבודהי (Bodhi), עץ תאנה קדושה אשר צמח בצפון מזרח הודו ואשר תחת צלו נח גאוטמה בודהה, ביצע מדיטציה וזכה להארה. כיום נמצא באתר עץ אשר משערים כי הוא צאצא ישיר של העץ המקורי; מקום צמיחת העץ הוא המקום הקדוש ביותר לבודהיזם ומהווה אתר עלייה לרגל. העץ העתיק ביותר בעולם אשר ניטע בידי האדם (עץ התאנה בסרי לנקה, אשר הוזכר לעיל) נחשב אף הוא לצאצא ישיר של עץ הבודהי והוא קרוי סרי מאהה בודהי (Sri maha bodhi).
מנהג ה-Maibaum נהוג בגרמניה ובאזורים אחרים דוברי גרמנית. באופן בסיסי מדובר בעץ (בדרך כלל ליבנה, בעל קליפה לבנה) המקושט באופן זה או אחר והמוצב במקומות שונים בתחילת חודש מאי. במיוחד באזור חבל הריין נוהגים בנים מאוהבים להציב עצי ליבנה מקושטים בניירות קרפ צבעוניים על מפתן ביתן של אהובותיהם, ואכן בכל שנה בתחילת מאי ניתן לראות את העצים המקושטים בכל פינה בערי גרמניה. בשנים מעוברות אלו הן הבנות המציבות את העצים ליד ביתם של הבנים.
[עריכה] העץ בספרות ובאמנות
עצים מוזכרים בספרות ובאמנות לעתים תכופות. העצים מסמלים את הקשר שבין האדם ואדמתו, וכשהם מואנשים (במשלים ובספרי פנטזיה, למשל) ניתנות להם תכונות כגון חוכמה, יציבות ורצון להגן. בארץ התיכונה, מקום בדיוני פרי מוחו של ג'ון רונלד רעואל טולקין, מחבר "שר הטבעות", צמחו "שני העצים של ולינור" (Valinor). הם הושמדו על ידי מורגות', אך הפרח והפרי שלהם נשמרו והוולאר הפכו את אחד העצים לשמש ואת השני - לירח.
בשירו של נתן זך "כי האדם עץ השדה" (הולחן מאוחר יותר על ידי שלום חנוך) מוצגת הקבלה בין תלאותיהם וקשייהם של האדם ושל העץ (מקור שמו ונושאו של השיר בספר דברים כ, יט).
[עריכה] טריוויה
- הברוש הבודד הוא כינוי של עץ ברוש הממוקם על צוק דרמטי בחופה של קליפורניה. העץ והחוף מהווים אתר תיירות פופולרי.
- גרניקקו ארבולה (Gernikako Arbola, "העץ של גרניקה" בבסקית) הוא שמו של עץ אלון הצומח בגרניקה, חבל הבסקים, ספרד. הוא נחשב לעץ הלאומי של העם הבסקי והוא מסמל את החופש של עם זה. שיר הקרוי על שם העץ נחשב להמנון הבלתי-רשמי של הבסקים והוא מכונה "המרסייז של הבסקים".
- האלבום החמישי של הלהקה האירית U2 נקרא "The Joshua Tree" ("עץ יהושע"); זהו השם האנגלי של עץ היוּקה, קרוב משפחה של הדקל. השם ניתן לעץ זה, הגדל במערב ארצות הברית, על ידי קבוצת חלוצים מורמונים אשר נתקלה בעץ במהלך מסע ואשר ענפיו המאונכים הזכירו לה את הסיפור התנ"כי על יהושע שהרים ידיו השמימה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
| ערך מילוני בוויקימילון: עץ |
||
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יער |
||
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיני עצים |
